מהדו"ח השנתי לשנת 2007 שפרסם מנהל הכנסות המדינה ניתן ללמוד רבות על מצבן של נשים בישראל בשוק העבודה: 60% מהנשים העובדות אינן משלמות מס הכנסה משום שהכנסתן אינה עומדת בגובה סף מס ההכנסה. בשנת 2007 הכנסתם הממוצעת נטו של הגברים היתה גבוהה ב- 47.8% מזו של נשים. נכון ל- 2004 ההכנסה  חודשית הממוצעת ברוטו של גברים גבוהה ב- 66% מההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של נשים.

 בכדי להבין את היציבות בפערים בשכר בין גברים ונשים צריכים לשאול שתי שאלות:

השאלה הראשונה היא באיזה תחומים מועסקות נשים? הרבה מאד נשים עדיין מועסקות בעיסוקים נשיים כאחיות, כמזכירות, כקלדניות, כמורות, כעובדות סיעוד, כעובדות סוציאליות, כיועצות חינוכיות וכדומה. השאלה השניה היא איך נכנסת שיטת חישוב השכר לפי שעה לתוך כל אחד מהתחומים האלה? השאלה הזו שמתייחסת להעסקה שעתית חשובה. דו"ח קו לעובד על העסקה שעתית מראה כי העסקה שעתית לעיתים מאד קרובות קשורה בהורדת השכר אל מתחת למינימום. בכדי להבין איך נכנסת העסקה שעתית לתחומי עיסוק נשיים צריך לבחון את המדיניות הציבורית ובמיוחד את מדיניות התקצוב שמנהיג משרד האוצר. ולפני שאסביר את ההקשר למדיניות הציבורית , אני רוצה להדגיש שבישראל, הסקטור הציבורי קובע אופני תעסוקה שמעסיקים פרטיים מאמצים. אם משרדי הממשלה והעיריות החלו בסוף שנות ה- 70 בהדרגה, להעסיק עובדות ניקיון דרך קבלן בשכר שהרבה פעמים ירד מתחת לשכר המינימום והטיל קנסות על עובדות, מעסיקים בסקטור הפרטי כמו למשל רשתות מזון החלו גם הם להטיל קנסות על העובדות שלהם ולהוריד כך את שכרן אל מתחת למינימום. אי החוקיות בהעסקה, הופכת בחסות המדינה לנורמטיבית.

אחזור להסביר כיצד נכנסות צורות חישוב של שכר לפי שעה לתוך תחומי עיסוק נשיים: בשנת 1992 נחקק בישראל חוק חובת המכרזים. מאז שנחקק, יורד בהתמדה מספר הנשים המועסקות על-ידי שרות המדינה. המדינה בישראל מצמצמת את מקומה כמעסיקה של עובדות בשירותיה, שנהנות מיציבות בהעסקה, מהפרשות ראויות לפנסיה ולהטבות סוציאליות שונות וכן מהגנה של איגוד מקצועי, ומעבירה העסקת נשים, למעסיקים פרטיים. ברשות המקומית, הפקידות יכולות להיות מועסקות למשל דרך המתנ"ס, דרך חברות בת עירוניות, או דרך עמותות בהעסקה שעתית בכדי שלא יוכלו להיחשב כמועסקות על-ידי הרשות המקומית. אם אינן עובדות הרשות המקומית לא יהנו מיציבות או מתנאי העסקה הוגנים. בדרך זו המדיניות הציבורית והתיקצובית שמקדם משרד האוצר, סוגרת את דלתות המגזר הציבורי בפני נשים, מאריכה את תקופות האבטלה שלהן, מאלצת אותן להיתמך על-ידי קצבאות וחושפת אותן לכל הפרקטיקות הדכאניות להן חשופות אלו התלויות בקצבאות למחייתן. המדיניות הציבורית שמדינת ישראל מקדמת היום היא העברת נשים להעסקה שעתית. ההעסקה שעתית היא חלק ממנגנון גדול יותר שמאפיין את יחסם של מעסיקים ובמיוחד המדינה לעבודת נשים. חוקרים מכנים את המנגנון הזה "נישול מערך" או undervaluation.

