לפני שבועיים יצאתי מביתי ביישוב קדימה, עצרתי ב’עצור’ ומכונית נכנסה בי מאחור. אחרי שניות הבנתי שלא קרה כלום, יצאתי ממכוניתי ופגשתי נהגת צעירה. לאחר החלפת פרטי הביטוח נכנסתי למכונית ונסעתי. אחרי שניות של נהיגה הרגשתי שמחה וזה הפליא אותי. סיכנו את חיי ואני שמח. מצאתי את עצמי מבסוט להיות הקרבן. הרגשתי משונה. המחשבה של השמחה בלהיות קרבן מעסיקה אותי רבות. אילו אני הייתי הפוגע, הייתי שייך למין הגברי הפוגע, והיה קשה לשאת את האשמה. אני גבר שנשוי לפמיניסטית שנים רבות ומנסה להרוס את "הקירות שבי" בנושא אלימות גברים. אני עובד בפרך לתקן ולא תמיד מצליח. כל הזמן מרגיש אשם. אני פעיל בעמותה לשוויון בין המינים, ובכל זאת אני עצוב, כי אני מרגיש שכל בדיחה שצוחקת מהאישה או מיילים שעוברים ברשת ונושאים מסר שמבזה את האישה – הם מקוממים ומן הראוי שאעשה דבר מה.
