האתגר הוא לשנות גישה, מדיניות וחוקים – להעלות לתודעה הציבורית שמאחורי האקטים הנצפים על מסך האינטרנט, בסלולרי ובקלטת הוידאו, לא נמצאים גופות צלולויד אלא גופי בני אדם בשר ודם. בעולם הגלובלי, הקפיטליסטי והטכנולוגי ילדים ומבוגרים נמצאים תחת השפעת הפורנוגרפיה. מספר הנשים והילדים המנוצל בתעשיות המין בעולם נע בין 500,000 ל – 6,000,000 בשנה.

מדוע גברים צורכים תמונות של מין ולא מין בעצמו? מדוע בחברה ה"מתורבתת" שלנו נצרכת הפורנוגרפיה בצורה כל-כך מסיבית? מה האפקט של צרכנות זו על היחיד ועל החברה?

הפורנוגרפיה, אשליה בפני עצמה סוחרת בצלם הזוי (CHIMERA  ) הזיות ודמיונות שווא. היא מוכרת הכל מלבד אהבה ואף על פי כן היא מתמקדת באקט האהבה. למעשה, הפורנוגרפיה היא חולנית כיוון שהיא מוכרת את מות האהבה, את מות האחר. היא למעשה כלי תחליף לאחר. האדם מוחלף בחפץ, חיקוי, הוא מוחפץ. בקיצור, הפורנוגרפיה מוכרת פנטזיה של חיקוי ליחסים אנושיים. היא מזרה, היא מבודדת. הפורנוגרפיה היא גם סוג של פטיש שהצרכנים מקנים לו כוח מאגי לריגוש. אך למעשה החיפוש אחר החשק והסיפוק הליבידיני על ידי ראיה ושמיעה הוא תחליף = הצרכן שולט לגמרי בחומרים בהם הוא משתמש וכך שולט בו זמנית בג'נדר המיני. ברור גם ששום רגש לא מחבר את היחס בין הצרכן לאובייקט שהוא צורך ובדיוק בשל כך זה מוצר צריכה. בעולם הגלובלי, קפיטליסטי ובעל גישה לערוצי המדיה השונים כולל האינטרנט ילדים ומבוגרים, אם ירצו או לא, הם סופגים את הפורנוגרפיה על כל צורותיה ונמצאים תחת השפעתה. מספר הנשים והילדים המנוצל בתעשיות המין בעולם נע בין 500,000 ל – 6,000,000 בשנה. במאמר של ד"ר מליסה פרלי ב-פסיכיאטריק טיימס, שהתפרסם באוקטובר, בשם: זנות היא אלימות מינית, מתוארים ממצאים, שנאספו במחקרים שונים. הם מלמדים על כך שכ- 95% מהנמצאים בזנות חווים אלימות נפשית, מילולית, מינית ופיזית. גם נתונים ממחקר שנעשה בין תלמידי קולג' הראה כי נערים שהודו כי הם לקוחות הודו גם בכך שאילצו את הפרטנרים שלהם למין כפוי. זנות יכולה להתקיים בחברה שהיא אדישה לנזקים שהיא גורמת.

אין מספרים לגבי הנשים והילדים שמשתמשים בהם לתעשיות הפורנוגרפיה אך יש מידע על  הרווחים של מפיקי הפורנו הגדולים בעולם שנרשמו בנאסדאק ובבורסה בגרמניה (ביליוני דולרים בשנה).

• בקליפורניה תעשיית הפורנוגרפיה טוענת שהיא מעסיקה 20,000 איש ורק בשנת 2000 עשתה רווח של 1.8 ביליון $.
• בכל שנה מייצרת הוליווד 400 סרטים רגילים לעומת תעשיית הפורנו שבארה"ב בלבד מייצרת בין 10,000-11,000 סרטים בשנה.
• כ- 700 מיליון סרטי וידאו ו-DVD נמכרים מדי שנה בארה"ב בלבד.
• תעשיית ה-X מהווה 33% מתעשיית הווידאו.
• בשנת 1997 ניצפו באינטרנט 20,000 אתרים לתכנים פורנוגרפיים. בשנת 2000 ניצפו 280,000 אתרים. מאז לא בדקו יותר.

אפשר לאמר בביטחה שהפורנוגרפיה היא אחת מהתעשיות המרכזיות של ה"תרבות" המערבית. המסרים הפורנוגרפיים חדרו לכלל המרקם החברתי.  מאז הפורנוגרפיה הפכה לא רק לתופעה נסבלת, מוכרת וחוקית במדינות רבות אלא מנקודת מבט מסוימת אף קיבלה עידוד כתופעה חברתית. חוקים, כולל חוקי צנזורה שמסדירים ניצול אכזרי זה הם צבועים ונובעים מהשקפה בורגנית של "סטנדרד כפול". כל ניסיון להגדיר בחוק מה זה "תועבה" ומה לא כדי "להגן" על "חופש הביטוי" מצטמצמת למעשה בהגנה על חופש היזמות, כלומר החופש לנצל מינית נשים וילדים. חוקים שכאלו לרוב נוטים להתעלם מבעיית הניצול המיני ומתמקדים בשאלה איזה מידה של  אלימות "מקובלת" בניצול זה. פירוש "מוסר מיני כפול" זה הוא: מה שמאחד את הפורנוגרפיה עם הפוריטניות ("רגשות הציבור", "המוסר הציבורי") זו החרדה מהגוף הנשי ומהגוף בכלל. האשה "הטובה" המקובלת היא החפץ של בעלה, היא גם אמא וולדנית. הנשים האחרות, הן מיכל לתאווה הגברית, הפתייניות לחטא, המוצא ללכלוך. מחוץ לאמא ולחפץ של הבעל קיימות בספירה הדתית הפוריטנית בתחום המין רק חוסר הגינות ובושה, זימה, ניאוף וזנות.

המושג "תועבה" מתייחס ליסודות תרבותיים דכאניים וסקסיסטיים בתחום המיניות. המושג מתייחס לערכים מוסריים וכיוון שכך הפרשנות שלו השתנתה במשך השנים והפכה ליותר ויותר סובלנית כיוון שה"נורמות" המוסריות מול הניצול המיני של נשים וילדים הצטמצמו. המושג הזה וכן אחיו "פגיעה ברגשות הציבור" משמשים תמיד לגינוי מצגות מיניות של שוליים כמו זואופיליה או מקלחת זהב כי זה מהמם. לכן גם כאשר העבירו בקנדה צנזורה חוקית נגד פורנוגרפיה מי שסבל מהחוק היו חנויות הגאים והגאות, משום שגם מיניות הומוסקסואלית נחשבה לסטייה שלא כדרך הטבע. עד היום מרבית המחקרים שנעשו על הצפייה בפורנו טענו כי אי אפשר להוכיח את השפעת הפורנו על הצרכנים. העבודה שנעשתה על ידי רישרד פולין בקנדה מוכיחה אחרת. הוא עצמו, חווה עקב צפייה אינטנסיבית לאורך כחודש בסרטי פורנוגרפיה, מצב שלא יוכל להסתכל על ילדים ונשים בעין "תמימה" ובנאלית. הוא היה רואה גופות שהפכו ל"עצמים" וזה גרם לו להסתכל על נשים וילדים בצורה מעוותת. מבלי שישים לב הוא הפנים כתוצאה מצריכה מסיבית של פורנוגרפיה את המסר המרכזי שלה שהוא זלזול ושנאת נשים. כתוצאה ממחקר זה טען רישרד פולין שהפורנוגרפיה משפיעה על הצרכנים וגורמת להתנהגות אגרסיבית כלפי נשים. המחקר החל ב-1983 בקויבק ואז עדיין לא ידעו כיצד משפיעה צריכת הפורנוגרפיה על התנהגות הפרט. באותה תקופה רווחה הדעה שהפורנוגרפיה אינה מזיקה ומיתוס זה עדיין רווח במרבית המקומות גם היום.

