המלחמה על הילדות

המלחמה על כל ילדה נעה על הרצף שבין מאבק שגרתי בפיתויים אחרים, למשל חוגים שונים, לימודים וכו', ועד קרב מתיש וסיזיפי מול הסטריאוטיפים שמציב לילדות העיסוק בספורט.

אין מחלוקת על תרומתו של הספורט לאישיות העוסקים בו. דרכו נרכשות מנהיגות, עמידה בלחצים, יכולת לשתף פעולה, טיפוח הגוף ושמירה על בריאותו ועוד תכונות רבות שנחשבות מוערכות בחברה. ולמרות זאת, ועל אף שההזמנה לשחק כדורסל נשמעת כמו כל הצעה לחוג אחר, עובדתית, מספר הילדים שמשחקים כדורסל הוא ברוב המקומות פי ארבע ויותר ממספר הילדות. הסיבה ברורה – עיסוק בספורט נחשב לגברי, אלא אם מדובר בענפים המסורתיים של נשים כמו התעמלות מכשירים או התעמלות אמנותית. במשחקי כדור הדבר בולט במיוחד, שכן הם נחשבים גבריים יותר מהענפים הקלסיים דוגמת אתלטיקה, שחייה או טניס. ההיסטוריה של ספורט הנשים הייתה ועדיין שבויה במיתוס לפיו נשים אמורות להשתמש בגוף שלהן לטובת אחרים, בעוד הגוף של גברים נועד עבורם.

כך התפתח דאבל סטנדרט לגבי הגוף: חסון ושרירי, יפה ואף רצוי אצל בנים, מכוער ולא רצוי אצל נשים. רזה וצנום, מקובל ומוערך אצל נשים, לא מוערך אצל גברים. יש גוף נשי וגוף גברי, ללא קשר למינו של בעלי הגוף. ואם הגוף הוא כלי, שנשים ישתמשו בו לדוגמנות, ויניחו את הספורט לגברים. כשילדה בת שבע, שמונה או תשע שוקלת כדאיות בבואה לבחור חוג, ברור אם כן שהספורט הוא בתחתית הרשימה. גרוע מזה, אותו סטריאוטיפ כבר מושרש עמוק גם אצל הוריה, ומאחר שכך, לא רק שאותה ילדה לא מקבלת תמיכה מהסביבה, היא גם לא מקבלת אותה בבית.

וזה רק השלב הראשון. בשלב הבא, אחרי שהילדה, והוריה, התגברו על הקושי הראשוני, מצפה לה דרך ארוכה של מכשולים. ההתפתחות הגופנית שלה יוצרת בעיה עם דימוי הגוף, וככל שהיא מתבגרת היא נאלצת להתמודד מול סביבה לא מתגמלת ולא מעריכה. על הקשיים החברתיים נוספים התנאים שהיא מקבלת לטובת העיסוק הספורטיבי שלה, וכאן היא מגלה שבנים שעוסקים בספורט תמיד שווים יותר. הם מקבלים מגרשים או אולמות יותר טובים, שעות יותר נוחות, וכמובן שברמות הגבוהות גם משכורות הרבה יותר גבוהות. ועוד לא אמרנו אף מילה על הסטריאוטיפ הלסבי שמודבק כמעט אוטומטית למי שעוסקות בספורט בכלל ובכדורסל בפרט. לא פלא, אם כן, שאחוז הנשירה בגילאי הנערות גבוה לאין שיעור מזה שאצל הנערים.

ובכל זאת יש גם זווית אופטימית בנושא הזה. מחקרים מראים שארבע מתוך חמש נשים בעמדות בכירות של ניהול, עסקו בילדותן בפעילות ספורטיבית. וכך, בעוד אצל בנים הצבא או חוסר הכישרון מסיים את העיסוק הספורטיבי, בנות שמגיעות לגיל הזה, 17-18, ועדיין משחקות כדורסל, הן אחת משתיים: או מאוד מוכשרות, או מאוד חזקות. אחרי שצלחו את כל הקשיים, התגברו על כל המכשולים ושרדו את כל הסטריאוטיפים, לנערות שעדיין עושות ספורט צפוי כנראה עתיד ורוד. אם לא בתחום העיסוק הספורטיבי שלהן, אז בכל תחום אחר.

דורית קרן-צבי היא מנכ"לית קבוצת הכדורסל "אלקטרה" רמת השרון