באופן מפתיע מאוד – או אולי לא כל כך מפתיע דווקא רמת הגולן נמצאת על התפריט של אהוד ברק כמנה ראשונה בניסיונו להשביע את הזאב הערבי הגדול, כפי שכותב חגי הוברמן ב”הצופה” השבוע: "אילו הייתי תושב הגולן, הייתי מודאג היום, ערב הקמת ממשלת ברק, הרבה יותר מכפי שאני מוטרד כתושב השומרון. גם בלי להיות תושב הגולן, אסור להתייחס בכזו שאננות למדיניותה העתידית של הממשלה החדשה בנושא הגולן. אהוד ברק לא הסתיר מעולם את העדפתו להתחיל עם המסלול הסורי עוד לפני שימשיך במסלול הפלשתיני, ונראה שאת פעילותו המדינית הוא עשוי לכוון כך." סוף הציטוט של הוברמן.

ד"ר אהרון לרנר מסוכנות IMRA כתב מאמר שהופיע בג'רוזלם פוסט ב-30.6.99. שם המאמר: המאבק על הגולן. המאמר מתחיל במשפט: "למרות שהיום רק מיעוט בציבור הישראלי מצדד ביציאה מלאה מהגולן, נאיבי לחשוב שאהוד ברק אינו מסוגל לשנות את דעת הקהל באופן דרסטי." האם חברי ועד יישובי הגולן מסוגלים להיענות לאתגר? שואל ד"ר לרנר. ואז עובר ד"ר לרנר על המסרים שהשתמשו בהם אנשי הגולן בעבר על מנת לשכנע את הציבור הישראלי, שהחזקת הגולן חיונית לקיומה של מדינת ישראל. "אין ספק" אומר לרנר, "שהמסרים המסורתיים של מקורות המים החיוניים, יישובים מאוכלסים ונוף מרהיב ומרחבים חשובים בגולן הם מסרים פגיעים מאוד, שאהור ברק מסוגל להתמודד אתם ולתת להם מענה. אפשר להשקיט את האיום על מחסור במים בהצעת תוכניות גרנדיוזיות של הסרת מלח ממי-ים. בעניין סיוע לתושבי הגולן יבוא ברק ויציע תוכניות מפוארות של העברה ופיצויים, ובעניין נוף מרהיב ומרחבים גדולים הקיימים רק בגולן יבטיח ברק הזדמנויות זולות לחופשות במדינות שכנות."
הדבר העיקרי אפוא, לפי ד"ר לרנר, הוא לשכנע את הציבור בישראל, שמבחינה ביטחונית אסור לנטוש את הגולן. על ועד יישובי הגולן לשכנע את הציבור בישראל, שחאפז אסאד אינו איש שאפשר לסמוך עליו, ושנטישה, אפילו מלאה, מהגולן, לא תביא שלום עם סוריה. ואז הוא מביא כמה דוגמאות, כגון הבנות ענבי זעם שאסד לא כיבד. ד"ר לרנר מסיים את מאמרו באומרו: "האם ועד יישובי הגולן מסוגל להרים את הכפפה? רק הזמן יגיד. דבר אחד בטוח, אם מסע ההסברה ייכשל, האובדן האישי של תושבי הגולן יהיה כאין וכאפס בהשוואה לאובדן של כל האומה". סוף ציטוט.

למרות שאני מעריכה מאד את ידידי ד"ר לרנר אני רואה את הדברים קצת אחרת. הרי כבר ראינו, שמסע הסברה, המסתמך בעיקרו על נימוקים וארגומנטים ”בטחוניסטיים", נכשל, ובגדול. הרי מה הייתה תשובתו של המחנה הלאומי להסכמי אוסלו – הסכמים המוסרים את רוב יש”ע לערבים? ניסו להוכיח ולשכנע את הציבור בישראל, שערפאת אינו איש שאפשר לסמוך עליו, שכוונותיו רעות מאוד, ושנטישה מיש"ע תסכן את שאר מדינת ישראל הקטנה. מסע הסברה זה נכשל. הציבור הגדול בישראל קנה את כל התשובות והתירוצים של השמאל, במיוחד אחרי שדווקא ממשלה ימנית, לכאורה, המשיכה עם אותם הסכמים, והיום אנו, ביש"ע, נמצאים במצב שבו חלק גדול מיש"ע כבר נמסר, וחלק אחר עומד להימסר, חלילה.
לעומת זאת – מהו קו ההסברה של חאפז אסד? אסד אינו נוקט בקו ביטחוניסטי. הוא אינו אומר עליי לקבל את הגולן, כי בלי הגולן מדינתי בסכנה. לא – אסד משתמש בהסברה הרבה יותר משכנעת, ועלינו ללמוד ממנו. הוא אומר בפשטות: הגולן שלי, ועל זה אין משא ומתן. נקודה. מתי שמענו מנהיג בישראל אומר משפט כזה? אנשים אינם יוצאים למאבק למען סיבות ביטחוניסטיות. יש תמיד תשובות לכאן ולכאן לנימוקים הביטחוניסטיים. ועד יישובי הגולן יגיד: "הגולן הוא עיני המדינה," השמאלן יגיד: "נשים במקום כוחות אמריקאים וציוד משוכלל ביותר, ואלה יגנו גם כן על צפון המדינה." הימני יגיד, שאסד רוצח ואי אפשר לסמוך עליו, השמאלני יענה, שהוא סומך על צה"ל ואם אסד יתקוף, ניכנס בהם בגדול, וכו'.
עם נלחם על מולדתו כשהוא מרגיש שפיסת האדמה הזאת שייכת לו, ושאין לאף אחד אחד זכות עליה. נקודה. מובן, שלא צריך להתעלם לגמרי מקו הסברה ביטחוניסטי, אך בעיקר חייבים להגיע למצב שהציבור בישראל יגיד: "אנחנו נגר מסירת הגולן כי הגולן שייך לנו – לעם ישראל”. למרות שהזכות שלנו על תל אביב פחות מובנת מאליה מאשר הזכות שלנו על חברון, שכם וירושלים, כל השמאלנים מרגישים שתל אביב שייכת להם ללא סייג, ותאמינו לי שהם ייאבקו על תל-אביב עם כל נשמתם וגופם. אנחנו חייבים להגיע למצב שבו הציבור בישראל ירגיש כלפי יש"ע והגולן כמו שהשמאלן מרגיש כלפי תל-אביב: "זה שלנו ועל זה לא מדברים.” קו הסברה כזה יסביר, ויזכיר לציבור, את זיקתנו למקומות אלה.

יש אנשים החושבים, לדוגמה, שאין לעם ישראל זיקה היסטורית לגולן. חגי הוברמן מזכיר לנו באותו מאמר מ"הצופה" שהזכרתי בהתחלה: "הזיקה הנפשית וההיסטורית של עם ישראל לגולן איתנה לא פחות מליו"ש. ההיסטוריה של הגולן משופעת סממנים יהודיים. במוזיאון הארכיאולוגי בקצרין מוצגים שפע ממצאים המעידים על פריחת ההתיישבות היהודית בגולן בימי המשנה והתלמוד, שהחלה במקום בימי שלטון הורדוס. בגולן אולי אין קברי אבות, אבל יש שם לא מעט קברים היסטוריים של גיבורי גמלא. בגולן גם היתה התיישבות יהודית-ציונית. שני ניסיונות התיישבות בגולן נעשו מאז תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ-ישראל – אחד ברמתניה ואחד ליד סוסיתא – ושניהם נקראו "בני יהודה". 23 שנה נמשכה פרשת התיישבות זו של "בני יהודה" בגולן, פרק זמן ארוך יותר מהשליטה הסורית ברמה, רק ההתיישבות היהודית הנוכחית בגולן ארוכה ממנו." סוף ציטוט.

עדיין לא מאוחר מדי – מסע הסברה נכון יציל לא רק את הגולן אלא גם את שאר יש"ע, ובסופו של דבר את מדינת ישראל. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנו נאבקים על הגולן ועל יש"ע כי הם שייכים לנו ורק לנו, לעם ישראל. כפי שכתוב בבראשית: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם."

נדיה מטר היא יו"ר תנועת "נשים בירוק"