בהתקפה החמורה של הימין על קרנות בחו"ל, התומכות בשמאל הישראלי עלו בהבלטה רבה הפגיעה והאיום על הישות הציונית-יהודית. ההתקפה הייתה מאד יעילה, כי היא הצליחה להפחיד את ארגוני השמאל ולהפוך את הקרנות לזהירות עד כדי כמעט אימפוטנציה, ותוך כך לבטא מעין "הודאה באשמה". אך הבעיה הקשה, הקשורה לפעילותן של קרנות ה"תומכות במאבקים לשינוי חברתי", היא דווקא הפוכה מטענת הימין. הקרנות פועלות למעשה נגד שינוי הסדר ומערך הכוח בחברה. הן מבטיחות שבעלי הכוח ימשיכו לשלוט בחברה ובמשאביה.
על תובנה דומה הצביעה גם מרב מיכאלי – http://news.walla.co.il/?w=/2971/1793880 – "למה אצלנו שקט עכשיו", אתר וואלה, 16 בפברואר 2011, שבו היא טוענת כי בעקיפין, הארגונים לשינוי חברתי הם חלק מהמערכת שמחזקת את בעלי השלטון וההון.
נראה שהפגיעה הקשה ביותר במאבק לשינוי חברתי קשורה לקרנות התומכות בארגוני נשים. קרנות אלו מתנות את תמיכתן בכך שהארגונים לא יהיו "מעורבים בפוליטיקה". כך, למשל, למדה תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים, עם הקמתה, כאשר נאמר לה על ידי הקרן החדשה לישראל שהיא לא יכולה לתמוך בפעילות פוליטית… באופן מפורש יותר נאמר לארגוני נשים שהם מנועים מלעסוק בפעילות הקשורה ל"בחירות". כלומר, קרנות התומכות, לעיתים בעזרת משאבים נדיבים, בפעילות למען קידום השוויון בין המינים וזכויות נשים, אוסרות על הארגונים הנתמכים לבטא תמיכה ציבורית באישה, המועמדת לתפקיד פוליטי, הכרוך בהתמודדות עליו (כלומר במסע בחירות). תביעה אולטימטיבית זו בדיוק היא שמבטיחה את שימור מערך יחסי הכוח המגדריים בחברה, כלומר, את ההגמוניה הגברית.
קחו למשל את הבחירות לראשות הסתדרות המורים, העומדות להתקיים בחודש אפריל. גילה קליין מתמודדת על תפקיד המזכ"ל מול יוסי וסרמן, המכהן בתפקיד זה למעלה מ-9 שנים. הסתדרות המורים מייצגת היום כ-120000 מורים וגננות, וכ-90% מהם הן נשים. יתר על כן, מאז הקמת הסתדרות המורים לפני 107 שנים לא עמדה אישה בראש הארגון. מה יכול להיות מובן ומתבקש מתמיכה חד-משמעית וציבורית בגילה קליין? מה יותר נכון והכרחי עבור ארגוני נשים, המבקשים לשנות את מערך הכוח המגדרי בישראל, והמחויבים לקידום נשים לעמדות הנהגה, מלבקר את המונופול הגברי על הנהגת הסתדרות המורים ולתבוע את ביטולו? אך, כאשר עושה זאת ארגון נשים, הקרנות מסתלקות מתמיכתן בפעילות. בכך נוכחנו, פעילות פרלמנט נשים כבר בינואר 2006, כאשר תביעתו של יוסי וסרמן מפרלמנט נשים שלא לקיים דיון ציבורי על "ועדת דברת", בשל השתתפותה של יפה בן-דוד, שהתמודדה אז על ראשות הסתדרות המורים, נתמכה בהחלטת קרן פרידריך אברט, שתמכה בפרלמנט, לבטל את השתתפותה באירוע. במאמציו למנוע את האירוע פנה וסרמן גם לראש עיריית רעננה, העיר שבה הוא התקיים, וגייס לכך גם את שרת החינוך יולי תמיר. לאחרונה קיים פרלמנט נשים דיון בקרית שמונה על הנושא "נשים מנהיגות חינוך, חברה ומדע", בהשתתפות מועצת הנשים בעיר ונשים פעילות בולטות ביישוב, כמו סמדר דהאן. מאמציו של יוסי וסרמן למנוע את קיום האירוע, בשל השתתפותה של גילה קליין, כללו פנייה לקרן לבטל את האירוע ומשלא נענה ניסה לקבוע את הרכב הפנל והנחייתו. בנוסף, הוא תבע, באמצעות הקרן, להסיר את דברי התמיכה בגילה קליין ואת הביקורת על וסרמן, שפורסמו בפייסבוק של פרלמנט נשים. לאחר דחיית דרישותיו של וסרמן, שמה הקרן קץ לקשריה ולתמיכתה בפרלמנט נשים. הנקודה החשובה ביותר במשל זה היא שחברות פרלמנט נשים הודיעו מצידן כי אין להן עניין בכסף של הקרן ובקשר איתה, אם הדבר כרוך בסירוס מטרת קיומו של פרלמנט נשים: להביא לשינוי מערך הכוח באמצעות תמיכה גלויה וחד-משמעית בנשים המתמודדות על תפקידי הנהגה פוליטיים (ואחרים) בחברה.
ארגוני נשים וארגונים לשינוי חברתי בכלל, חייבים להתעשת, גם במחיר של אבדן תמיכה כספית. עלינו "לשבור את הכלים של האדון" ולפתח כלים של שוויון. עלינו להציב בפני הקרנות את התנאים שלנו ולהבהיר להן, שלא נקבל את הכסף שלהן אם לא נוכל לעמוד במפורש ובגלוי מאחורי מועמדות לתפקידי הנהגה המתמודדות מול בריתות דורסניות של ההגמוניה הגברית. יש לנו, כפעילות וכפעילים חברתיים מתנדבים, שאינם תלויים לפרנסתם בקרנות (אם כי אלו אינן מהססות לפגוע גם במקום עבודתנו כאשר איננו "מיישרים קו" עם דרישותיהם), את כוח הנתינה ללא תנאי, את אהבת חוה ואדם והמחויבות ללא פשרות לשינוי חברתי שיביא לשוויון ולסולידריות חברתית.
