הבה ניקח על עצמנו את הובלת החברה להתפרק מנשק קונבנציונלי ובלתי-קונבנציונלי ולמען תפישת ביטחון משלנו: ביטחון אינו עוד ועוד נשק בידי הציבור ואף לא הסתגרות מאחורי חומות בטון. ביטחון הוא בעיקר חינוך, רווחה כלכלית ומערכת בריאות שוויונית לכולם. וכן, גם שלום. הפעם הראשונה שבה נאלצתי לחשוב ברצינות על יחסי לנשק ולשימוש שנעשה בנשק על ידי [...]

הכתוב מבוסס על מאמרה של רלה מזלי - "האקדח על שלחן האוכל: הסקסיזם הגלום בהתפתחות תעשיית האבטחה בישראל"  בישראל למספר נשים גבוה מאד יש או היתה נגיעה לנשק בזמן זה או אחר: כל מי שהיתה בגדנ"ע ובטירונות – התנסתה בהיכרות, נשיאת כלי נשק ושימוש בו. נשים עובדות באבטחה, לרוב עם נשק. כמותן יש המשרתות במשטרה ובמג"ב. [...]

קיימת תרבות נסתרת של תוקפנות נשית, בריונות מיוחדת והרסנית. בשונה מגברים היא לא נעשית בצורה פיזית או בצורה מילולית. התרבות שלנו מונעת מהבנות שלנו להגיע לעימות פתוח. היא מאלצת את תוקפנותן של הנשים לעבור לאפיקים לא פיזיים, עקיפים וסמויים. כאשה בת 37, פעילה חברתית פמיניסטית מזרחית שנים רבות, אני רוצה, ברשותכם, לחלק לכל אחת ואחד [...]

אני פונה לבני הכפר שלי ואומרת להם: אתם עמדתם לצידנו והשמעתם את קולכם נגד כוחות הרע. ראינו שאנחנו יכולים לעמוד ולפעול נגד כל מצב לא רצוי ובלי פחד. נוכל לשנות את מציאות החיים הקשה שלנו. מוראד היה ילד קטן, טוב לב ותמים. כל האנשים, צעירים ומבוגרים אשר הכירו אותו אהבו אותו. מוראד אחי הקטן, היית בשבילנו [...]

ההגנה של טלי פחימה על זכריה זביידי הייתה הגנה אישית, שהפכה אותו ממטרה נעה לפנים, לאדם, עם ממד אנושי. הדם היהודי מספיק כדי להפוך אותה למגן אנושי, גם אם היא "רק" טלי פחימה. בנוכחותה, היא הפריעה לתכניות החיסול. טלי איתגרה גם את האורי אבנרים, את ההגמוניה הגברית האשכנזית הותיקה של השמאל. טלי פחימה הופיעה לראשונה בציבוריות [...]

"נאלצנו לחכות ארבעה ימים עד שנתנו לנו את הגופה. לו האמבולנס שפינה את האח שלי היה נכנס לכפר, האח שלי היה נשאר בחיים". בשם האל הרחמן הרחים אחי היה נשוי עם שלושה ילדים. הוא נפטר בגיל 25. היום בו קיבלנו את הבשורה המרה על רצח אחי היה יום חשוך בשבילנו. היום בו נרצח אחי היה אחד הימים [...]