המשותף והמאחד עולים על המפריד והשונה – אמרה קטף מוראד, אשר סיפרה למשתתפות הפרלמנט על קצה המזלג על התהליכים האישיים שעברה במהלך המפגש בינה לבין 'החוץ' היהודי

החוויה של מפגש עם תרבות חדשה, זרה, לא מוכרת, היא אחת החשובות שכולנו חוות בעידן זה של גלובליזציה מתפשטת, החובקת עוד ועוד תרבויות, ובמיוחד במציאות הישראלית, החובקת עדות ועמים שונים.

אני רוצה לשתף אתכן בחוויה האישית שלי, חווית המעבר מתרבות לתרבות – ממקום לידתי אל לימודיי האקדמיים באוניברסיטת חיפה. בגיל 19 עברתי מבית גא'ן – כפר דרוזי, קטן, מסורתי, שמרני, כפר של כולם ביחד, שבו כולם מכירים את כולם – לבניין שכלל בתוכו עולמות חדשים, אנשים מתרבויות שונות, יהודים, תלמידי חו"ל, מוסלמים, נוצרים ועוד. המעבר עורר התלבטויות רבות, שחייבו אותי לדון בשאלות שהעסיקו אותי תמיד מכורח המציאות החברתית-פוליטית שלנו במדינה – מהי הדרך הנכונה? מי צודק? איך למרות ההילה של השוני ניתן למצוא שבילים של דמיון, ומהן הדרכים שאפשר לצעוד בהן ביחד?

דרך שלושת השלבים
באופן כללי ניתן לומר, כי המפגש בין תרבויות בנוי משלושה שלבים:

• שלב השאלות, שיש בו הלם, בלבול רב והתלבטות. בשלב זה מאמצים רוב האנשים את התרבות החדשה, והשלילי שבתרבותם בולט יותר בעיניהם;
• שלב הייאוש והנסיגה, שבו חוזר האדם ואוחז, לעתים בנוקשות, בכל מה ששייך לתרבותו;
• שלב ההסתגלות – שלב איטי ומתמשך, בו מבצע האדם תהליך של בחירה, כאשר הוא שואף לקחת את החיובי משתי התרבויות ולנסות לפתחו.

החוויה שונה מאדם לאדם בהתאם לזמן, המקום, הגיל ואורך המפגש.
המציאות הישראלית מזמנת אותנו תדיר עם מפגשים תרבותיים חדשים, המשפיעים עלינו ברמות שונות. כאשר אנו מגיעות לשלב האחרון אנו יכולות לגנות את כל מי שאינו 'אנחנו' או 'אתנו'. אולם – יש גם דרך אחרת.

קצה הקרחון התרבותי
בכל תרבות יש תחומים שלגביהם יש מודעות – מנהגים, נימוסים, שפה ואוכל, ותחומים שלגביהם יש פחות מודעות – ערכים, אמונות והנחות יסוד, כגון, יחסים בין אישיים, סגנון תקשורת, יחס לסמכות, מרחב, זמן, סגנון חשיבה ולמידה. במהלך המפגש הבין תרבותי אנו רואים לרוב את הקצה העליון של הקרחון – התחומים שלגביהם יש מודעות. חלקו הגדול של הקרחון מוסתר מעינינו, ודווקא בו נוכל למצוא, לעתים קרובות, את הדומה או החיובי, המאפשרים להפוך את המפגש מקשה ומעמיס לחוויתי ומעשיר. אני ניסיתי לראות את הטוב שבתרבות ה'יהודים' – את המרחב הבין אישי הרחב יותר, הצעדים קדימה בשוויון בין מינים, חופש בחירת המקצוע. במקביל – ראיתי את הטוב שבערכי התרבות שלי – האכפתיות של החברה באשר לפרט, האהבה והכבוד לזולת, הרצון העז לתת. ראיתי בכל תרבות טווח רחב של ערכים ואמונות, המאפשרות, בסופו של דבר, איזון.

מפגש בין תרבותי במגורים משותפים
את המסר החשוב קיבלתי באמצעות חוויית המגורים עם שש שותפות – יהודייה מתל אביב, נוצרייה מנצרת, בחורות מכפר כנא, מצפת ועוד. למדתי, שלמרות הילת השוני יש דמיון רב בזהות הנשית שלנו, בחוויות המשותפות – מכאיבות ומשמחות, תקוות דומות וחלום משותף על מציאות אחרת, בה השוני הופך ללגיטימי, השוויון לערך מקודש והשלום לשאיפה של כולן. למדתי, שצריך להזיע כדי לראות ולהכיר את חלקו של הקרחון שמתחת למים, כי למרות השוני שבקצה יש תמיד גם דומה. קצה הקרחון תמיד מסנוור, אולם מאחוריו נמצא המשותף. אנו, כנשים, חוות את ההרגשה והזעקה של השוני. לכן, תפקידנו מרכזי. אנו החלק בחברה השואף למציאות יותר טובה, יותר מכילה ומתחשבת. אנו צריכות לזעוק את הזעקה 'האחרת', הקוראת לשיתוף, לדו קיום.
לכן, בואו נאמין בעולם טוב יותר, עולם שאפשר לחיות בו ביחד. הבה נקבל זה את זה, נוותר, נתגבר ונחיה בשלום. לא עוד פחד (מתוך שיר שחיברה ד"ר ורדה גרנות).

קטף מוראד היא סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה