ההסברים לדלות ייצוגן של נשים בהנהגת ארגוני ספורט בישראל קשורים להגמוניה הגברית בחינוך, בשפה העברית, בשיח החברתי-תרבותי ובצבא. הספורט הלאומי משויך לגברים. למשל, משחק גמר גביע\אליפות של גברים מוצג באופן כללי: "גביע המדינה בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל" ומשחק של נשים מוצג כ"גמר גביע המדינה בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל לנשים". נחוצה חשיבה אלטרנטיבית-ביקורתית ביחס למבנה ולשיטת הבחירות בארגוני הספורט, המרחיקים נשים, שהיו יכולות לתרום רבות לקידום הספורט בישראל, לטובת כולם.
מבוא
בארגוני הספורט בישראל קיים מיעוט מבוטל של נשים בהנהלות הארגונים, לעומת מספרן באוכלוסיה. שיעור הייצוג הדל של נשים בהנהלות בולט עוד יותר בענפי ספורט שבהם מספר הספורטאיות הפעילות הוא גדול יחסית. בעבודת הדוקטורט שלי ניסיתי לענות על השאלה: "מה הם החסמים העומדים בפני נשים בדרכן לעמדות השפעה וכיצד אלו הופכים בהדרגה להבניה חברתית?" מצאתי לכך סיבות לא מעטות, הן קשורות לחינוך, לשפה העברית, לשיח החברתי-תרבותי, לגיוס לצבא ולתהליך החיברות שאנו עוברים מילדותנו. בבחינת הספרות (שאו, 2001, הנרי ואחרים, 2004, 2010), ניתן לרדת לפשרם של הנתונים, המתפרסמים לרוב על מצבן של הנשים ביחס לגברים, מתוך רצון להבין את הסוגיה מפרספקטיבה לא מאשימה, ולא כבעיה של נשים בלבד אלא של החברה בכללה (ויסנאנט, 2002). יש לבדוק אם מה שנעשה בשנים האחרונות, כחלק מהמאבק הפמיניסטי באמצעות חקיקה והעדפה המתקנת בתחום הכלכלי כלפי נשים בספורט, נותן מענה מספק ומקיף לכל החסמים הגלויים והסמויים על דרכן של נשים. מצאתי שבכדי להביא שינוי, השאיפה לשוויון אינה מספיקה, מאחר ושוויון כלכלי או מספרי בספורט לא מבטיח בהכרח שוויון הזדמנויות ובחירה שווה לנשים ולגברים על פי צרכיהם הייחודיים. כך, מפני שהתמקדות כזו מתעלמת מחסמים סמויים (מסרים חינוכיים, שפתיים, תרבותיים וכד'), שלעיתים הם חזקים יותר מאלו הגלויים. בנוסף, שוויון כזה אינו בהכרח משנה את העמדות והתפיסות בחברה. אי לכך בעבודתי, אני מציעה מעבר לשימוש במילה הלועזית equity, שניתן אולי לתרגמה בהקשר הזה כהטמעת מדיניות כוללת של שוויוניות חברתית בכל תחומי החיים (שאו ופני, 2003).
החסמים בדרכן של נשים להנהגת ארגוני הספורט בישראל
על מנת שנוכל להבין את הסיבות האפשריות למצבן של נשים כיום בעמדות מפתח, אסקור ארבעה חסמים שנמצאו ככאלו שעלולים למנוע מנשים את הגישה לעמדות מפתח בספורט ובחברה הישראלית בכלל.
חסם ראשון, העומד בפני נשים, יכול להימצא בתהליך החינוך הקיים בחברה. מדובר בתהליך שמתחיל ככל הנראה עם היוולדנו, החל מבחירת הצבעים וצורת סידור חדרו של התינוק לעומת חדרה של התינוקת. כך, למשל, משויכים הצבעים הכהים יותר עם התינוקות הזכרים בעוד צבעי הפסטל העדינים עם התינוקות הנקבות. דבר זה ממשיך עם סיפורי הילדות שהורים מספרים לילדותיהם ולילדיהן. בסיפורים אלו מוצגות, לעיתים קרובות, דמויות נשיות סטריאוטיפיות של נערה יפה וחסרת אונים, או של האשה הרעה והתחבולנית. לעומתן, מוצג הגבר פעמים רבות כנסיך המושיע את הנסיכה חסרת האונים או את כל הממלכה. מיצג זה מטמיע בילדים מגיל מאד צעיר את חלוקת התפקידים המגדרית שהחברה מצפה מהם למלא. העיסוק הספורטיבי עבור בנות אינו מזוהה עם המודלים הללו ולכן, הוא לא עולה בדעתן כאפשרות לגיטימית.
