השוויון בין המינים, וכמוהו גם אי-השוויון, מתחילים בבית. המסגרת הבסיסית ביותר אליה משתייך כל אדם היא המשפחה. החוק הישראלי אינו מגדיר "משפחה" מהי. התוצאה של חסר זה היא, שהמשפחה אינה מוכרת כישות שלמה ועצמאית, ואינה זוכה במעמד כלשהו. ארגון "משפחה חדשה" נאבק למען החברה ב"תא המשפחתי" כארגון ריבוני ועצמאי במסגרת כינון חוק יסוד: המשפחה. הנפגעות העיקריות ממצב זה של העדר הגדרה לתא המשפחתי הן הנשים במשפחה:
בהיבט הכלכלי ־ המשפחה אינה מוכרת על-ידי חוקי המדינה כיחידה כלכלית עצמאית, ואף הרפורמות הכלכליות למיניהן אינן מתייחסות אל המשפחה ככזו. כתוצאה מכך נמנעת התפתחות כלכלית ועצמאות של נשים.
כך, למשל, בפקודת מס הכנסה. התיק המתנהל אצל רשויות המס רשום על שמו של אחד מבני הזוג, שהוא בעל ההכנסה הגבוהה יותר. בדרך-כלל מדובר בגבר, שכן עדיין, בחברה הישראלית, גברים משתכרים יותר מנשים. כאשר בני הזוג עובדים בעסק משפחתי, בדרך כלל האשה היא זאת אשר על שמה לא נרשמת הכנסה כלשהי. כך גם הנושא של אי הכרה בהוצאות עבור עוזרת בית ומטפלת, הוצאות הנחשבות בשגרה בהוצאות שמוציאה המשפחה על מנת שהאשה תצא לעבוד. אי הכרה בהן מפחיתה את מספר הנשים היוצאות לעבודה, שכן יציאתן מן הבית הופכת "לא כדאית" מבחינה כלכלית.
בהיבט המוסרי ־ הפרת זכויות האדם במשפחה בשל אי ההכרה במשפחה כישות עצמאית, אין התייחסות מיוחדת של החוק להפרת זכויות האדם במשפחה, כגון: ניצול, שיעבוד, אלימות ואונס, ככל שהדבר נוגע לנשים (להבדיל מקטינים ־ שאז החוק מייחס חומרה מיוחדת לעבירות הנעשות על ידי בן משפחה). מערכת המשפט אינה רואה את מלוא מורכבותה של המערכת המשפחתית, על התלות ההדדית הקיימת בין יחידיה, ובפרט התלות של האשה בגבר, ברמה הכלכלית, החברתית ועוד. לפיכך, לא מתייחסים בחומרה הראויה לניצולה של אותה התלות דווקא במסגרת המשפחתית, בה מצפה כל אדם לקבל חום, תמיכה והגנה.
בהיבט החברתי-משפטי ־ המערכת של דיני המשפחה בישראל נשענת עדיין, ברובה, על הכללים הדתיים הלכתיים, אשר במסגרתם מצבה של האשה נחות. הדברים אמורים בעיקר באשר לשלבים של התפרקות התא המשפחתי ־ הגירושין. מרכז הכובד של הבעיה טמון בהכרח לקבל את הסכמת בן הזוג לגירושין. נסיבות אובייקטיביות, כמו פירוד ממושך ואף אלימות, אינן עילה המאפשרת את הגירושין, בלא הסכמתו של בן הזוג. כאשר האשה מסרבת לקבל את הגט, יש לגבר מוצא. ניתן לקבל מבית הדין הרבני היתר לשאת אשה שנייה. לעומת זאת, כאשר הגבר הוא המסרב לתת את הגט, אין לאשה כל מוצא, והיא כלואה בסירובו עד שיתרצה. יתר על כן, הליך זה, המחייב הסכמה לגירושין, יוצר מנגנון של סתטנות כלפי הצד החלש יותר מבחינה כלכלית, בדרך כלל ־ האשה. לגבר, השולט במשאבי המשפחה, אין כל קושי לעמוד בהליכים משפטיים ממושכים ולעכב את מתן הגט, עד שהאשה תוותר על כל זכויותיה הכספיות כדי לזכות בגט המיוחל.
ארגון "משפחה חדשה" יזם, כאמור, את חוק יסוד: המשפחה. חוק זה מגדיר, בראשונה בישראל, מהי "משפחה". ההגדרה רחבה, כך שתכלול בתוכה את כל המשפחות בישראל, על גוניהן השונים, לרבות משפחות חד הוריות, זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים, ידועים בציבור ועוד. החוק מצהיר על זכותו הבסיסית של כל אדם המתגורר בישראל להקים משפחה ולהיות הורה, ללא הבדל מין, דת, גזע ולאום; על זכותן של כל המשפחות לשוויון וצדק כלכלי; ועל זכותו של כל פרט במשפחה לפרטיות ולחיים ללא אלימות כלפיו.
