המורות הן שק החבטות של התקשורת ושל המדיניות האנטי-חברתית. במקום ועדות מומחים יש לשאול את המורות. במקום לצמצם את מספר המורים ולהאריך את יום העבודה יש להקטין את הכיתות.
תיוג שלילי מכתים – בכנס הרצליה הציגה שרת החינוך לימור לבנת תכנית רפורמות חדשה בחינוך. בין הרפורמות המתוכננות: מעבר לשבוע לימודים בן 5 ימים וצמצום מספר המורים. תחת הכותרת (אתר walla): "הגרועים נשארים בהוראה", התבשרנו על כוונתה של השרה לפטר 20,000 מורים. חשוב להדגיש, כי הנשים מהוות 95% מכוח האדם בהוראה בישראל ביסודי וכ- 70% בחטיבה עליונה. המשמעות היא ששוב, אנחנו הנשים הולכות להיות הנפגעות העיקריות מהגזירות הכלכליות של ממשלת הימין הקפיטליסטית. לטעמי, כל שיח על מורים בישראל שאינו מתייחס להיבט המגדרי של ההוראה ולפוליטיקה של מגדור מקצוע ההוראה בישראל, מסלף ומעוות את המציאות. כך, למשל, הקלות הבלתי נסבלת שבה פוטרו בסוף שנת הלימודים הקודמת אלפי מורות, מבלי לעורר מחאה ציבורית של ממש, מעוררת דאגה ביחס ליכולתה של השרה לשבור את ארגוני המורים (ואולי אפילו לפרקם), וביחס למידת נכונותם של ארגונים אלו, שבראשם עומדים גברים, להגן על עובדיהם ובעיקר על עובדותיהם. אני תוהה אם ניתן היה באותה קלילות לבשר על פיטוריהם של 20,000 גברים?! למרות כל זאת, בגלל היקף הפיטורים הצפוי, נראה כי נדרשת הכנה רצינית יותר של דעת הקהל. הדבר נעשה באמצעות תיוג מכתים של ציבור המורות והפיכתן ל"בעיה", בדיוק כפי שנעשה לאמהות החד-הוריות, שהוצגו כ"פרזיטיות", "עלוקות", "פריחות" ודימויים שליליים מגוונים אחרים שהוענקו להן. כך נעשה גם זמן קצר אחר-כך יותר לעובדי הנמלים, שהוצגו בתקשורת כמושחתים ולא יעילים. כך, למשל, באמצעות דרוויניזם חברתי שהולך וקונה לו אחיזה בדעת הקהל הישראלית, מכין אחד מחברי ועדת דברת, את הקרקע להחזרתן של אלפי נשים ל"מקומן הטבעי" – לבית: "ברור לגמרי שהבעיה המכבידה ביותר על המערכת…היא הקביעות והניידות של המורים….נוסף לכך, יש אלפי מורים שיושבים בבית ולא עושים כלום. חייבים לפתור את הבעיה של חוסר היכולת לפטר מורים …כרגע המצב הוא שבהוראה נשארים הגרועים, כשבכל מקצוע נורמלי מי ששורדים הם הטובים" (הארץ, 18/12/03).
לאחרונה, התגייסה גם התקשורת, שלה יש תפקיד מרכזי בהנחלתה של האידיאולוגיה התאצ'ריסטית הניאו-שמרנית של הממשלה הנוכחית לציבור, כדי לסייע ללבנת במשימתה. כך, למשל, בסיועו האדיב של ערוץ 2, שבדק את מנת המשכל של קבוצות שונות באוכלוסייה, קיבלנו במעריב את הכותרת הבאה: "התלמידים יותר חכמים מהמורים". זאת, לאחר שרק לפני מספר שבועות דווח שהישגי תלמידינו במתמטיקה ובהבנת הנקרא הם מהנמוכים בעולם, אז תארו לעצמכם עד כמה נמוכה רמתם של המורים. בחלק מהתגובות לכתבות שהופיעו בעניין זה באתר walla הזדעזעתי לראות עד כמה השרה זוכה לתמיכה ועד כמה נפוצים התיוגים השליליים ביחס לרמת המורים ובעיקר המורות. במכתב ששלחה אם לשלושה ילדים ל"מעריב" בעניין הרדידות והשטחיות של מופעי חנוכה לילדים, ובעיקר ב"פסטיגל", היא כותבת שנמאס לה מהאופן הנלעג שבו מוצגות המורות "תמיד, אבל תמיד כנשים מטומטמות וצווחניות". באותו שבוע המורות הפכו לבדיחה נלעגת גם בתכניות הבידור הפופולריות. כשנשאל שאול מופז (שהוצג כפרסי קמצן), בתכנית "ארץ נהדרת", כמה הוא מוכן לתרום לצה"ל בשירותרום, הוא ענה שהוא מוכן לתרום "שכר של מורה". ימים מספר לפני כן, התחפש יצפאן למורה בדמותה של לימור לבנת, שעונה להורים במפגש הכנה לחופשת חנוכה: "אל תדאגו, אצלי הם ילמדו מה זה אלימות, איך להרביץ למורים…". לצערי הרב, שתי הדוגמאות אינן רחוקות כל-כך מהמציאות היומיומית הבית ספרית.