חסם אחר נמצא בשיח, המגדיר לא פעם פעילות של נשים כמו גם מנהיגות של נשים כמשנית למנהיגות הגברית. דוגמאות לכך מצויות בשימוש הרווח במונחים כמו: "פוליטיקה ופוליטיקה נשית", "העצמה והעצמה נשית", "מנהיגות ומנהיגות נשית". שימוש קבוע במינוחים מסוג זה פועל לשעתוק החלוקה המגדרית בזירה הספורטיבית. חמור מכך, בספורט משויך לעיתים קרובות הלאומי לגברים, כפי שעולה מהמושגים: "גביע המדינה בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל", כאשר מדובר במשחק גביע לגברים ו"גמר גביע המדינה בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל לנשים", כאשר מדובר במשחק הגמר גביע של קבוצות הנשים. מושגים דומים משמשים כאשר מדובר בנבחרות ישראל השונות. כאשר מציינים את "נבחרת ישראל בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל" מתכוונים לנבחרות הגברים באותו ענף וכאשר מדובר על נבחרת הנשים, הן נקראות נבחרת ישראל בכדורסל/כדורעף/כדור-יד/כדורגל עם התוספת – נשים. בכך נמשך השיוך של הספורט להגמוניה הגברית וכך מורחקות נשים רבות מהעיסוק בספורט הממוסד.
הסבר נוסף להיעדרות של נשים מהנהלות ארגוני הספורט בישראל יכול להיות קשור לקונטקסט ההיסטורי-חברתי של החברה הישראלית. בישראל יש לצבא השפעה רבה וייחודית על המרקם והשיח החברתי-תרבותי. חיזוקים לכך ניתן למצוא בספרות (ששון-לוי, 2003, 2006), המצביעה על הצבאיות כשיח דומיננטי בחברה הישראלית. הדבר נובע, ככל הנראה, מכך שהשירות הצבאי נחשב כאחד מאבני היסוד של הזהות והשייכות החברתית-תרבותית בחברה הישראלית. בתוך הקונטקסט הזה, קיים סדר הירארכי המדרג את המיקום החברתי על פי סוג השירות והיחידה בה משרתים. שירות ביחידות השדה או האוויר הלוחמות, למשל, נתפס בחברה הישראלית כהגשמת האתוס של ה"צבר האולטימטיבי", בעוד ששירות ביחידות התומכות, גם אם חשוב, נמצא נמוך יותר בסולם החשיבות החברתית. באופן לא מפתיע מספרן של הנשים ביחידות הלוחמות קטן לאין שיעור (אם בכלל) ממספר הגברים. כך, בפועל, מוצאות עצמן נשים, וגם חלק מהגברים, ללא יכולת להיות חלק מהאתוס של הישראלי המושלם שמושרש כה חזק בחברה הישראלית (יזרעאלי, 1999). בהמשך לכך, כאשר אנשי צבא ממשיכים לתפקידים בכירים באזרחות, הדבר מתקבל כדבר "טבעי" ואף "מועיל" לארגון שמגייסם. תופעה זו עשויה להסביר את קיומה של הגמוניה גברית בהנהלותיהם של ארגוני הספורט בישראל, בדומה לזירה הפוליטית והעסקית. האחווה הגברית מייצרת תחושת שונות למי שאינו בא מאותו רקע ואינו שולט/ת בשפה הייחודית של השיח הצבאי.
אזכיר עוד חסם אחד, שראוי להמשיך ולחקור בו, החסם שיוצרות נשים לעצמן ולעמיתותיהן. במחקרי מצאתי כי ארגונים הבנויים על בסיס מגדרי הומוגני, בין אם הם מנוהלים על ידי נשים בלבד או גברים בלבד, הם מתאפיינים בסגירות ביחס לתפיסות שונות והם מדירים את מי שאינו מפגין הזדהות עם המנהיגות הקיימת בארגון. למרות שניתן היה לצפות כי ארגון המונהג על ידי נשים בלבד יתאפיין בתכונות נשיות, כגון הקשבה והכלה, הדבר לא בא לידי ביטוי בראיונות שקיימתי. התברר כי גם בארגון שמנוהל על ידי נשים לא הייתה שקיפות, נשים שנטו לבטא עמדות שונות הודרו. מכך למדתי כי שני המינים שבויים באותן תפישות של "נורמות ניהול נכון", שפותחו לאורך שנים בחברה שבה הגבריות דומיננטית. מאידך, יתכן הסבר נוסף שעולה בספרות גורס כי בחלק מהנשים קיימות תכונות המזוהות כתכונות "גבריות", ולכן התנהלותן יותר כוחנית, לא משתפת ושקופה, ממוקדמת מטרה, ממוקדת בקידום האישי לא פחות מאשר שבקידום הארגון. בשל כך נשים אלו מרחיקות נשים אחרות שאישיותן ותפיסת עולמן שונה ולעיתים מאיימת על שליטתן ועל מבנה הכוח בארגון.
