דולה: אישה תומכת באישה. במחקר משווה נמצא כי בקבוצת הנשים שילדו ללא דולה, קרוב ל- 12.5% ילדו בלידה טבעית, לעומת 55% מהיולדות שילדו בנוכחות דולה. "סטריפינג" ו"חתך" הן שתי התערבויות נפוצות שבעזרתן מקדמים מיילדות ורופאים את הלידה. מדובר בהתערבות בגוף האישה, בלי לקבל את רשותה והסכמתה
אספר קצת על עצמי – לפני שנים עוד הייתי יועצת ארגונית, וכבר היו לי 2 ילדים משלי. בת דודה שלי ביקשה אותי ללוות אותה בלידה ואני הסכמתי ברצון. אחר כך מספר חברות ביקשו שאבוא איתן ושוב החוויה החיובית חזרה על עצמה. הבנתי שיש כאן משהו עבורי, יש בלידה משהו מרתק ומדהים. עשיתי שינוי מקצועי והפכתי להיות דולה – תומכת לידה. המושג דולה לקוח מיוונית ופירושו: אישה תומכת באישה. התפקיד של הדולה מתחיל בחודשים שלפני הלידה. היא נפגשת עם בני הזוג והם נערכים ללידה כצוות. כאשר הלידה מתחילה הדולה מתלווה אל האישה. היא מגיעה איתה לבית החולים ונמצאת איתה לאורך כל הצירים עד ליציאת התינוק וסיום הלידה. התנוחה הקלאסית של הדולה בלידה היא כששתי ידיה מונחות על הגב התחתון של האישה, שם בד"כ מרגישים את כאב הצירים, והיא מעסה מרככת ומחממת את האזור.
מה מרתק בלידה? בלידה יש חשיבות עצומה להרפיה, להתמסרות, לביטחון. כאשר האישה דאוגה, חרדה ומפוחדת הדבר משפיע לרעה על ההתמודדות עם הצירים ועל אופן ההתקדמות של הלידה. המדע תומך בגישה זו. זוהו שני סוגים של הורמונים העשויים להשפיע בלידה – אדרנלין ואנדרופין.
האדרנלין מופרש כתוצאה מחוויה של לחץ סטרס, קצב הלב מוגבר ודם מוזרם אל הגפיים ולא אל האיברים הפנימיים. הדבר, עוזר לאדם לברוח או להתקיף.
האנדרופין לעומתו, מופרש כאשר האדם רגוע ושליו. הוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף ומאפשר לגוף עמידות גבוהה במאמץ ובקושי פיזי. (כאשר אנחנו עושות ספורט הוא מופרש כעבור 20 דקות ואז באופן מפתיע, ההליכה נעשית קלה יותר ממקודם).
אבל האנדרופין לא יכול להיות מופרש כאשר האדרנלין מופרש. זה או זה, או זה.
המקום הזה של חשיבות ההתמסרות וההרפיה זה המקום של התמיכה בלידה.
למה? כיוון שיותר קל להרפות ולשחרר, לא להיות דרוכה, לא להיות במאבק, לא להיות בעלת חדות מחשבתית כאשר יש לידך מישהו שנותן בטחון. הגבר, בן הזוג, אמנם מגיע לחדר לידה אבל לרוב אינו יודע לתת לאישה את התמיכה שהיא צריכה וישמח מאוד לקבל הדרכה מהדולה תוך כדי הלידה. המיילדת, היא אחראית על שניים, שלושה חדרים בו זמנית ואין באפשרותה להיות עם האישה לאורך הצירים.
מה אומרים המחקרים?
באופן כללי זה מאוד קל לבדוק את השפעת הדולה על הלידה. מציעים לקבוצה אחת של יולדות ליווי של דולה ולקבוצה אחרת לא ובודקים מה קרה במהלך הלידה. וישנם מדדים ברורים שאפשר לבדוק. למשל – מה משך הצירים, בהנחה שאם כמות השעות שאישה מתמודדת עם הצירים יותר קצר, אזי קל לה יותר. או: האם האישה ביקשה אפידורל – חומר הרדמה – או, שיכלה להתמודד באופן פעיל עם הצירים ללא אפידורל. האם הלידה הסתיימה עם מלקחיים או, ללא התערבות, בצורה טבעית. מה היה אחוז הנשים שהגיעו לניתוח קיסרי. אז לוקחים מספר מדדים כאלו ובודקים. במהלך עשר השנים האחרונות נבדקה השפעת הדולה על למעלה מ-5000 נשים באירופה ובאמריקה והתוצאות מאוד ברורות. לדוגמא, מחקר שנערך ביוסטון בדק את נושא הלידות הטבעיות., שבו הוגדרה לידה טבעית כלידה ללא שום התערבות – בלי זירוז לידה, בלי משככי כאבים, בלי מלקחיים, לידה המסתיימת בלידה נרתיקית, לא בניתוח קיסרי. נבדקו 204 נשים שילדו בלי נוכחות של דולה ו- 212 נשים שילדו עם דולה. בקבוצת הנשים שילדו ללא דולה, 25 נשים בלבד ילדו לידה טבעית.(קרוב ל- 12.5%) ובקבוצת הנשים שילדו בנוכחות דולה ילדו 116 נשים מתוך 212 בלידה טבעית, ז"א 55%.(פי 4 נשים ילדו באופן טבעי בנוכחות דולה).
השוני בגישות – עם כל הנכונות לתת לאישה תמיכה בלידה, הסגל הרפואי – מיילדת ורופא, עשויים לראות את הדברים באור שונה. מסתבר שהמונח תמיכה מקבל משמעות מסוג מסוים. כדולה אני רואה איך הדברים מתנהלים בבתי חולים ומה שאני רואה זה שתי גישות שונות לחלוטין, האחת של היולדת והאחרת של הצוות הרפואי.
מה קורה בפועל?
היולדת ובן זוגה מחליטים לקחת דולה. המחסום הראשון – לא בכל בתי החולים מותר להכניס דולות. ישנם בתי חולים שמצהירים במפורש שאפשר להגיע עם מלווה אבל לא עם דולה. באיכילוב בתל אביב כבר היו מקרים שקראו לקצין בטחון כדי להוציא את הדולה מהחדר. וכבר עולה התמיהה, הוכח שהלידה מתקדמת עם פחות סיבוכים בנוכחות מלווה מקצועית; שמשך הלידה מתקצר, כך שבית החולים יכול לקלוט יותר יולדות, ויולדות הן משאב עבור בית חולים מכיוון שהוא מקבל כסף מהמדינה עבור כל יולדת. ואם כן, איך יכול להיות, שבית החולים שלא מספק מיילדת לכל חדר, לא מעוניין בטובת היולדת? נניח שעברנו את השער, נכנסנו לתוך בית החולים והגענו לחדר לידה. אם הגענו לחדר לידה זאת אומרת, שהאישה היולדת מתמודדת עם הצירים, עם הכאב.
היולדת עוברת ממצב אסוף ומסודר למצב של פיזור והיפתחות – בעצם לאורך הלידה יש מצב של היפתחות הולכת וגוברת, לאורך התהליך האישה משחררת עוד ועוד דברים והגבולות הפיזיים שלה נפתחים. היא עשויה לשלשל ולהקיא, כך הגוף מפנה מעצמו דברים שהוא לא נזקק להם ומשחרר לחצים מיותרים. יש הרבה פעמים בכי- דמעות, וקושי רגשי משתחרר החוצה. יש ירידה של המים, מי השפיר, יוצאים החוצה וכמובן, בסופו של דבר, היא משחררת את התינוק שלה החוצה אל העולם. כל פתיחה פיזית היא גם פתיחה מנטאלית האישה צריכה להיות יכולה לפתוח את עצמה וללדת. היולדת מתכנסת לתוך עצמה, הרבה פעמים העיניים שלה עצומות למחצה, זה תפקיד הכאב הוא מכנס אותה פנימה לתוך עצמה והיא מתרכזת בתחושות שעוברות דרכה. היא זזה בחדר, מניעה את האגן לוקחת נשימות עמוקות ונושפת בקול. בשלב מסוים יעלו מתוכה גניחות ואנחות. זו תמונה של אישה מתמודדת, היא חווה כאב ומתמודדת איתו, היא חווה את התהליך. מבחוץ היא לא נראית מאושרת, היא לא מחייכת, היא לא מפטפטת, היא יכולה להיות חיוורת. העיניים שלה בקושי פתוחות, היא נאנחת…
פרשנות – המיילדת תיכנס לחדר ותפרש את התמונה בצורה שונה לגמרי, המיילדת הממוצעת תאמר לאישה, למה לך לסבול ככה, בואי קחי משהו לשיכוך כאבים. זאת אומרת, ההתמודדות עם הכאב נתפסת כסבל. ואז המיילדת עשויה להציע לאישה שני דברים: פטידין ואפידורל.
פטידין – מעמעם ומטשטש את החלק הרגשי, כמו תחת השפעת סם. האישה הזויה בין הצירים ובזמן הציר הגוף שלה חווה לחלוטין את הכאב הפיזי, היא מתעוררת ונדרכת ואז שבה ומטשטשת. הפטידין עובר במחזור הדם גם לעובר. בהולנד הוא הוצא מחוץ לחוק.