מהו הנישול מערך? באופן בסיסי הנישול מערך, משמעותו שנשים מקבלות שכר שהוא נמוך ביחס לערכה הממשי של איכות העבודה שהן מבצעות. בדרך זו מעסיקים יכולים ליהנות מתוצריה של עבודה מאיכות גבוהה הרבה יותר מזו אשר תמורתה שלמו. הנישול מערך משמעותו גם שנשים מקבלות תגמולים נמוכים מאד עבור ההשקעות שלהן בהשכלה ובהכשרה ובמיוחד עבור הניסיון המקצועי המצטבר שלהן. הנישול מערך כרוך במצב הכפול שבו נשים לכודות במשרות שלא מספיק מנצלות את כישוריהן ובה בעת מועסקות במשרות תובעניות בהן הם מביאות לידי ביטוי את מיומנויותיהן המקצועיות אשר נותרות ללא תגמול. יתר על כל, הנישול מערך מתרחש באמצעות ההירארכיה התעסוקתית. הנישול מערך לא רק מגולם בהירארכיות של תגמולים ומיומנות כמורשת של הפליית העבר אלא בעת ובעונה אחת הוא מיוצר מחדש בצורות חדשות הנובעות מהשינויים בארגון העבודה והעסקה והשינוי במקומן של נשים בחלוקת העבודה החברתית. מאז 1992 הפחתה של שני אחוזים בכל שנה בתקני כוח האדם בשרות הציבורי ובאמצעות חוק חובת המכרזים ותקנות החשב הכללי המלוות אותו בכל תחום של הפרטה, הצליחה מדינת ישראל לפלג את העובדות בשירותיה לארבע קבוצות רחבות: מועסקות המדינה; מועסקות חברות כוח האדם; מועסקות העמותות וגופים שלא למטרת רווח; מועסקות הגופים העסקיים. הפיצול שנוצר מצמצם באופן חד את מספר הנשים הנהנות מהגנה של אגוד מקצועי או הסכם קיבוצי וחושף את כל ארבע הקטגוריות לפוגענות בהעסקה שפועלת בכל אחת מקבוצות אלו באורח מעט שונה.

העובדות התקניות חשופות להנחה שמשכורתן היא המשכורת השניה בבית, הנחה שגוררת את חישוב שכרן לפי טבלאות שכר לא מעודכנות, ולעומס העבודה שהוא תוצאת הצמצום בתקנים ותת האיוש שבא לייבש ולחבל ביכולת התפקוד של השרותים החברתיים הציבוריים ולחזק בציבור את הצדקת ההפרטה שלהם. תת-איוש בפועל מתרגת להפחתת מיומנות כי עובדות עמוסות בעבודה אינן יכולות לעשות שימוש במיומנויותיהן המקצועיות והן עסוקות בכיבוי שרפות. תחשבו על מורה בכיתה של 40 ילדים רועשים, כמה רלוונטיות מיומנויותיה כמורה?

ביחס למועסקות על-ידי חברות כוח אדם לגביהן משמעותה של הזמניות כמנגנון ההדרה והנישול מערך המתווסף למשניות ולהפחתת המיומנות. זמניות ההעסקה היא תמצית תהליך ההסחרה של כוח העבודה הנשי. משמעותו של תהליך ההסחרה היא התרגום של העסקת נשים לעסקת קניית סחורה שבה אין צורך להתייחס למרכיבים האנושיים המגולמים בכוח העבודה. מרגע שהעסקה מתוחמת בפרק זמן, משמעותה הדרה והתנערות מהצורך האנושי ביציבות בהעסקה ובהתפתחות בתוכה. הזמניות, הפיטורים החוזרים, מקטעים את הצבר הזכויות וחושפים את העובדת לעוני בהווה ובגיל השלישי. לפי דו"ח מרכז מהות, זמניות ההעסקה יוצרת נוודות בשוק העבודה. נשים רבות נמצאות תדיר במצב של נודדות בין מקומות עבודה ולעולם אינן יכולות לבטוח במשרה שלהן כבסיס לתכנון כלכלי עתידי. הזמניות חושפת נשים לתקופות אבטלה ארוכות יותר ולמאמצים רבים יותר בחיפוש אחר מקורות הכנסה נוספים.

