כ-80% מהמשפחות החד-הוריות הן נשים עובדות, העושות הכול על מנת לשמור על מקום עבודתן. מאחר וקשה לנשים לצאת למאבק על זכויותיהן קל לממסד לפגוע באוכלוסיה זו. כאשר אם חד-הורית יוצאת בכל זאת למאבק קל לשתק אותה באמצעות איום שייקחו ממנה את היקר לה מכל, את הילדים.

האם השאלה 'מדוע ממהרים לפגוע במשפחות החד-הוריות?' היא השאלה הנכונה או שמא עלינו לשאול בקול רם 'למה כל כך קל לפגוע במשפחות החד-הוריות?' ו'איך ניתן לשפר את מצבם של המשפחות החד- הוריות בישראל?' יש דרכים רבות ומגוונות לשיפור זכויותיהן של משפחות חד-הוריות ועלינו לעשות כל מאמץ להביא את הממשלה ליישם תוכניות סיוע בנושא החברתי-כלכלי.

משפחה חד-הורית היא משפחה שבה הורה יחיד מגדל את ילדיו. בראש כ–90%  מהמשפחות החד-הוריות עומדות נשים המטפלות בילדיהן. גם גבר-אב שהילדים נשארים ברשותו, סובל ממשברים רבים בחייו, כמו האישה-האם. לעיתים גבר שהוא הורה יחיד נתקל בבעיות קשות, הן מצד הסביבה שלא רגילה לראות את תופעת הגבר המגדל את ילדיו והן מצד הממסד והמערכת הביורוקרטית המלווה. במשך שנים רבות הדביקו סטיגמות והאשמות שונות לחד-הוריות, כמו: רוב הנשים החד-הוריות הן בכלל לא חד-הוריות "אמיתיות" והן "משחקות אותה" כאילו שהן לבד, בעצם האישה חיה עם בעלה או שיש לה מישהו מהצד שמממן אותה, כל חייהן הן רוצות יותר ממה שיש להן. על רקע האשמות אלו, נוצר בציבור רושם המשרת היטב את מדיניות הקיצוצים נגד קבוצה זו. כאשר ראשי השלטון טוענים שהמשק נמצא במצב חרום ויש לקצץ, התחושה בציבור היא שיש הצדקה לקיצוצים הפוגעים באוכלוסייה החד-הוריות, השקועה במאמץ לשרוד בכבוד. ראשי משפחות חד-הוריות נאבקות תדיר על אפשרות לתת לילדים יותר ממה שניתן במשפחה דו-הורית, כפיצוי על היעדר הורה נוסף, מאמץ שמתלווה לכל שנות גידול הילדים וחינוכם. הורה יחיד הוא בעל מספר תפקידים, אם היא גם אב, לעתים גם אשת המקצוע, שצריכה לתקן בעצמה נזקים בבית, כדי לחסוך בהוצאות, היא השמרטף של ילדיה והיא צריכה להתמודד עם בעיות הצצות כל העת, החל מליווי ילדים לגן ולבית הספר ועד העברת ילד חולה לבית חולים. ברוב המקרים האב אינו משתף פעולה וכמעט לא קיים בתמונה, כי מרבית האבות בונים את חייהם מחדש, החל מזוגיות חדשה ועד לשיקום כלכלי. אנו רואים בארגון לזכויות הדיור, שבקרב המשפחות שאנחנו מטפלים בהן, ההורה שאינו מטופל בילדיו משקם את חייו הרבה יותר טוב מההורה, לרוב האם, שמטפל בילדים.

תהליך נוסף שעוברת המשפחה וגורם להיחלשותה הנפשית והפיזית של אם חד-הורית הוא התהליך המשפטי שהיא עוברת בסוגיית המזונות ובסוגיית חלוקת הרכוש המשותף. המאבק המשפטי על משמורת הילדים, הסבל הכרוך בהסדרי הביקורים ובמסרים המועברים על ידי ההורה שאינו משמורן בעת הביקור, הם חלק בלתי נפרד מהמציאות הבלתי אפשרית אליה נקלעות משפחות חד-הוריות רבות. נשים בראש משפחות חד-הוריות חשות, לעתים קרובות, שהמערכת המשפטית אינה מגינה עליהן. רבות מהן לא מודעות לזכויותיהן, כאשר עליהן לחתום על הסכם הגירושין/המזונות. המערכת המשפטית אינה מכירה בזכות לדיור כזכות בסיסית חיונית לכל משפחה חד-הורית, כאשר מתדיינים בנושא המזונות והגירושין. בחוק ההלוואות לדיור מפורט מי זכאי לסיוע המדינה. נאמר בו כי כל אדם שיש לו נכס או שהיה לו נכס על שמו אינו זכאי לקבל סיוע לדיור מהמדינה. משרד השיכון פועל על בסיס חוק זה ולכן השיקולים המשפטיים העומדים מאחורי סיום הסכם גירושין/מזונות גורם למשפחה החד- הורית ריצות אין סופיות על מנת לזכות בפתרון דיור הולם.