בנובמבר 2004 התקיים שימוע בסנאט בארה"ב בנושא ההתמכרות לפורנוגרפיה. חוקרים של המוח, של התמכרויות ושל היבטים פסיכולוגיים מאוניברסיטאות שונות בארה"ב דרשו מהקונגרס לממן מחקרים ולימודים על "התמכרות לפורנו". ד"ר מרי-אן לידן דירקטור יחידה לטיפול בטראומה מינית מאוניברסיטת פנסילבניה הדגישה שהשפעת הפורנוגרפיה על המוח דומה לזו של קוקאין, קראק והרואין. כל המומחים דרשו לצאת בקמפיין לבריאות הציבור שיתריע על הסכנות הטמונות בצפייה בפורנוגרפיה. המחקר העכשווי חושף יותר ויותר את ההשפעה המזיקה של הפורנוגרפיה על הצופים בה: בנליזציה של מין אלים, הפצת תמונות שפוגעות בנשים, חיפצון ודפרסונליזציה של דמות הנשים והילדים, שהופכים לאובייקטים מיניים וכו'. לפורנוגרפיה השפעה מזיקה גם על הגברים עצמם בכך שמעדיפים בידוד, הסתגרות בעצמם, מפתחים מודלים מיניים לא מקובלים ושואפים למטרות שאינן ברות ביצוע – דבר המוביל, בסופו של דבר, להעצמת המסכנות המינית שהייתה המניע לצריכת פורנוגרפיה. בחנויות המין לא ניתן למצוא חומר עזר חינוכי, שאינו פורנוגרפי, שמסביר מה זה מין. תעשיית האביזרים מייצרת בעיקר בהתאם לצורכי יחסי השליטה המושרשים בחברה.

כיום הפורנוגרפיה מהווה את השיח הדומיננטי על מיניות אנושית. היא שולטת בשטח שננטש על ידי השלטונות, הנמנעים מלתת חינוך מיני אמיתי בבתי הספר. לעיתים קרובות הפורנוגרפיה היא המקור היחיד של מידע לאנשים צעירים, שדרכה מגלים את המיניות, את גוף האחר ואת יחסי המין. חשוב לזכור שתעשיית הפורנוגרפיה אינה הפקה שבה השחקנים תמיד מסכימים למה שקורה להם. יש נשים מוכות, מוצלפות, נקשרות, שמטילים בהן מומים, נאנסות ואף נרצחות. מדובר גם בילדים שנמכרים ונכפים עליהם יחסי מין . מדובר בנשים שמכריחים אותן לקיים יחסי מין עם חיות. מדובר בהעמדת סצנה של מיניות בצל המוות, בסבל ושליטה גברית ואשר בה האישה מופיעה בעקביות כקורבן שמסכים למה שעושים אתו ואף נהנה מכך. מדובר בשיוך מתמיד של נשים כזמינות למין, בשיוך המין לרוע ובשיוך הגבר לצד הכל-יכול. בפורנוגרפיה המסר הוא שהאונס לגיטימי כי הוא מאפשר לנשים לגלות את העונג המיני שלהן. בפורנוגרפיה האחווה הגברית מתקיימת בעזרת השליטה בנשים ובתשוקותיהן כי צריך להכניע אותן. (אינתיפאדת המין) ואונס, זלזול והחלפת פרטנרים הם סוג של שליטה. הפורנוגרפיה מציגה מיניות מאד מסוימת שאי אפשר להפריד אותה מיחסי שליטה.

במועדונים של רקדניות עירום או במסיבות רווקים של גברים בלבד, כשמוזמנות נערות ליווי, נגמר הדיאלוג בין גברים לנשים, מחוסלים גבולות הכבוד, אין חיבה אלא תשוקה, פורקן וזלזול. בין הלקוחות האלה בחברותה מדברים על נשים, מלגלגים עליהן, מלכסנים מבט לעברן ומבזים אותן. כך מתפתח הלקוח שממנו מרוויחה תעשיית הפורנוגרפיה. הבוז הגברי מספק מחיה למספר נשים צעירות כי הוא הופך לכסף. מבלי הכסף השליטה לא הייתה כה מוחלטת. שולטת כאן מיניות חד-כיוונית. בקונטקסט הזה קל להבין ששדות הצייד של הפורנוגרפיה מורכבים יותר מאי-פעם מנשים צעירות, שגילן הממוצע הוא בין 19 ל- 20. מה ניתן לחשוב על גברים אלה שמשלמים לרקדנית כדי שתציג בפניהם אקט מיני במסיבת רווקים? אם גזען יכול לפגוע או אף להרוג בכך שהוא מגדיר את האחר כתת-אדם מה ניתן לחשוב על גברים שמבזים תוך אחוות רעים את האובייקטים המיניים שלפניהם? הצחוק הופך לעווית ומופיעים אנקולי המוות.

