אחוות נשים במפגש בין עובדת סוציאלית לנפגעת אלימות גברית

סוגית האלימות כלפי נשים יוצרת אשליה אצל הציבור הרחב כאילו מדובר במיעוט של נשים נפגעות, שהן עניות, נזקקות, שהאלימות רחוקה מאתנו, שאנחנו לא קשורות לנושא, שמדובר בבעיה בין גבר לאשתו, בעיה פרטית שאינה נוגעת לנו. אבל במציאות מדובר בתופעה רבת היקף.

על פי סקר לאומי שנעשה עבור משרד הרווחה בשנת 2001, נמצא שיש 142.000 נשים נפגעות אלימות בישראל. תופעה זו חוצה מעמדות, עדות ומגזרים. נשים נפגעות אלימות חיות בקרבנו, לידינו והן חלק מאתנו. נשים נפגעות אלימות הן נשים שחיות בטרור בביתן והן חשופות לאלימות מסוגים שונים: פיזית, נפשית, כלכלית ומינית. נשים שחייהן בסכנה ונפשן כבויה. האלימות מבטאת שליטה מתמשכת של הבעל או בן הזוג והיא כוללת הכאה, כניעה, ניצול, איומים, הפרעות בשינה, דרישות לא סבירות, התפרצויות קנאה, ביטויי חוסר אמון ובידוד חברתי. נשים רבות מדווחות שההתעללות הנפשית קשה יותר מהמכה הפיזית שכן חוסר הודאות מטריף את הדעת וגורם לשליטה מתמשכת של הבעל.

אנו, החברה בכלל ועובדים סוציאליים בפרט, אסור שנעמוד מנגד. אנו חייבים להוקיע כל התנהגות אלימה בבית, וחייבים להושיט יד כדי לשבור מעגלי אלימות, עלינו להיות רגישים וערניים לסביבה המשפחתית, למקום העבודה ולסביבה החברתית. עלינו לסייע באיתור וזיהוי נשים נפגעות אלימות, להושיט להן עזרה, אוזן קשבת, הכוונה, תמיכה והבנה. עלינו לגנות כל התנהגות אלימה ולחנך את ילדינו לשוויון בין המינים. אלימות כלפי נשים על ידי בני זוגן היא אחת התופעות הקשות והמורכבות להבנה ולטיפול. היא מתרחשת בדלתיים סגורות. לרוב היא מתחילה בשלב החיזור, נמשכת במערכת זוגית אינטימית, על רקע של רומנטיקה שהולכת ודועכת. כאשר ילדים נולדים לתוך מערכות יחסים אלימות מחריפה הבעיה. מאפיינים של דינמיקה אלימה כלפי נשים: מדובר בתופעה שקשה לאתר ולזהות אותה. היא מלווה בבושה ותחושת אשם קשה, בפחד משתק וכרוכה בסודיות רבה. האלימות הולכת ומסלימה. נהיית יותר ויותר קשה ומסוכנת. אם למשל, בהתחלה היה הגבר רק סוטר לאישה כדי להכניעה, עם הזמן הוא עלול שלא להסתפק בכך והוא "ישכלל" את התנהגותו האלימה. בסיטואציות האלה, לא משנה מה האישה תעשה, היא תמיד תהיה אשמה הן על ידי הבעל והן בתחושה הפנימית שהיא מפתחת. לפיכך נזקקת האישה, נפגעת האלימות ל- 6-8 שנים בממוצע, עד שהיא מחליטה לשבור את מעגל האלימות ואת מעטה הסודיות, ועד שהיא מבינה שהיא נפגעת אלימות. השלב הראשון של פריצת מעגל האלימות הוא קריטי, מבחינת ההחלטה של האישה להמשיך את התהליך של שבירת המעגל או לחזור להתבצרות רבת שנים. בשלב הזה אנו פוגשים את דמות המטפלת – העובדת הסוציאלית.

לכאורה מפגש של מטפלת ומטופלת יכול להיחשב מפגש טעון ולא שוויוני. יחד עם זאת, במפגש הטיפולי של העובדת הסוציאלית והאישה נפגעת האלימות אנו מוצאים הרבה אחווה, יחס לבבי, חמלה והעצמה. בשל מורכבות הבעיה על המטפלות להיות בעלות ידע ומומחיות, רגישות, מחויבות וזמינות. המטפלות באות לעסוק בתחום זה עם מחויבות רבה לנשים הקורבנות, עם אמונה שלגבר אין זכות להכות את בת זוגו ועם תקווה שהאישה תתחבר לאמונה זו ותבין שזכותה הבסיסית לחיות ללא אלימות. מחויבות זו יוצרת ברית נשים ואחווה המאפשרת בנית אמון ותוכנית טיפול. יש לציין שרב המטפלות בתחום הן נשים (ויעוט הגברים המטפלים מתמקדים בעבודה עם התוקפים). העבודה בתחום זה מייצרת מצבי סיכון רבים לאישה ולמטפלת, קיימים חששות וחרדות לשלומה של האישה המטופלת. עצם תהליך הטיפול, למרבה האבסורד, מעלה את רמת הסיכון עבור האישה וגם המטפלת. רק מטפלות עם מחויבות ואחווה יכולות לשרוד סיטואציות קשות אלה. במפגש הטיפולי, המטפלת מעבירה לנשים מסרים רבים של יכולת, עוצמה והעצמה. היא מחזקת אצלן את החלקים האישיים, הרגשיים, האמהיים  והחברתיים, היא מציידת אותן בכלים אופרטיביים להתמודדות הקשה.

מתוך הבנת המורכבות של הבעיה וההבנה שנשים נפגעות אלימות הן שונות באופיין ובדרכי התמודדותן, מייצרים העובדים הסוציאליים תוכניות מגוונות, כדי לאפשר לכל אישה את הטיפול המתאים לה, כמו למשל: קורס הישרדות, טיפול באומנות, רפלקסולוגיה ועוד. תכנית ייחודית נוספת, שפיתחו העובדות הסוציאליות להעצמתה ושיקומה של האישה, נקראת "קפה ושיח". במסגרתה מתקיימים מפגשים חברתיים, ניתנת תמיכה של מתנדבות, "נשות הדסה", אשר נענו לאתגר החברתי והן מאמצות אל לבן נשים נפגעות אלימות, המטופלות במרכזים לטיפול באלימות. הן הקימו עבור נפגעות האלימות מסגרת חברתית להעשרה, לשיחה ולפינוק של קפה ועוגה. מפגש זה מטפח אחווה בין נפגעות האלימות לבין המטפלות ובין נשים בחברה, בכלל.

ציפי נחשון-גליק היאמפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה במשרד הרווחה