תהליך המאבק על קורת גג של קבע הוא ארוך ומתיש וגורם למעברים רבים מדירה לדירה, בכל פעם עוברים לדירה זולה יותר. גם הוצאות ההובלה כלולות בפגיעה הכלכלית המתמשכת במשפחה. רמת החיים יורדת, הילדים נכנסים למשבר בכל מעבר, מפני שבכל מעבר לדירה חדשה, עוברים הילדים גם לבית ספר או לגן אחר, כך שכמעט אינם יכולים ליצור קשרים חברתיים קבועים עם ילדים אחרים. הם אינם יכולים לרכוש חבר/ה טוב/ה בשכונה שיוכלו לשחק או ללמוד ביחד. הפגיעה הרגשית בילדים היא לעיתים בלתי הפיכה, אלא אם יש אפשרות לממן הוצאות טיפול בקשייהם הרגשיים. לאחר המאבקים המשפטיים שההורה היחיד עובר, חולף זמן רב מאוד עד לצבירת כוחות פיזיים ונפשיים על מנת להתאושש, או יותר נכון להתגונן מפני ממסד המתנכר לאוכלוסייה שזקוקה לתמיכה כלכלית ונפשית.

על פי הקריטריונים שקבע הממסד אישה בראש משפחה חד-הורית "סיימה את הקריירה" והיא מנועה מלנסות לבנות חיים חדשים עם בן זוג. מעט מאוד מהנשים החד-הוריות מצליחות לשקם את חייהן ולצרף הורה חדש למשפחתן. מרגע שאישה היא חד-הורית היא ממש לבד, היא ותפילותיה לבורא עולם, שייתן לה את הכוחות לעמוד בכל המשימות ובכל המצבים הרגישים, שהיא וילדיה עומדים לעבור, תפילה שילדיה יצליחו בלימודים בבריאות ומעל לכל שלא יחסר להם פת אוכל, שלא יבושו, שלא יחסר להם דבר ושלא ירגישו שהם שונים וחריגים משאר הילדים, במיוחד בבית הספר. ככל שהילדים גדולים כך גדלה הרגישות של האימהות למחסור, החל מבגדים ועד לבילויים של ילדיהן. כאשר הממסד אומר 'אני חייב לקצץ', הוא לא יעז לפגוע במי שיש לו כוח לסרב ולאיים בעזיבת הארץ. אם חד-הורית לא יכולה לקום ולעזוב את המדינה, שהרי אין באמתחתה כסף לעשות זאת ואף אם תעזוב, היא לא תחסר למדינה. קרוב לודאי שהמדינה אף תודה לה מקרב לב, שכן תהיה 'אחת פחות שהממסד צריך לתמוך בה ולהוציא עליה כספים".

כיום יש כ-150 אלף משפחות חד-הוריות בישראל ומספרן הולך וגדל. כ-80% מהמשפחות החד-הוריות הן נשים עובדות, העושות הכול על מנת לשמור על מקום עבודתן. אם על האישה לצאת ממקום עבודה על מנת לבוא לפעילות ציבורית, כדי להיאבק על מעמדה וזכויות קבוצת החד-הוריות, האישה תעדיף את מקום העבודה. פירושו של דבר, שלממסד קל לפגוע באוכלוסיה זו, שמנסה לשרוד בכבוד. כאשר, למרות הקשיים, אם חד-הורית יוצאת למאבק קל לשתק אותה, באמצעות איום בכך שייקחו ממנה את היקר לה מכל, את הילדים. אותם גופים שאמורים לסייע לה בהשגת רווחה הם המשרתים את המדינה נגדה. האיום הגדול ביותר שמשתק את רובה של אוכלוסיית החד-הוריות הפגיעה כל-כך, על ידי הפעלת לחצים ואיומים בלקיחת הילדים ממשמורת האמהות, פועל כדי למנוע מהן לצאת למאבק על מנת לשפר את זכויותיהן ואת מעמדן בחברה הישראלית. בכל המאבקים של קבוצות בשמאל ובימין, שבהם השתמשו בילדים, מעולם לא איימו עליהם לקחת את ילדיהם. קל מאד לאיים על אם חד-הורית שאין מי שיגן עליה ועל ילדיה.

כתוצאה ממכלול הקשיים, שעומדים בפני המשפחות החד-הוריות, נוצר מצב המאפשר לממסד לפגוע בקלות במשפחות החד-הוריות, במיוחד באמצעות חוקים ונהלים, הפוגעים בכל הקבוצות החלשות ובפרט במשפחות החד-הוריות.


ברכה ארג'ואני היא יו"ר הארגון לזכויות הדיור והקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות בישראל