שיח סוער ביותר היה במושב זה. השופט מישאל חשין מול הרב רפי פוירשטיין בדין ובדברים הקשורים למעמד הנשים בעולם הדתי.
סיכום דבריו של מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון בדימוס: השופט חשין התייחס בדבריו להחלטת בג"צ בעתירה נגד שידורי פלייבוי. החלטת בג"צ הייתה לאשר את השידורים. לדעתו הייתה זו פורנוגרפיה רכה, סרטים שמשודרים בטלוויזיה שהם חסומים וניתן לראותם רק תמורת תשלום. אין שום מניעה לצרוך פורנוגרפיה בכל מקום בישראל מפיצוציות, לירחונים שניתן לקנותם בכל דוכן, למודעות על נערות ליווי בעיתונים יומיים כך שחסימה של ערוץ טלוויזיה אחד היא לא משמעותית. "זה מזכיר לי את גדר ההפרדה שהיא פרוצה לחלוטין, אז בשביל מה הקימו אותה?" שואל מישאל חשין בקולו הרם. אי אפשר להילחם מלחמה אמיתי כנגד הפורנוגרפיה בפסק דין אחד נקודתי. בזמנו הגיעה למשפט אישה שניהלה מכון לווי והשכנים תבעו אותה על זנות. האם הם היו תובעים את אותה אישה אם לא הייתה שכנה? ברור שלא, היה כאן העמדת פנים להשקיע משאבים למלחמה שאין בה טעם ולכן הטלתי על האישה עונש מינימאלי. אם המשטרה או המדינה היו מחליטים לצאת כנגד נושא הפורנוגרפיה בכל מקום אז הסיפור היה אחר, ממשיך ואומר מישאל חשין. הדיון התלהט, ציפי רון פעילה קהילתית שנים רבות בירושלים ומנהלת סניף החברה להגנת הטבע בירושלים התפרצה ושאלה למה שופט בית משפט העליון לא יכולים להיות הסמן לפני המחנה ומבקשת שלא להפיל את האשמה ואת האחריות על גופים אחרים.
אסתר הרצוג צטטה את שהשופטת דורנר שטענה שפורנוגרפיה היא פגיעה באישה והאם פסקי דין כמו אלה יש בהם משום התנערות מאחריות ציבורית? כמו כן נשאל השופט לסוגיה של האם המרעיבה. לדעתו "חד משמעית, אם יש סכנה לילד יש להוציאו מהבית. מדינה חייבת להיות שידה על העליונה, אי אפשר לחשוב אחרת".
סיכום דבריו של הרב יצחק פינדרוס, סגן ראש עיריית ירושלים: השאלה שהופנתה ליצחק פינדרוס הייתה בקשר להתערבות העירייה בטכס הפתיחה לגשר המייתרים בכניסה לירושלים שבו הוכרחו הרקדניות להתעטף מכף רגל ועד ראש. "האם אין בהתנהלות זאת משום רגרסיה ביחס לנשים?" שואלת המנחה, מרב בטיטו. תשובתו הייתה קצרה ונחרצת "בתרבות שלנו הנשים לא רוקדות. הציבור החרדי לא צריך להיות בטכסים שכאלה. חלק מהגישה ההלכתית שלנו היא שכבוד האישה פנימה, הן לא תהיינה בטכסים שכאלה". שניות אחרי שסיים לומר את דבריו, קם הרב ויצא מהאולם.
סיכום דבריו של עז-אלדין עמאש, ראש מועצת ג'סר א-זרקא: יש לציין שראש המועצה הגיע למושב העשור מלווה בקבוצה גדולה של נשים מג’סר אל זרקא. קבוצת הנשים נשארה לכל מושבי הפרלמנט.
הכפר ג’סר אל זרקא שוכן על הדרך לחיפה קרוב לקיסריה נחשב לאחד הכפרים הערביים העניים ביותר בארץ. ראש המועצה מאמין שכדי לפתור את המצוקה של החברה הערבית יש קודם כל לקדם את האישה. קידום והעצמת האישה הוא המפתח לשינוי בחברה הערבית. ולכן מינה יועצת לקידום מעמד האישה מיד אם היכנסו לתפקיד כמו כן הקים פורום נשים שתפקידו בין היתר הוא לפעול למען ייצוג נשים בפוליטיקה המקומית ובעתיד לדעתו חייבת להיות אישה חברת מועצה בכפר. "את הצלחתי בפוליטיקה אני חייב לנשים. כבר בתקופה שלפני הבחירות שמתי דגש בהסברה על תפקיד האישה וזה היה "הטיקט" עליו הלכתי. נשים מועצמות שמביאות משכורת הביתה מכפילות את ההכנסה של המשפחה ערבית ובכך תורמות לקידומה ובעיקר למערכת החינוך של ילדיה. אני חייב קודם לפתור את בעיית האישה בכפר כי אי אפשר להתקדם בלי העצמת הנשים" אומר עז –אלדין לסיום דבריו וזוכה למחיאות כפיים מהקהל.
סיכום דבריו של רפי פוירשטיין, ארגון רבני צהר: שאלות קשות הופנו לרב רפי פוירשטיין ויצרו ויכוח לוהט עם השופט מישאל חשין.
"בשנים האחרונות חלה נסיגה במעמד האישה בחברה הדתית לאומית, בחינוך הממלכתי דתי קיימת היום, ברובו, הפרדה בין בנים ובנות וכך גם בתנועת הנוער בני עקיבא. בירושלים ובבית שמש מפעילה אגד, שהיא חברה ציבורית, הפרדה בין נשים וגברים בקווים מסוימים. ברחובות מאה שערים מופרדים נשים וגברים ברחובות. הגברים הולכים ברחוב ונשים על המדרכות. אם בציונות הדתית שותקים ולא מגיבים, הכיצד?" שואלת המנחה מרב בטיטו.
הרב פוירשטיין מבין את הציבור החרדי וטוען שלכל ציבור יש את הזכות להתנהג כרצונו. הוא לא רואה כל בעיה בהפרדה של נשים וגברים באוטובוסים. ביהדות לא קיים המושג של "תקרת הזכוכית". זה לא השיח במסורת יהודית. לדעתו במציאות של היום שהנשים הן משכילות ויש בציבור הלאומי נשים בכל התפקידים: רופאות, מדעניות, פסיכולוגיות, מורות עובדות סוציאליות וכו’ אין שום בעיה בעיסוק שלהן ויש להפריד אותו מהשיח ההלכתי. נשים לא תהיינה רבות (מלשון רב) וגבאיות בבתי הכנסת.
דבריו של הרב עוררו מחלוקת: רחל כהן, היועצת לקידום נשים ממבשרת ציון, אישה דתית שאלה בקול רם "למה?, למה? אישה לא יכולה להיות רבנית?" ד"ר חנה קהת, פמיניסטית שפועלת בציבור הדתי לאומי תקפה בקולה השקט ואמרה כיצד יכול להיות שהדתי הלאומי שאמור להיות גשר בציבוריות הישראלית לא נותן פתרון למסורבות גט ועגונות.
מי שמתח ביקורת חריפה ביותר היה השופט מישאל חשין "הגיעה אלי לדיון אישה בת 38 מסורבת גט כבר 6 שנים. אם היא לא תקבל גט היא לא תוכל ללדת יותר ילדים בעתיד. ואני ידי כבולות, לא יכול לעשות כלום. בסיפור המקראי אפילו העבד מקבל את החופש והחרות שלו אחרי שש שנים. אני מצטער שלא התערבתי בזמנו לטובת האישה. היום, לצערי בחברה הישראלית הכל תלוי בגבר. אין כאן שוויון נוצר מצב אבסורדי שהשוויון הוא נגד ההלכה. מה שווה כל ההלכה אם אי אפשר לעזור למסורבת הגט או העגונה? המשפט "אשת חייל מי ימצא" הוא ביטוי שוביניסטי שמעליב את ציבור הנשים, הוא מתנשא. קראתי בעיתון שלפני חג הכיפורים הוציאו פסק הלכה שאסור ללכת בנעלי קרוקס. מה זה? ופסק הלכה בנושא עגונות אי אפשר להוציא? זה לא מתקבל על הדעת" מרעים מישאל חשין בקולו הרם. כשקם ממקום מושבו אמר משפט שלא כולם שמעו, וזאת בעקבות דברי הסיכום של נסיה שטרסבורג שהנחתה בחן את הערב על קבלת פרס נובל לעדה יונת, "כן, ומה היא (יונת) אמרה על הנשים….". הרב פוירשטיין טען נמרצות שזו תוצאה של פוליטיקה "המפלגות החילוניות מנעו מינוי רבנים מהציונות הדתית ולכן המצב הוא כמו שהוא".
ד"ר חנה קהת פנתה אל הפאנל בטענה שהפוליטיקאים מקריבים את זכויות הנשים בנושא של בתי הדין הרבניים. בקהל ישב ציבור מגוון של נשים: חילוניות, דתיות, חרדיות וערביות הדיון הסוער הביא למחיאות כפיים בהתאם לקהל השומעים. על המחלוקת ניתן היה ללמוד ממחיאות הכפיים.