האידיאולוגיה הפורנוגרפית שבמהות הניצול המיני של קטינים וילדים היא אותה אידיאולוגיה שבמהות הניצול המיני של נשים. האידיאולוגיה בבסיס פורנוגרפית הילדים היא שילדים מאושרים כאשר המבוגרים מכירים להם את הפעילות המינית. הם תמיד מסכימים. האידיאולוגיה הזו מגינה על אונס והופכת את הניצול המיני של ילדים וגילוי עריות ללגיטימיים. לקח לחוקרי פורנוגרפיה עשר שנים להכיר בצדקת דעותיהן של פמיניסטיות שעבדו על הנושא. הם הגיעו להכרה כי הפורנוגרפיה עושה לגיטימציה ומעודדת את התוקפנות המינית נגד נשים וילדים. האם ההגנה על חופש הביטוי לא יכולה לכלול גם את ההגנה על שלמות פיזית ופסיכולוגית של האנשים, נשים וילדים שנמכרים ומנוצלים באלימות? איך אפשר להלחם בפורנוגרפיה? החוקים נגד פורנוגרפיה צריכים להיות דומים לחוקים נגד גזענות ותעמולה גזענית. צריך לעודד חוקים נגד סקסיזם ואפליה מינית. מדוע להיאבק נגד אונס ולא להיאבק נגד תעמולה שמקדמת אונס? האתגר הוא לשנות גישה, מדיניות וחוקים – להעלות לתודעה הציבורית שמאחורי האקטים הנצפים על מסך האינטרנט, בסלולרי או בקלטת הוידאו, קיימים לא גופות צלולויד אלא גופי בני אדם בשר ודם. יש לקשר בין האקרט והתמונות בצורה שתשמור על חופש הביטוי אך תגן על זכויות האדם – להיות חופשיים מפשעים של סחר למטרות ניצול מיני.

חוקים נגד האינטרנט אינם אפקטיביים. קבוצת מומחים שישבה שלוש שנים על המדוכה והגישה את ממצאיה בסוף שנת 2003 מצאה כי רק מניעה יכולה לכוון סוג של שליטה באינטרנט. ההמלצות שהוגשו כללו:

• רפורמה בחינוך והכשרה שתתן לצעירים, לשופטים, לעיתונאים , לכוחות משטרה ולרשויות כלים שילמדו אותם להשתמש בטכנולוגיות החדשות ולמנוע ניצול.
• פיקוח עצמי (Self-regulation) של כל העסקים הקשורים (נותני שירות באינטרנט, נותני גישה, הוסטים, מעבירי ממסרים) להעלאת המודעות לסכנות של הקרנת תכנים לא חוקיים באינטרנט, בעזרת כלים כמו מערכות סינון והליכים שונים.
• לחזק שיתוף פעולה בינלאומי.

המאמר המלא נמצא באתר של מכון תודעה.

מקורות:

• Richard Poulin, La violence Pornographique, Industrie du fantasme et réalités, Editions Cabédita Yens s./Morges (Canada), 1993
• Conference “Prostitution of Minors, Trafic and abuse of children” organized in the European Parliament in Bruxelles on the 28 January 2004
• Melissa Farley, Prostitution is Sexual Violence, Psychiatric Times , October 2004 Special Edition. USA
• Matthew Magee, How computer games grew up, The Scotsman, 29 Oct 2004, UK
• Senate committee on Commerce, Science and Transportation, Subcommittee on Science, Technology and Space – Hearing on the Brain Science behind Pornography Addiction and the Effects of Addiction on Families and Communities, Thursday November 18, 2004
• Final Report, Group of Specialists on the Impact of the Use of New Information Technologies on the Trafficking in Human Beings for the Purpose of Sexual Exploitation, Council of Europe, February, 2003 http://www.uri.edu/artsci/wms/hughes/eg-s-nt_final_report

לאה גרינפטר גולד היא מנהלת מכון תודעה