תכנון עירוני המותאם לנשים

אופי הקשר בין הסביבה הפיזית והתנהגות אנושית הוא לא  DETERMINISM כי אם POSSIBILISM  או  PROBABILISM. המטרה הבסיסית של תכנון היא ליצור סביבה ותנאים המאפשרים לכל אחת ואחד להשיג רמה מירבית של איכות חיים על פי ההגדרה שלהם,  בהתחשב באילוצים אישיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים קיימים, ומבלי לפגוע באיכות החיים של אחרים בדור הזה ובדורות הבאים

ההערכה הסובייקטיבית של הפרט את המידה שבה הצרכים שלה או שלו, באים על סיפוקם, קשורה לתחומי חיים שונים, הכוללים: הגשמה עצמית; בריאות; חיי משפחה; יחסים חברתיים; השתייכות לקהילה; מקום מגורים; מקום עבודה. המטרה הבסיסית של תכנון היא ליצור סביבה ותנאים המאפשרים לכל אחת ואחד להשיג רמה מירבית של איכות חיים על פי ההגדרה שלהם,  בהתחשב באילוצים אישיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים קיימים, ומבלי לפגוע באיכות החיים של אחרים בדור הזה ובדורות הבאים. אבל לקבוצות שונות של אנשים יש הגדרות שונות של איכות חיים, ומטרות ואינטרסים שונים. אין בהכרח פתרון פשוט לסתירות הללו. אין פתרון אחד ויחיד אפשרי. האתגר הוא למצוא איזון הולם וצודק בין מטרות ואינטרסים אלה.

השאלה היא, מי קובע הגדרה זו?

מגדר = מערך מורכב של עקרונות המארגנים את היחסים בין גברים ונשים בתרבות מסוימת או בקבוצה חברתית מסוימת.
מגדר מזוהה עם הבדלי כוח, וקשור לתפקידים מוגדרים, ולמשמעויות גלויות וסמויות שתרבויות קובעות עבור כללי תנהגות שונים לבנים/בנות  או גברים/נשים.

מאפיינים משותפים לשני המינים: תהליכים ביולוגיים ופיסיולוגיים בסיסיים; תהליכים פסיכולוגיים בסיסיים; תרבות משותפת; סביבה פיזית משותפת.
גורמים העשויים להבחין בין נשים: מעמד חברתי-כלכלי; תרבות; דת; שלב במחזור החיים; מצב משפחתי;גודל משפחה; בריאות; כישורים; אישיות; ערכים.
גורמים משותפים לנשים: המערכות הביולוגיות המובחנות על פי מין; יכולת להרות וללדת; הגדרת תפקידן העיקרי כזיהוי עם הבית והאחריות עליו; נורמות התנהגות המשויכות על פי מין; יחס החברה אליהן כקבוצה; הסיכוי לאלימות נגדן.
הנחות ביחס לקשר בין נשים והסביבה: הסביבה איננה מתאימה לצרכים של נשים; הסביבה מתאימה הרבה יותר לצורכים של גברים; מצב זה נוצר בגלל שגברים הם אלה היוצרים את הסביבה והמגדירים אותה; גברים יכולים לעשות כך, מפני שהחברה היא פטריארכאלית.

ההשלכות על תכנון עירוני:

• צפיפות – העדפה של יישובים ושכונות גדולים יחסית, עם צפיפות ממוצעת גבוהה יחסית.
• מיקום של שירותים החשובים לחיי היום יום קרוב ככל האפשר לבתי המגורים: שירותי חינוך, תרבות, בריאות, מסחר, תחבורה.
• איזור – עידוד לעירוב שימושי קרקע, אשר ימזג בזהירות מגורים עם הזדמנויות תעסוקה הולמות מבחינה סביבתית
• אמצעי תנועה – העדפת תחבורה ציבורית, רחובות המתאימים לנסיעה באופניים והליכה ברגל, על פני כבישים המתאימים לרכב פרטי.
• עדיפות לאומית ותקציבית לתחבורה ציבורית – התייחסות אליה כשירות ציבורי בסיסי, כמו חינוך, אשר אינו צריך להצדיק את עצמו במונחים כלכליים ישירים.
• ביטחון אישי – שיטור קהילתי ושיקולי ביטחון אישי כחלק מכל תכנון.
• מגורים – הבטחת דיור לא/נשים המתקשים למצוא אותו בשוק הפרטי
• תעסוקה – יצירת הזדמנויות תעסוקה המתאימות לצרכים של נשים, לאנשים עם מוגבלויות וכו'.
• איכות הסביבה - התייחסות אליה כמרכיב הכרחי בתהליך התכנון ולא רק כאילוץ.

המלצות בתחום המדיניות:

• ייצוג הולם של קבוצות שונות בממשל המקומי ובגופי תכנון ארציים ומקומיים
• השתתפות הציבור בתהליכי קבלת החלטות
• יצירת בסיס מידע רגיש למאפיינים שונים, כמו מגדר, גיל, מצב חברתי-כלכלי וכו'
• הנהגת תזכיר השפעה חברתית ככלי לקבלת החלטות ולבדיקת תוכניות

פרופ' ארזה צ'רצ'מן, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה