שני חוקים חשובים בנושא הדיור הציבורי עברו ברוב גדול נכנסת, ושניהם קשורים זה בזה כתאומים סיאמיים:

חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי
הפחות מוכר בין השניים הוא חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי שהעלתה ח"כ תמר גוז'נסקי. החוק, שאושר סופית כבר לפני שנה וחצי, ב-20.6.98. לא נדחה, ולא הוגש עליו ערעור. אף על פי כן, החוק לא יושם ולא תוקצב עד היום. חוק זה תובע מהחברות המשכנות לתקן את הטעון תיקון בדירות שבבעלותן. מדובר בליקויים של ממש: סדקים בקירות ובגגות, צנרת רקובה ועוד. דירות לא מעטות זקוקות להשבחה בדחיפות. החוק מחייב להשיב לדייר הפונה תוך 30 יום, ולתקן את הדרוש תיקון תוך 60 יום. הגופים המבצעים פשוט "מצפצפים" על החוק. על שר השיכון להמציא "מפרט של דירה תקנית". מפרט כזה לא נמסר עד היום. לטענת האוצר: אין מפרט אין תקצוב. ובתירוץ של "אין הסכמה בין שני אלה לגבי המפרט", מאשים כל אחד את האתר בהפרת חוק זה. התוצאה – יורדים לחיי הדיירים באמצעות סחבת.

חוק הדיור הציבורי
מפורסם יותר החוק השני: "חוק הדיור הציבורי" של ח"כ רן כהן. גם הוא אושר סופית ברוב גדול אבל באמצעות הכללתו בחוק ההסדרים ־ תרגיל המאפשר שלא לקיים את החלטות הכנסת ־ נדחה ביצועו ל-2001. במקום לקבל חוק זה הודיעה הממשלה, באותו הזמן, על "מבצע" ־ ביזמתו של מי שהיה שר האוצר, מאיר שיטרית המבצע מתייחס לכ-100,000 דירות, 70% מהן של "עמידר" והיתר של חברות קטנות כגון עמיגור, פרזות, גדיש ועוד. הבעלות על חלק מהדירות לא ממשלתית (סוכנות, ועוד). אוכלוסיית הדיירים בדירות אלה היא מהחלשות ביותר מהבחינה הסוציו-אקונומית. לטענת "עמידר", נמצא כי שיעור המשפחות החד הוריות בקרב הדיירים הוא 15%. לא נבדק כמה מבין הדיירים הם נשים יחידות ־ אלמנות, גרושות. על פי הניסיון באוכלוסייה דומה ־ של הדירות המוגנות על ידי חוק הגנת הדייר (”דמי מפתח") ־ כמות סוגים אלה עולה על 50%.
הממשלה חתמה על הסכם עם החברות הקטנות, ועיקריו: אם במשך שלוש שנים יימכרו לדיירים 5,000 דירות, תרכוש המדינה את יתר הדירות במרוצת 12 שנה. בכל שנה תרכוש המדינה 1/12 מכמות הדירות. החלק הנותר מעל 5,000 דירות תוקצב ב- 5 – 4 מיליארד ש"ח, המתפרסים על פני 15 שנים (12+3).
ל"עמידר” עצמה 1,300 דירות בלתי מאוכלסות. החברה המשכנת חייבת לשפץ אותן ולהביא אותן למצב המאפשר מגורים בהן, ומשרד השיכון מפנה אליהן דיירים. כיום משפצים 700 דירות.
יש להבין, שדירה שאינה מאוכלסת בוזזים אותה ומפרקים בה כל מה שניתן. יוצא, שאי איכלוס מייקר מאוד את אחזקת הדירות האלה. מכל מקום, הנכסים האלה הם במעמד משפטי שנגזר ממנו ניתוח כלכלי. אין זה נכס חופשי. הוא תפוס, מוזנח ולא מטופל, ולכן ערכו נמוך.

מהות החוק בקצרה
החוק מתייחס לאפשרות של הדיירים לרכוש את הדירות בסכום מופחת. המדד הוא משך שנות המגורים בדירות:
10 שנים ראשונות ־ 4% הפחתה לכל שנה.
10-20 שנים ־ 3% הפחתה לכל שנה.
20 שנים ואילך ־ 2% הפחתה לכל שנה.
עד להפחתה מרבית של 85% מעל 30 שנה. לנכים הפחתה מקסימלית של 90% מעל 30 שנה. יש להביא בחשבון, שציבור זה יזדקק למשכנתאות מסובסדות גם עבור הסכומים המופחתים. אם עבור משכנתא בנקאית משלמים 6.5% ריבית, הרי שעל פי חוק זה תסבסד המדינה כל מה שמעל 4.5% עד ל-25 שנים.

זכותו של דייר ממשיך
כאשר הדייר הולך לעולמו, או כאשר הוא נמצא במוסד סיעודי, יש לבן/בת הזוג זכויות על פי קריטריונים מפורטים. גם לצאצאים הגרים עם הדיירים יש זכויות. זכויות הוותק של הבן הממשיך מתחילות מיום מות ההורים.
יש בחוק אפליה על פי גיל – הוראות החוק לא יחולו על בני 65 ומעלה. כיום, כאשר תוחלת החיים היא לפחות עוד 20 שנה ־ במיוחד כשמדובר בנשים הרי שיש בכך אפליה של ממש.

חשוב במיוחד
כל הכספים ממכירת הדירות נכנסים לקרן ייעודית. בכספים אלה מותר להשתמש רק כדי לבנות דיור ציבורי חדש. מאחר שהדירות הקיימות תפוסות ־ הצגת הדברים כאילו מחסלים את מלאי הדירות היא זריית חול בעיניים. לדיירים אין שום כוונה להיעלם. בכל מקרה, יהיה שיפור לעומת המצב הקיים. כיום אין בונים כלל דירות ציבוריות. העלות של החוק משתנה על פי השקפתו ושיוכו המפלגתי של המעריך מפחות ממיליארד ש"ח עד 10 מיליארד ש"ח.
לדעת רבים ־ עצם האפשרות להיות בעלים של נכס, והיכולת להוריש ולמכור אותו, תגרום לתחזוקה טובה יותר, ולמדינה ייחסכו סכומי כסף גדולים.
ההבדלים בין החוק לבין ה"מבצע” הממשלתי במבצע, ההפחתות קטנות יותר ומגיעות ל-75% לכל היותר, כתוצאה מהפחתת ניקוד והפרדה בין אזורים. באזור המרכז, זכאים הדיירים לפחות. יוצא, למשל, שזכאי שכונת התקווה לא יוכלו לרכוש את הדירות. יש הטבה מסוימת לדיירים עם ילדים רבים. במצב הזה, על פי תבנית זו, מרבית הדיירים לא יוכלו לממש את זכאותם. ואכן, ההיענות קטנה. הבדל חשוב: הכסף שנכנס ממכירת הדירות במבצע אינו ייעודי ־ הממשלה יכולה להשתמש בו לכל דבר (חרדים, התנחלויות ועוד.
על אף האמור לעיל, יש כבר התחלת חלחול של שני חוקים אלה לרמה של החברות המשכנות.

התיקונים בהיק הדיור הציבורי כפי שהכניסה הממשלה המכהנת כיום
בחוק הוכללו שתי הטבות:

  • ההפחתה המרבית לדייר בעל ותק מעל 30 שנה מגיעה ל-90% ולנכה ל-95%;
  • הוותק של בן ממשיך לא נספר מיום מות ההורים, אלא מיום הגיעו לגיל 18. לדוגמה: אם ההורים הלכו לעולמם כאשר היה בן 25 ־ הוא "מרוויח" 7 שנים.

חלה הרעה בנושא שנות הוותק המזכות בהפחתות:

  • 1-7 שנים ־ סך הכל הפחתה של 7.5%;
  • 8-12 שנים ־ סך ההפחתה בכל שנה – 3%, 2.5%, 2%, 1.5%;
  • מעל 12 שנים – 3% לכל שנה, עד 30 שנה. סבסוד המשכנתא הוארך ל-10 שנים (נמסר לי, שייתכן שיאריכו מעט פרק זמן זה).

ההרעה ממשית, אבל אינה סופית, משום שלא עברה עדיין את שלבי החקיקה. יש סיכוי שיוכנסו תיקונים בנוגע ליום הקובע לעניין הוותק (למשל, כאשר הדייר יקנה את הדירה רק בעוד 5 שנים ועוד).


יוכי יהל היא מהארגון הארצי היציג להגנת הדייר