לפני כשבוע, לאחר שהחזרתי לתלמיד בחינה, בה הוא קיבל ציון נכשל, הוא עמד בכיתה, השתולל מזעם וקילל אותי "קוס אמכ, זבל של מורות", הוא יצא מהכיתה וחבט בדלת בחוזקה. לא אחת יצא לי לשמוע ביום הורים הורה שמקלל "מורה מטומטמת" או "מורה מגעילה". השנה, יותר מתמיד, אני חשה איום פיזי ממשי להיכנס לחלק מהכיתות. ועכשיו, יותר מתמיד, אסור לי לעשות יותר מדי רעש וצלצולים מהעניין, כי ברור לי שאני עלולה למצוא את עצמי מואשמת בכך שהבאתי את התלמידים להתנהגויות קיצוניות כאלה. אל מול הזלזול והאלימות הגוברת כלפי מורים, ניכרת אוזלת היד של בתי הספר והמנהלים לנקוט בצעדים משמעותיים על מנת למגר את התופעות השליליות האלו, שכן הם נתונים יותר ויותר ללחץ של תחרות חופשית בעידן ה"ניהול העצמי". אם ביה"ס הופך לעסק פרטי הרי שהלקוח תמיד צודק, ואין מעלים טענות כלפיו, אלא רק כלפי העובדות, שלא מספקות שירות טוב דיו ללקוחות – ההורים והתלמידים. כך אנו, המורות, מוצאות את עצמנו נתונות בין הפטיש – הבוס, שמנופף אל מולנו את שוט הפיטורין, לבין הסדן – הדרישות התובעניות של הלקוחות שמצפים ממך להיות בו זמנית אשת מקצוע איכותית, משכילה ומעניינת, שוטרת, רסר"ית, בייביסיטר, דוגמנית, שחקנית, סטנד-אפיסטית, פסיכולוגית, אמהית ועוד. כל זאת בתנאי עבודה וסביבה מחפירים, שתוארו לא מכבר במכתב סנסציוני ששלחה מורה לעיתון "הארץ", שבו היא מתארת יום בחייה של "הסמרטוטה" – מורה בישראל.
בשיחות בחדר המורים אני שומעת מורות שמדברות על תסמינים של דיכאון מהעבודה הסיזיפית וכפוית הטובה ועל הדימוי העצמי הנמוך שדבק במקצוע ואשר מחלחל אט אט אל תוך נשמתן. חלק מהמורות מדברות על הנפילה למלכודת הפתאים של התנאים הסוציאליים והנוחות הכרוכים במשרת ההוראה. לכאורה, משרה זו מאפשרת לנו לתמרן בין הציפיות מאתנו, כנשים, בספירה הציבורית וכאמהות ורעיות בספירה הפרטית. בפועל, הפוליטיקה של מגדור מקצוע ההוראה בישראל, היא זו שמאפשרת ניצול של הנשים בשתי משרות בו זמנית בשכר זעום, האחת בספירה הציבורית – בביה"ס והשניה בספירה הפרטית – בבית. דבר זה עולה, כמובן, בקנה אחד עם המגמה הקפיטליסטית הניאו –שמרנית של ממשלת הימין והריאקציה שמובילה "שינוי", שמטרתה אינה אלא להחזיר את הנשים הביתה כתומכות בקריירה של המפרנס העיקרי בבית – הגבר. מורה אחת הזהירה אותי לא לציין בקורות החיים שלי את העובדה המצערת שעבדתי כמורה אם ברצוני להתקבל לעבודה אחרת, כאילו שציון עובדה זו כמוהו כהודאה בכישלון בחיי.
כשלים במערכת החינוך
ואכן, אחד היסודות הרעועים של מערכת החינוך הישראלית הוא מעמד המורות והמורים הנמוך. ישראל נמצאת היום באחד המקומות הנמוכים בעולם בסולם השכר המשולם למורים. מעניין לציין, כי קיים מתאם גבוה בין רמת ההשכלה של מדינה לבין רמת השכר של מוריה. יפן, גרמניה וארה"ב מובילות ברמת ההשכלה בעולם ומן הסתם הן המובילות גם ברמת השכר של מוריהן. המעמד הנמוך שקובעת מדינת ישראל למוריה פוגע בכוח המשיכה של המקצוע וברמת המורות והמורים. בסופו של דבר, לתכניות להכשרת מורות ומורים באוניברסיטאות, במכללות ובסמינרים, לא מגיעים אנשים ונשים שבחרו בהכרה מלאה בהוראה כמקצוע. זהו מעגל קסמים שאין לו סוף: מי שעסקו במקצוע ההוראה, שהיה יוקרתי עם קום המדינה, היו בעיקר גברים. הירידה בשכר המורים הביאה ליציאה של גברים מהמקצוע, דבר שאפשר את כניסת הנשים למקצוע ההוראה, ואת זיהויו הגובר של המקצוע כ"נשי". דבר זה אפשר את הורדת השכר, והביא עמו את הפגיעה ביוקרת המקצוע וכוח משיכתו בשוק העיסוקים. ככל שירדו השכר ויוקרת המקצוע, ירדה גם איכות כוח האדם במקצוע, מה שבתורו הביא להמשך ההידרדרות של המקצוע ודימויו. את המחיר המוסרי משלמת החברה שלנו היום: אבדן הכלי היקר והחשוב לכל חברה דמוקרטית נאורה – החינוך, מלבד הפגיעה הכלכלית.
רבים מהמשמיצים את המורים קובלים על התנאים הסוציאליים המשופרים שלהם – כאילו שמדובר בשחיתות ולא בתנאי עבודה הוגנים בסיסיים. הם מתעלמים מתנאי העבודה הגרועים: כיתות מלוכלכות; ימי הורים וישיבות שנמשכות אל תוך הלילה; עבודה שנמשכת כמעט כל יום אל שעות הפנאי בבית, בשבתות ובחופשות, שאינה מתוגמלת בכסף; ומעל הכל הלחץ הנפשי המתמיד וההשפלה, בהיותך נתונה בין הרצון לרצות את ההורים והתלמידים מצד אחד ואת המנהלים שאינם מגבים את המורים ומשליטים משמעת חזקה בביה"ס רק על המורים. כיום נוספת לכל אלו הטחת האשמה גורפת לכישלון המצטבר של מערכת החינוך בישראל על המורים. כך הופכים את המורות לשק האגרוף הלאומי. לא האלימות היומיומית שמייצר הכיבוש הרע והמשחית, או המופת הגרוע שמעמידים מנהיגינו המושחתים ותאבי הבצע אשמים בהידרדרות החינוך ובהתפרקות הכללית של גבולות ומשמעת בקרב בני הנוער, אלא אנחנו "המורות המטומטמות", שמנסות לעצור בגופנו את הפרץ האלים בבתי הספר. טענתי היא, שההאשמה, כאילו "מורים גרועים" הם הגורם העיקרי בהידרדרות החינוך, היא מופרכת מיסודה והרת אסון לחברה. האשמה זו באה לדעתי, לחפות על שורה של כשלים בסיסיים במערכת החינוך, שהעיקרים ביניהם הם אלו:
- "הפרטת החינוך"- לפני כעשר שנים החליטה ממשלת ישראל לאשר את הניסוי החינוכי של פתיחת אזורי הרישום. אחר כך בא המעבר ל"ניהול עצמי" של בתי הספר. צעדים אלו, שבהם ההורים והתלמידים הופכים לצרכנים ובתיה"ס ליצרנים, לא הצליחו, עד כה, להניב את השיפור המובטח בידי מחוללי ההפרטה במוצר – החינוך. אדרבא, הישגי התלמידים הולכים ופוחתים ומשמעותם העיקרית של צעדים אלו היא הפקרת החינוך לכוחות השוק והתנערות המדינה מאחריותה הממלכתית.
- נתונים עגומים של תוצאות הבגרות בכלל ובשכונות וביישובים הערביים בפרט.
- מבנה מיושן ולא שוויוני של מערכת החינוך, שיטות הוראה אנכרוניסטיות שמקורן במאה ה-19 ואשר עברו מן העולם ואינן רלוונטיות לחיים בעידן הפוסט-מודרני של המאה ה-21.
- עליית מעמדו של התלמיד וכבודו – על חשבון כבודם של המורים והמורות, כתוצאה מגישות פיידוצנטריות והומניסטיות למיניהן, שהיו טובות לעידן שבו התלמידים היו משוללי כבוד אדם וחסרי כל זכויות, ולא לעידן של אבדן הסמכות ההורית וסמכות המורים.
ועדות מומחים במקום אנשי מקצוע מהשטח
במקום להישמע לקול הקורא משדה החינוך והחברה עצמה, צצות להן לאחרונה וועדות מומחים למיניהן ביוזמת משרד החינוך, או בחסות הפורום לאחריות לאומית. ועדות אלו, כוללות בעיקר אנשי צבא, ניהול וכלכלה, שכל דאגתם היא שההידרדרות בחינוך תוביל למצב בו לא יהיו טייסים שיוכלו להפעיל את המערכות הטכנולוגיות המפותחות במטוסים המתקדמים של צה"ל או רחמנא לצלן, שהמערכת הזו תייצר אנשים שלא יבינו מדוע הם צריכים להקריב את חייהם בצבא כבר בגיל 18. לא ההידרדרות המוסרית, האלימות הגוברת, נסיגת הדמוקרטיה הישראלית, או תפיסות גזעניות קיצוניות שרווחות בקרב בני הנוער בישראל, הן המטרידות אותם. נראה כי המטרה האולטימטיבית, בעיניהם, של החינוך בישראל היא לייצר חיילים שימשיכו להזין את הפטריארכיה הגברית-מיליטריסטית בישראל ויתחזקו את הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים. אנשי הכלכלה המאיישים את ועדות הרפורמה למיניהן, חושבים שהחינוך הוא "קוקה קולה" וההורים הם קונים מזדמנים בסופרמרקט.
החינוך הוא עמוד התווך של החברה והמדינה וליבה של כל קהילה. ההורים הם אזרחים שווי זכויות שהמדינה לקחה את החינוך מידיהם אל אחריותה (חוק החינוך הממלכתי). ואני שואלת את החבר'ה ממשרד החינוך ואת כל המומחים למיניהם: מי צריך את כל וועדות המומחים וכל החכמים מלמעלה; למה לא שמתם בוועדות אנשי שטח, מורות עתירות ידע וניסיון ו/או אנשי ונשות חינוך ואחרים שקצת מתמצאים במטריה? אם מישהו מכל המומחים הללו היה מנסה להעביר שיעור בכיתה בת 40 תלמידים, ובו בזמן מנסה להתחשב ביכולות השונות וברמות השונות, ומתפצל כך שיוכל לתת מענה הולם לכל התלמידים, לבטח היה חושב על רפורמה מסוג אחר. במקום "חשבון בדידים", "אוריינות" "השפה כמכלול", וכל מיני ניסויים אחרים בבני אדם, שבוצעו בצורה חסרת אחריות בשני העשורים האחרונים, אפשר היה לעשות דברים פשוטים, מהפכות קטנות. למשל, לא צריך להיות חכם כדי להבין שבכיתה קטנה יכולת המורה, להגיע ולעזור ליותר תלמידים, תשתפר לעין שיעור. במקום לצמצם את מספר המורים ולהאריך את יום העבודה (שני רעיונות מופרכים של אנשים שאין להם שמץ של מושג מהשטח), יש להקטין את הכיתות, לצמצם את מספר הילדים ל-20 בכיתה במקום 40. אם ייעשה הדבר תראו איזו מהפיכה תהיה בחינוך! הרפורמה הנדרשת היא כזו שתביא למערכת החינוך מורות ומורים שבחרו בהוראה כייעוד, אשר שכרם מכבד אותם ושההכשרה שהם עברו תהיה ברובה מעשית ומשוחררת מתפיסות מכשילות.