אפידורל – מוזרק אל בין חוליות עמוד השדרה ומרדים את האגן, כך שהאישה לא חווה את כאב הצירים ועדיין נשארת בנוכחות וערנות. אחת מתופעות הלוואי השכיחות לאחר מתן אפידורל מתרחשת לקראת סיום הלידה, בשלב צירי הלחץ כאשר האישה צריכה לדחוף את התינוק שלה החוצה. מכיוון שהאזור מורדם, נשים לא חוות את רפלקס הלחיצה, ומתקשות להפעיל נכון את השרירים. ואז הסיכוי לחתך או לוואקום גדל.
בואו נחזור חזרה לתמונת האישה המתמודדת, כשהיא שומעת את דבריי המיילדת, שמציעה לה להפסיק את הסבל, אדרנלין מופרש בגוף שלה. מכיוון, שישנה דמות מקצועית בחדר שלא מאמינה בכוחות שלה, ואולי אותה דמות צודקת ובאמת אין לה כוחות, וכדי לומר 'לא, אני רוצה להמשיך ולנסות בלי', צריך לגייס כוחות התנגדות אדירים, שלא שייכים למצב "ההתמסרות" החיוני לצורך הפרשת האנדרופינים. בנוסף על ההצעות לשיכוך כאבים, ישנן עוד שתי התערבויות נפוצות שעושות מיילדות ורופאים כדי לקדם את הלידה. להבדיל מאפידורל, שבו האישה צריכה לחתום על טופס הסכמה, הפעם מדובר בהתערבות בגוף האישה עצמה בלי לקבל את רשותה והסכמתה. ההתערבות הראשונה נקראת "סטריפינג". אחת לכמה זמן המיילדת בודקת את הפתיחה, כלומר, איך הלידה מתקדמת ועד כמה קרובה הלידה. בדיקת פתיחה היא בדיקה ווגינאלית. האישה שוכבת על הגב והמיילדת מכניסה את אצבעותיה ואומדת את הפתיחה. המיילדת יכולה להחליט להאיץ את התהליך ולזרז את הלידה – ואני מדברת על מצב שאינו מצב סיכון, האם והעובר במצב תקין לגמרי. ובכן, המיילדת עשויה להחליט לזרז את תהליך הלידה ואז, בלי לקבל את הסכמת האישה ובוודאי בלי לידע אותה על כך, היא מפעילה כוח באמצעות אצבעותיה ומרחיבה את צוואר הרחם. מה קורה ליולדת בזמן הזה? היא צווחת מכאב, ומתחננת מהמיילדת להפסיק. היום נשים כבר מודעות לאפשרות הזו, אז אפילו אפשר לשמוע אישה צווחת: "את עושה לי סטריפינג, אני לא רוצה, תפסיקי…", ואז בסוף הלידה המיילדת יכולה להיכנס בחיוך ניצחון ולומר "איך עזרתי לך לסיים מהר…" זה שימוש לרעה בסמכות מקצועית. זו הפרה בוטה של האמון שהיולדת נותנת במיילדת. היולדת מאבדת שליטה בתהליך, תחושה של קורבן עם רגשות של כעס וזעם עשויים לעלות באישה וכמויות אדירות של אדרנלין מופרשות בגוף שלה.
התערבות נוספת בגוף האישה, וגם היא נעשית בלי רשותה ובלי הסכמתה, היא החתך – כאשר היולדת נמצאת בשלב צירי הלחץ, התינוק נמצא בתעלת הלידה לכיוון פתח הנרתיק. כשראש התינוק מגיע לפתח הנרתיק העור נמתח למקסימום האפשרי והאישה דוחפת ומשחררת את תינוקה לאוויר העולם. בשלב הזה, המיילדת יכולה להחליט לקחת מספריים ולעשות חתך בפתח הנרתיק. מיילדת עשויה לחתוך גם כאשר האישה לא תחת השפעת אפידורל וגם כאשר אין שום סכנה לאם או לתינוק. בעבר רווחה נורמה בבתי החולים שחייבים לחתוך אישה בלידה ראשונה. כיום מיילדות שלא רוצות לחתוך, עושות עיסוי עם שמן בפתח הנרתיק מרככות ומגמישות אותו, ובמידת הצורך מציעות ליולדת לשנות תנוחה כדי להקל על יציאת הראש, למשל לעבור לשכיבה על הצד.
אני מסיימת את דבריי כאן, אני אישית צריכה לנשום עמוק ולשחרר את ההתכווצות שנוצרה, מעצם העלאת הנושא. לא קל לדבר על דברים כואבים אבל זה נותן כוח לחשוף ולהציג את הדברים בפומבי.