ממחקרי עלו חסמים נוספים, כמו קביעת שעות לישיבות ולעבודה בשעות מאוחרות של "אחרי העבודה"; תפישות סטריאוטיפיות הקובעות כי ספורט הוא עולם גברי ויצרי; שיטת בחירות ומבנה ארגוני הספורט בישראל שמשמרים סטאטוס קוו של "מועדון חברים", כאשר נשים בדרך כלל אינן חלק מאותו מעגל. מהממצאים העולים ממחקרי מתברר כי על מנת לשנות את השיח התרבותי-חברתי הקיים בחברה הישראלית כלפי נשים בעמדות מפתח בארגוני ספורט, יש לפתח ולהטמיע מדיניות של שוויוניות מגדרית כוללת (gender equity policy), אשר תכיל את מגוון הקולות השונים הקיימים בחברה. עלינו לפעול לשינוי השיח החינוכי במערכות הפורמאליות והבלתי פורמאליות, תוך שימוש באמצעים שונים (תכניות לימוד, מדיה, ספרות, שפה מדוברת וכתובה וכיוב'). יש לפעול לשינוי עמדות בציבור כלפי נשים וילדות בספורט וכלפי מנהיגות של נשים בספורט, בעזרת יצירת מודלים ניהוליים ומנהיגותיים שונים, המתקשרים גם עם תכונות גבריות וגם עם תכונות נשיות. מודלים אלו עשויים לפרק את ההומוגניות המגדרית בהגדרת המנהיג האידיאלי כגבר אך לא כאישה ואת המנהיגות האידיאלית בספורט כמתאימה לנשים וגברים (פיסטר, 2006). הממצאים מלמדים על הצורך בפיתוח תהליך של מנטורינג (הדרכה, ליווי ותמיכה) עבור נשים צעירות, המעוניינות בכך או מזוהות כבעלות יכולת מנהיגותית או ניהולית בספורט (וויט, 1994). כמו כן, נחוצה חשיבה אלטרנטיבית-ביקורתית ביחס למבנה ושיטת הבחירות בארגוני הספורט, המרחיקים נשים רבות, וגם חלק מהגברים, שהיו יכולות לתרום רבות מניסיונן וכישוריהם לקידום הספורט בישראל, לטובת נשים וגברים.
לסיכום, ביקשתי לעורר דיון ציבורי בתחום שבמשך שנים רבות הודחק מסדר העדיפויות הציבורי בישראל ואשר ראוי לו מקום נכבד. אני מאמינה שכיום, עם תום חמש שנות פעילותה של "אתנה" (הפרויקט הלאומי לספורט נשים), ראוי לקיים דיון ולפתח ספורט פתוח, איכותי ושקוף לכל אחת ואחד מאיתנו ובכך ליצור חברה ספורטיבית ערכית יותר, סובלנית יותר ומגוונת יותר.
מקורות
ששון-לוי, א' (2006). זהויות במדים – גבריות ונשיות בצבא הישראלי. הקיבוץ המאוחד ומאגנס.
Henry, I.P., Radzi, W., Rich, E., Theodoraki, E., & White, A. (2004). Women, Leadership and the Olympic Movement. Loughborough: Institute of Sport and Leisure Policy.
Henry, I.P., Robinson, L. (2010). Gender Equity and Leadership in the Olympic Bodies: Women, Leadership and the Olympic Movement. Lausanne: International Olympic Committee and Centre for Olympic Studies & Research.
Izraeli, D. (1994). Women's Status in Israel – Women in the Army. International Issues, 63(3-4), 22-26.
Pfister, G. (2006). Gender Issues in Danish Sports Organizations – Experiences, Attitudes and Evaluations. Nordic Journal of Women's Studies, 14(1), 27-40.
Sasson-Levi, O. (2003). Feminism and Military Gender Practices: Israeli Women Soldiers in “Masculine” Roles. Sociological Inquiry, 73(3), 440-465.
Shaw, S. (2001). The Construction of Gender Relations in Sport Organizations. Ph.D. thesis, De Montfort University.
Shaw, S., & Penney, D. (2003). Gender Equity Policies in National Governing Bodies: An Oxymoron or a Vehicle for Change? European Sport Management, 3(2), 78-102.
Whisenant, W. A., & Pederson, P. M., & Obenour, B. L. (2002). Success and Gender: Determining the Rate of Advancement for Intercollegiate Athletic Directors. Sex Roles, 47, 485-491.
White, M. (1994). Working within a Male Environment and Bringing about Change. New Zealand Journal of Health, Physical Education and Recreation, 27(1), 4-12.