בשתי הקטגוריה הבאות אלו המועסקות באמצעות חברות עסקיות ואלו המועסקות באמצעות מלכ"רים ועמותות ללא כוונת רווח, אנו דנים באותם תהליכי נישול מערך ובלבד שמתווספים אליהם שני אמצעים נוספים הם השעתיות והחלקיות: המדובר בתהליך ההעסקה החלקית המוסדר על-ידי המדינה באמצעות תקנות החשב הכללי המכתיבות תעריפי תקרה המחייבים חלקיות. באמצעות קביעת תקרות לשיעור ההוצאה על השכר בפרויקטים חברתיים ובאמצעות קביעתם של טבלת השכר ותעריפי נש"ם כתקרות לחשוב שכרן של מועסקות המכרזים לפי שעה, מחייבות תקנות החשב הכללי את הגופים המעוניינים לעמוד בתשלומי הטבות סוציאליות לעובדות להפחית את שעות העבודה שלהן. מכשול קטן וחשוב ביותר הנוצר בהפחתת המשרות הוא העובדה שהעבודה עצמה לא פוחתת ונשות מקצוע רבות מוצאות עצמן עובדות ללא תגמול: משקיעות שעות עבודה רבות כראות עיניהן המקצועית אך אינן יכולות לקבל על כך תגמול. החלקיות והשעתיות מכריחות נשים להתנדב. רוצות או לא רוצות, שעות עבודה רבות שלהן לא יהיה בשכר. בהקשר זה מעניינת תוכנית אופק חדש אותה יולי תמיר שרת החינוך מאלצת מורות לקבל. המדובר בתוכנית המגדירה חלק משכרן של מורות, באצטלה של שיפור השירות לתלמיד, כשכר שעתי. בהקשר של תקצוב פרוייקטים לקראת פנייה למכרז, מתרחשים תהליכים פוגעניים ביותר כגון העדר התייחסות להבדלים בוותק, בנסיון ובהשכלה בתיערוף משרות של מועסקות.

השאלה השנייה שעלינו לשאול היא כיצד נפעל אם כן מעבר להבדלים של נתיבי העסקה מובחנים ומעבר להבדלים של תחומי עיסוק שונים?

עלינו לתרום את כל מאמצינו ובמיוחד לגייס את כל הארגונים שאנחנו פעילות בהם להצטרף לחזית רחבה אשר תפעל למען הזכות לעבוד בכבוד והזכות להתקיים בכבוד באין עבודה. מאבק כזה צריך להתארגן מסביב לחמישה מאבקים יותר ספציפיים:

  • מאבק נגד הפרטת השירותים החברתיים ובמיוחד נגד הפרטת הטיפול במובטלות
  • מאבק בעד פיקוח ארוך טווח וציבורי על מכרזים כך שתנאי העסקה, איכות השירות והעלות לצרכנים יעברו ביקורת שוטפת של בעלי ענין
  • מאבק נגד העסקה שעתית ארוכת טווח ובעד משרות איכותיות לנשים (משרות חוקיות מלוות בתנאים סוציאלים ראויים)
  • מאבק נגד שלילת קצבאות ממובטלות בתואנות של אי שיתוף פעולה (אקטיבי או פאסיבי) ונגד תגמול כספי על שלילת קצבה
  • מאבק נגד שינוי קצבת הבטחת ההכנסה בטרם מלאה שנה לגידול בהכנסה

קבוצת עבודה בנושאים אלו כבר התארגנה והחלה לפעול אנא הצטרפו. השפעתכם חשובה.


ד"ר אורלי בנימין היא מהמחלקה לסוציולוגיה והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן