ההגנה של טלי פחימה על זכריה זביידי הייתה הגנה אישית, שהפכה אותו ממטרה נעה לפנים, לאדם, עם ממד אנושי. הדם היהודי מספיק כדי להפוך אותה למגן אנושי, גם אם היא "רק" טלי פחימה. בנוכחותה, היא הפריעה לתכניות החיסול. טלי איתגרה גם את האורי אבנרים, את ההגמוניה הגברית האשכנזית הותיקה של השמאל.
טלי פחימה הופיעה לראשונה בציבוריות הישראלית כאשר התראיינה לכלי התקשורת והצהירה על נכונותה לשמש "מגן אנושי" לזכריה זביידי, ראש "גדודי חללי אל אקצה" במחנה הפליטים ג'נין, שהוגדר אז כ"מבוקש מס' 1 באזור ג'נין". ההצהרה הזו ניתנה, בחודש מרץ 2004, לאחר ניסיון שלישי של צה"ל לחסל את זביידי, במסגרת מדיניות החיסולים, ההוצאות להורג ללא משפט, ובלשון המכובסת של מערכת הביטחון: "הסיכולים הממוקדים". באותו ניסיון התנקשות, זכריה זביידי נפצע בכתפו. שני אנשים שהיו אתו, ולא היוו ככל הנראה יעד לחיסול, נהרגו. בעקבות אותו ניסיון התנקשות, התראיינה טלי פחימה לאמצעי התקשורת והצהירה שהיא עומדת לשהות לצד זכריה כדי לשמש לו "מגן אנושי". היא התראיינה ארוכות לעיתון "העיר" וסיפרה על היכרותה עם זכריה ועל המהפך האידיאולוגי שעברה מתומכת ימין ושונאת ערבים, למתנגדת חריפה לכיבוש. היא התראיינה גם ב"לונדון וקירשנבאום", באותו עניין ממש. היא הצטלמה לכתבה של ערוץ 2 כאשר היא לצידו של זכריה בתוך מחנה הפליטים ג'נין, ואומרת "אני כאן כל הזמן, כדי להגן על זכריה, לעצור את החיסול". מאוחר יותר כאשר חוסלו מנהיגי החמאס, השיח אחמד יאסין ועבד-אל עזיז-רנטיסי, היא התראיינה ב"פופולטיקה" כנגד מדיניות החיסולים.
כיום היא מועמדת לדין באשמות שונות, שאחת מהן היא "תמיכה בארגון טרוריסטי", לפי הפקודה למניעת טרור. היא מואשמת בעבירה הזאת בגלל אותם ראיונות באמצעי התקשורת שבהם היא הצהירה על היותה "מגן אנושי" לזכריה. כלומר, נכונות להגן על מישהו, אם הוא חבר ארגון טרור, מפני התנקשות בחייו, נחשבת לתמיכה בטרור עצמו, לתמיכה בארגון טרוריסטי. זאת למרות, שבכל הראיונות שלה היא הדגישה שהיא מתכוונת להגן על זכריה, כיון שאותו היא מכירה ואתו יש לה קשר אישי. "הבנאדם הזה, שווה להגן עליו, הוא שווה את זה", "אני לא מכירה את כל פלסטין, אני מגנה על מי שאני מכירה".
המגן האנושי – הוא ההעמדה של גוף נגד נשק. הצבא מחסל במסוקי אפאצ'י, פצצות וטילים, מתקני נפץ מופעלים מרחוק, ומולם מתייצבת אישה שאומרת שהיא בגופה תהיה שם על מנת למנוע את החיסול. מה היה בהצהרת המגן האנושי של טלי פחימה שהקים עליה את כל המערכת הביטחונית של מדינת ישראל? ראשית, הצהרת המגן האנושי אינה באמת העמדה של גוף נגד נשק. זוהי הצורה הנאיבית ביותר לראות את ההצהרה הזו. הגוף הרי לא יכול כנגד הנשק, הנשק מחסל את הגוף. הצהרת המגן האנושי היא הצהרה של אנושיות, הצהרה של סולידריות אנושית. היא מפרקת את ההבחנה בין דם לדם שיוצרת מדיניות החיסולים, והפוליטיקה הישראלית כולה. היא מעמידה את החיים של הישראלית, היהודיה, בקו אחד, בערך אחד, עם חייו של הפלסטיני. היא עושה אפילו יותר מזה – היא הופכת על ראשה את ההבחנה בין דם לדם. היא משתמשת באותה הבחנה גזענית וביתרון שלה כיהודיה בתוך המערכת הזו, לטובתו של מי שהדם שלו שווה פחות. והעיקר- היא אפקטיבית. ולמה? מה מכשיר את טלי פחימה להיות מגן אנושי של זכריה זביידי ולא להיפך, או, מה מאפשר לטלי פחימה להיות מגן אנושי, באופן שנשים אחרות וגברים אחרים שנמצאים לידו של המחוסל הבא, לא יכולים להיות המגן האנושי עבורו? הרי עשרות הנשים והילדים שהיו לצדו של סלאח שחאדה שחוסל בעזה, ש-14 מהם נהרגו, 150 נפצעו, לא היו לו מגן אנושי. חייהם היו חסרי ערך. נשים נוספות שהיו לצד בעליהן, ילדים, גברים, שהיו ליד בני משפחתם, חבריהם גם הם לא היו מגן אנושי. הם חוסלו ביחד אתם.
עד מאי 2004, 364 אנשים חוסלו על ידי הצבא הישראלי. מתוכם 237 היו יעד לחיסול, 125 מהם היו קורבנות מקריים. 585 בני אדם נפצעו, רק שבעה מהם היו מטרות לחיסול. כך שחייהם של הפלסטינים אינם מספיקים כדי להיות מגן אנושי. הסיבה שבגללה טלי יכלה להיות מגן אנושי לזכריה היא בגלל שהיא יהודיה. לחייהם של הפלסטינים אין ערך, הם נחשבים "בני מוות". הם היעדים לחיסול. אבל חייהם של היהודים הם דבר רב ערך שיש לשמור עליו. ברוח הזמן הזה: "יהודי אינו מחסל יהודי". אם פוגעים בו, זו מצווה. אם פוגעים במישהו מקרי לידו, זה לא נורא. אם פוגעים בה, זו בעיה. לכן, בגלל הסטנדרט הכפול הזה של ערך חיי האדם, יכלה טלי פחימה להצהיר שהיא תשמש לו מגן אנושי, ולהצהרה הזו יש ערך. הצבא יהסס לחסל אותו כאשר המשמעות תהיה שגם ישראלית/יהודיה שנמצאת לידו תיפגע. בכך שהיא שמה עצמה לידו, שמה את עצמה באותה אפשרות לכאורה של פגיעה כמוהו, היא מאתגרת את ההבחנה הזו, היא אומרת: חיי שווים לחייו. אם אתם מוכנים לפגוע בו, סימן שאתם מוכנים לפגוע גם בי, כי גם אני שם, גם אני אפגע.
המגן האנושי הוא אפילו יותר מכך, היפוך של ההבחנה הגזענית בין דם יהודי לדם ערבי, בגלל שטלי משתמשת ביתרון שלה כחלק מהקבוצה הנעלה (בעיני עצמה כמובן), בערך המוגבר שמייחסים לחייה, כדי להגן בכך על חייו של מי שחייו אינם נחשבים ראויים להגנה. היא לוקחת מה שנתנו לה, את היתרון של להיות יהודיה, ולא משתמשת בו למטרה שלשמה ניתן, להגן על עצמה והקבוצה אליה היא משתייכת. היא משתמשת בו כדי לתת ערך לחיי מי שנחשב בתוך אותה מערכת מעוותת כחסר ערך, ובכך משתמשת ביתרון שנתנה לה המערכת הגזענית נגד אותה מערכת עצמה. בסיום הראיון עם ערוץ 2 היא אומרת אפילו יותר מכך: אני מוכנה למות. כלומר – חיי שווים שיוקרבו כדי להציל את חייו. מובן שמה ששווה זה לא רק הצלת החיים של זכריה, אלא הערך הפוליטי שלה, המחאה, העלאת התודעה, הזעזוע שסיטואציה שכזו יכולה ליצור. כך שהמגן האנושי אינו באמת גוף נגד נשק, אלא חיים של יהודיה כנגד פגיעה בחיים של פלסטיני.
היסטוריה קצרה של מגינים אנושיים – טלי אינה הראשונה שהשתמשה במונח "מגן אנושי". לא עשיתי סקירה היסטורית בעניין הזה ואני בטוחה שאפשר לעשות. אני מביאה רק דוגמאות מהמציאות הקונקרטית של מה שמתרחש במשטר הכיבוש בשטחים. היו גם דוגמאות בלחימה ביוגוסלביה שנשפטו עליהם בבית הדין הבינלאומי לפשעי יוגוסלביה לשעבר.
"נוהל שכן" – בהקשר הזה, יכול להיות שצה"ל הוא הממציא של המגן האנושי. חיילי צה"ל נהגו, למרבה הזוועה, להשתמש בפלסטינים כמגן אנושי ממשי עבורם. זה מה שזכה לכינוי "נוהל שכן" – (בפי צה"ל – נוהל אזהרה מוקדמת). חיילים לוקחים פלסטיני מזדמן ושמים אותו בראש הכוח שלהם בעת כניסה לבית. או: חיילים שולחים פלסטיני מזדמן להוריד דגלי פלסטין לעמודי חשמל, מה שמסכן אותו בהתחשמלות. זהו שימוש במגן אנושי מתוך המערכת הגזענית ועל פי ההגיון שלה. לחיי החיילים יש ערך, לחיי הפלסטינים אין ערך, ולכן רק הגיוני שאם מישהו צריך להיפגע יהיה זה פלסטיני. לכן נשים אותו בראש הכוח ואם יהיו יריות או פיצוץ הוא יהיה זה שיפגע, יתחשמל, והחיילים יישארו בטוחים. כנגד הנוהג הזה הוגשה עתירה לבג"צ על ידי שורה ארוכה של ארגוני זכויות אדם: "עדאלה", "האגודה לזכויות האזרח", "קאנון", "רל"א", "בצלם", "ועד נגד עינויים", "המוקד להגנת הפרט", בחודש מאי 2002. בחודש אוגוסט 2002 הוצא על-ידי בית המשפט צו ביניים שעד למתן החלטה בעתירה לא ייעשה שימוש במגינים אנושיים, ועד היום הוא בתוקף, העתירה לא הוכרעה. לשם הקוריוז, המדינה טענה בתשובה לעתירה שהצבא רק מסתייע בתושבים המקומיים, שמצדם מסכימים לעזור לצבא לעצור את אחיהם. כלומר – הפלסטינים עוזרים לצבא בשמשם מגן אנושי לחיילים.
יש שני הבדלים בין המגן האנושי הזה למגן של טלי פחימה – זהו מגן "אמיתי", כלומר החיים פחותי הערך אכן מגינים על החיים בעלי הערך. המגן של טלי פחימה הוא מגן וולונטרי, אלטרואיסטי, והמגן הפלסטיני הוא מגן כפוי, הוא ניזום על-ידי המוגן ולא על-ידי המגן. בתשובתה של המדינה היא ניסתה לצייר גם מצב זה כמגן אלטרואיסטי – כלומר, הפלסטינים רוצים, למצער, מסכימים, לשמש מגן אנושי. ואז לפי הטענה, זה בסדר. אם כך, כאשר טלי פחימה מסכימה, רוצה לשמש מגן אנושי, זה גם צריך להיות בסדר.
אורי אבנרי – במבצע חומת מגן ערפאת היה נצור במוקטעה, זו היתה עיצומה של מדיניות החיסולים ובעת שהתקיימו דיונים בקבינט הביטחוני האם לחסל את ערפאת, האם לגרש אותו. במהלך המבצע נכנסו אורי אבנרי ואשתו רחל ואנשי גוש שלום נוספים למוקטעה, והכריזו כי ישמשו מגינים אנושיים לערפאת. ההכרזות סוקרו בתקשורת באופן דומה לאופן שבו סוקרה טלי פחימה. למרות זאת לא קרה כלום לאנשים שנכנסו לשם. הם לא הועמדו לדין על תמיכה בארגון טרוריסטי. אורי אבנרי הוא הצפוי, המוכר. עמדות קיצוניות שלו לא מטלטלות את המערכת. הוא משחק את התפקיד שיועד לו במחזה, אף אחד לא מתרגש. הוא לא ישפיע על מצביעי הליכוד בקריית גת להפוך למתנגדי הכיבוש. טלי פחימה כן, ולכן היא מרתיעה את המערכת הביטחונית והפוליטית. מעבר לכך, היה ברור שההצהרה הזו היא ציבורית, תקשורתית, פוליטית, ולא אמיתית. הם לא נשארו שם כדי לשמש באמת מגינים אנושיים. הם לא התפזרו בין מועמדים לחיסול כאשר כל אחד מהם מגן על חייו של מישהו, אחד על אחד. הם רצו להגן רק על ערפאת, כמנהיג העם הפלסטיני, ולא כביטוי לסולידריות, דאגה וחמלה אישית. גם הם, המגינים, מצידם היו פרסונות – אורי אבנרי. זה לא כל אדם מהרחוב, מקרית גת, שיבוא פתאום להיות מגן אנושי. ההצהרה של טלי לוותה בסיפור אישי של היכרות וקשר חברי. מי שאני מכירה אותו והוא חשוב לי והוא שווה את זה שאני אגן עליו. היא כוונה לזכריה האדם, היא סיפרה שאמו ואחיו נהרגו במהלך מבצע חומת מגן מיריות צה"ל, שהוא אירח אותה בג'נין. ההגנה הייתה הגנה אישית, הגנה שעשתה פרסוניפיקציה לזכריה האדם, הפכה אותו ממטרה נעה לפנים, לאדם, עם ממד אנושי. גם היא עצמה לא הייתה מישהו מוכר. הייתה לה התעוזה להתייצב ולומר את כל זה למרות שהיא לא אורי אבנרי. היא איתגרה בכך גם את האורי אבנרים, את ההגמוניה הגברית האשכנזית הותיקה של השמאל. השימוש שלה ביתרון הגזע הוא לכן טהור. היא יכולה להיות מגן אנושי לא בגלל שהיא אורי אבנרי, אלא גם אם היא "רק" טלי פחימה, כי הדם היהודי מספיק כדי להפוך אותה למגן אנושי. היא היתה הבלתי צפוי ולכן היא הפחידה את המערכת כל כך.
ובסופו של דבר – היא אכן היתה שם, היא אכן, בנוכחותה, הפריעה לתכניות החיסול. החיילים במבצע "דמעות תנין" קיבלו הנחיות מיוחדות למקרה שיתקלו בטלי פחימה. כל אלו הפכו אותה למגן אנושי אמיתי, וזכריה עדיין חי ונושם. מדיניות החיסולים הופסקה, על פי הצהרות ישראל בועידת שארם (אם כי היא עשויה להתחדש), המרדף אחרי המבוקשים גם הוא הופסק, ולפחות לפי גדעון לוי, זכריה מסתובב באופן גלוי בתחומי מחנה הפליטים. לצאת משם הוא לא יוצא. אבל הוא בחיים. ירון לונדון אמר, לאחר שהוציאו אותו מרשימת המבוקשים, שבקצב הזה, זכריה זביידי יבוא לשמש כאן מגן אנושי לטלי פחימה.
