אנו נמצאות בארגון גברי, המבנה את סביבתו בהתאמה לגופו ודמותו של הגבר. זהו ארגון המעצב גבריות ומושתת על מורשת גברית ארוכת שנים של הדרת נשים. שוויון בהזדמנויות לנשים בצבא – אינו בהכרח אוטופיה. צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם המגייס נשים על פי חוק. שיעור הנשים מכלל המשרתים בצבא הוא 34%, הן מהוות 26% בקרב הקצינים בצה"ל ו-18% בקרב משרתי הקבע. היסטוריית השירות של נשים בצה"ל תחולק ל 4 תקופות:

א. שנות ה- 50 עד סוף שנות ה- 70 – צבא של גברים שנשים עוזרות בו
ב. שנות ה- 80 ועד אמצע שנות ה- 90 – צבא של נשים כחלופה לגברים
ג. אמצע שנות ה- 90 ועד ימינו – צבא של הזדמנויות שוות לנשים כמו אלו של גברים.
ד. העתיד לבוא – צבא שמשרתים בו נשים וגברים

מודל ראשון: נשים עוזרות לגברים

עם קום המדינה נשמעו אמירות מעודדות בתחום שוויון הזדמנויות לנשים על ידי דוד בן גוריון, ובנשימה אחת אמירות שמגבילות את השתתפותן ויוצרות שונות לא רלוונטית, שמונצחת למשך כ-30 שנה. מצד אחד חל חוק גיוס חובה, ומצד שני חלוקת עבודה בוטה וסטריאוטיפית בין גברים לנשים. נשים השתתפו במגוון צר של תפקידים מסורתיים.(בעיקר בפקידות, עבודה משרדית, סעד, הוראה, גרפיקה, מודיעין, מנהלה). כאמור, צבא שבו נשים עוזרות לגברים.

מודל שני: נשים חליפיות לגברים

בתקופה זו התחיל שיח של נשים חליפיות לגברים. בפועל, התרחש מהלך מסיבי של בניין כוח לוחם של צה"ל, בעקבות מלחמת יום כיפור. גברים רבים יותר הופנו לתפקידי לחימה. התחיל שימוש בכישורי נשים לתפקידים מקצועיים "חליפי גברים". במקביל התחיל שיח בציבור בנוסח: "נפתח תפקיד חדש לנשים". התפקידים שנפתחו היו בעיקר בתחום ההדרכה, דוגמת מדריכות ביח"ש (יחידות שדה) ובתחום המודיעין. נשים שולבו במערכים אלו לא בגלל ערך השוויון אלא בגלל הצורך של הצבא ביכולות ובכישורים שהיו לנשים. כאמור, צבא בו נשים חליפיות לגברים.

באותה תקופה, בשנות ה-80, התרחשו תהליכים חברתיים הקשורים במיקומה של האישה בחברה ובהם עליה בהשכלת נשים, כניסה מוגברת של נשים לשוק העבודה ועליה בשיעור הנשים בתפקידי ניהול. התפתח שיח ליברלי בתחום שוויון הזדמנויות וזכויות הפרט, וצמחו שינויים תחיקתיים בתחום מעמד האישה, כדוגמת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – 1988. צה"ל נותר אדיש להתפתחויות אלו עד אמצע שנות ה-90, כאשר אליס מילר עתרה לבג"ץ כנגד החלטת חיל האוויר שלא לקבלה לקורס טיס. החלטת בג"ץ ב-1995 חייבה את צה"ל לפתוח את דלתות קורס הטיס בפני נשים. התיקון לחוק שירות בטחון שנחקק ב-2000, גרר מהפכה של ממש בצה"ל. ההתערבות החיצונית מחייבת את צה"ל לפעול על פי רוח החוק ופסיקת הבג"ץ. שניהם נשאבים מהשיח הליברלי של שוויון, המוביל למודל השלישי.

מודל שלישי: ארגון בו יש לנשים שיוויון בהזדמנות כמו לגברים

השיח של שוויון הזדמנויות בשירות הצבאי ורוח הבג"ץ מדגיש מספר דברים: ראשית, את השירות הצבאי כענין של זכויות. שנית, הוא מבהיר כי נטל ההוכחה הוא על הצבא. שלישית, הוא קובע כי בדרישה לשוויון מהותי – יש תיקון ופיצוי על שונות רלוונטית. רביעית, הוא מציג טיעונים ביורוקרטיים-כלכליים, כתירוצים.

שאיפות ותכניות לעתיד

תחומי הפעילות העיקריים במאבק למען שוויון לנשים בצבא כוללים המשך פעילות למען העצמת נשים, שמטרתה לתת כלים להצלחת נשים בארגון גברי, ללא שינוי של הארגון. התחום החשוב יותר בו מתמקדת הפעילות הוא שילוב תפישה מגדרית בכל זירה בה מצויות נשים ( (GENDER MAINSTREAMING. איננו מסתפקות בפתיחת דלתות לנשים אלא אנו בוחנות לעומק את הסביבה הארגונית על מנת להתאימה גם לשירות נשים. אנו מבינות שאנו נמצאות בארגון גברי, המבנה את סביבתו בהתאמה לגופו ודמותו של הגבר. זהו ארגון המעצב גבריות ומושתת על מורשת גברית ארוכת שנים של הדרת נשים, ארגון בו עדיין קיימת תופעת ההטרדה המינית. פעילותנו מתמקדת בתחום הדרישות התפקודיות, הנדסת אנוש, התשתית הפיזית, המיון והערכת ביצועים. ברור לנו שעל מנת שהפעילות למען שוויון נשים בצבא תצליח דרוש רצון כן ואמיתי של המשרתים בארגון, גברים ונשים כאחד, מוכנות ונכונות להשקיע אמצעים ומאמצים וחשיבה אחרת.

לא פחות חשוב מכך, שינוי תודעתי ותרבותי בקרב המפקדים בצה"ל. החוק ומדיניות הרמטכ"ל, שהיא פן משמעותי בקידום שירות הנשים, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטות מדצמבר 2003, במסגרת דיוני תכנון רב-שנתיים בנושא נשים, משמשים עידוד ותקווה להמשך. אף כי הדבר נשמע כאוטופיה, יש מקום לקוות שצה"ל יהיה ארגון שבו הסביבה התפקודית והמודעות של המפקדים יהיו מותאמים לשירות של נשים וגברים כאחד ולא ארגון שבו נשים מסייעות לגברים, חליפיות להם, ארגון בו קיים שוויון הזדמנויות לנשים, כמו לגברים.

תא"ל דבורה חסיד היא יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים