קידום מנהיגות ב"שטח" המודל הירושלמי | אורלי בן אהרון
עיריית ירושלים מברכת את משתתפי כנס העשור לפרלמנט נשים בשם המטה לפיתוח מנהיגות קהילתית אגף חברה עיריית ירושלים. מחקרים מצביעים על זיקה חיובית בין סגנון מנהיגות נשית לבין הישגים כלכליים וחברתיים מעורבותן הפעילה של נשים בארגונים חברתיים וכלכליים היא מנוע צמיחה לשיפור ההישגים החברתיים והכלכליים של הארגון ושל הקהילה. החזון שלנו הוא כי ירושלים היא עיר שבה הנשים פעילות, מעורבות, משפיעות ומטביעות חותמן בכל תחומי החיים.
מטרות:
- לתת הזדמנויות לנשים תושבות העיר למצות את יכולותיהן וכישוריהן .
- לעודד נשים לפעול במישור הציבורי והחברתי, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות ולהשפיע על הקהילה בה הן חיות .
- להצמיח מנהיגות קהילתית של נשים בעלות מודעות ומחויבות חברתית ערכית .
מודל העבודה מבוסס על שלושה מעגלי פעילות:
מעגל ראשון – הכשרות – פיתוח איכותי של קורסים, כנסים וימי עיון, העוסקים בתחום קידומן של נשים, במישור האישי הקהילתי והעירוני.
מעגל שני – פיתוח רשתות חברתיות של נשים התומכות ומסייעות לנשים אחרות.
מעגל שלישי – יישום "ההלכה למעשה", לצד תהליך הלמידה יוזמות ומובילות הנשים פרויקטים חברתיים בקהילה.
מועדוני הנשים בירושלים:
בירושלים הוקמו 70 קבוצות ומועדונים, המהווים מסגרת חברתית תרבותית לנשים מכל שכונות העיר, חרדיות, חילוניות, ערביות ועולות חדשות – 45 קבוצות מכלל האוכלוסייה, 15 קבוצות במזרח העיר, 10 קבוצות של נשים חרדיות. למעלה מ-2000 נשים משתתפות במועדוני הנשים בירושלים. מועדוני נשים בירושלים תפקידם לייזום ולהוביל פרויקטים חברתיים כלכליים. המטה לפיתוח מנהיגות קהילתית מאמין כי שותפות בין ארגונית היא שותפות מצמיחה.
אנו מודים לכל שותפינו ולסיום, מימרה קדומה מהמזרח אומרת:
"לך אל האנשים,
חיה ביניהם
למד מהם
אהוב אותם
התחל במה שהם יודעים
בנה על מה שיש להם
אך על המנהיג הטוב ביותר
משהשלים את משימתו
ותמה מלאכתו,
יאמרו האנשים,
עשינו את זה בעצמנו"
פתיחת מועדוני נשים בשכונות בירושלים | הלן כהן זאדה
נולדתי באירן סיימתי תיכון התחלתי בלימודי עבודה סוציאלית קהילתית, התחתנתי ועליתי לארץ ב- 1975 נשואה + 3 .הגעתי לשכונת קטמונים גיליתי שכונה מוזנחת, מלוכלכת ונוער מנותק. למרות שלא ידעתי עברית, הבנתי שאני חייבת ליצור קשר עם בני הנוער כדי להפעיל אותם בניקיון השכונה הייתי חייבת לתת להם תמריץ כדי ליצור איתם מגע וקשר. קיבלתי משלוח גדול של תפוזים ואבוקדו התחלתי לחלק את התפוזים לילדים ואת האבוקדו תמורת ניקיון השכונה הם שמחו מאוד. כמו כן את האופניים שהיו ברשות משפחתי נתתי לבני הנוער לפי תור תמורת ניקיון השכונה. בשלב מסוים נכנס פרויקט שיקום שכונות לשכונת קטמון הצטרפתי לפרויקט זה כעובדת שכונתית. במסגרת תפקידי הפעלתי מועדון קשישים ונשים ושימשתי כיו"רית לוועדת קשישים ונשים. עבדתי בשכונות עד 1987 וריכזתי 4 מועדוני לאישה, הייתי גם רכזת תרבות. במהלך 1987 התקבלתי כרכזת מועדוני נשים במועצה לקידום מעמד האישה בראשותה של הגב’ מינה פנטון. בעת כניסתי לתפקיד היו בכל ירושלים בסך הכל כ-8 מועדוני נשים 4 מתוכם המועדונים שאני הקמתי וריכזתי, בתפקידי הקודם. בפעם הראשונה ששמעתי את המושג "שבירת תקרת הזכוכית" הבנתי שתפקידי להביא את הנשים למיצוי עצמי מרבי והתקרבות מרבית לתקרה ולרף הגבוה ביותר לפני שינסו לשבור אותה. התחלנו את התהליך מהרבדים הנמוכים ביותר. גב’ מינה פנטון העניקה לי את התמיכה המרבית ואת המשאבים הדרושים. התחלנו לפתוח מועדונים בשכונות ירושלים העצמנו את הרכזות ואת נשות המועדונים ע"י סדנאות, קורסים, הרצאות, סיורים, ויזמות פרויקטים בשכונות. בעזרת המטה לפיתוח מנהיגות קהילתית הכשרנו את הרכזות כמנהיגות בקהילה ופתחנו עוד 22 קבוצות נשים. כיום יש לנו כ-70 קבוצות נשים בכל רחבי ירושלים (עם השתתפות של כאלפי נשים) ונשים אלה מאמינות בעצמן ביכולתן לשנות את המשפחה, הקהילה, והחברה. לפנינו עוד עבודה רבה אך עם תהליך מתמשך של העצמת הנשים נוכל להגיע בעזרת השם גם לשבירת תקרת הזכוכית.
קורסי העצמה ומנהיגות לנשים במזרח ירושלים | וודאד עותמאן
בתור מנחת תחום המשפחה, אני עובדת עם הורים ממזרח העיר, במיוחד נשים ואימהות, בנושא העצמה, וחיזוק מעמד האישה בחברה הערבית. אני בעצמי צמחתי מהשטח, פרצתי את דרכי בשלב מתקדם יחסית. התחתנתי בגיל צעיר, ואחר כך למדתי באוניברסיטה העברית, עבדתי באגף חברה שבעיריית ירושלים משם שלחו אותי ללמוד הנחיית קבוצות במכון אדלר. אחרי 4 שנים של לימודים וחוויות, התחלתי להנחות קבוצות נשים ממזרח העיר, אותן גייסתי דרך המינהלים הקהילתיים ומסגרות חברתיות אחרות. אני מודה שתהליך זה לא היה לי קל כשמדובר בחברה שתלויה מאוד במנהגים ומסורת, בה אישה שיוצאת מהבית זה עדיין לא הדבר הכי מקובל, במיוחד כשהיא יוצאת במטרה לקבל קורסי העצמה ומנהיגות. את הקורסים אנחנו מעבירים אחרי תהליך של מיפוי צרכים בכל שכונה. הנושאים הכי פופולריים הם חינוך ילדים, תקשורת בין הורים וילדים, גיל ההתבגרות, תמיכה ועידוד לנשים וכו’. המטרה הראשונית שלי הייתה להוציא את הנשים מהשגרה המשעממת, לסלק את תחושות התסכול ולהקנות להן הרגשה של ביטחון. כך למשל בשכונות כמו אום טובא וג’בל אלמוכבר, נתקלתי בתופעת הפוליגמיה, שהשפיעה קשות על המצב הנפשי של הרבה נשים. דרך הרצאות וסדנאות הצלחתי במידה מסוימת לשנות מעט את תחושת התסכול ממנה סבלו הנשים ולחפש פתרונות לבעיות. בשלב מתקדם יותר התחלנו בשיתוף בין מחלקת חברה למזרח ירושלים והמטה לפיתוח מנהיגות, להעביר קורסים מקצועיים כמו העצמה כלכלית וניהול משק בית, מנהיגות נשים דרך האמנות, דמוקרטיה וזכויות נשים, מספרי סיפורים ועוד.
תחילה עבדנו עם שתי קבוצות בלבד. כיום הצלחתי עם צוות הרכזות של התחום להגיע ל כ 15 קבוצות פעילות במזרח העיר. וכאן המקום להודות לרכזות שעושות עבודה מקסימה, והכול בהתנדבות. אני שמחה לראות את תרומת ההרצאות והסדנאות לנשים. חלקן התחילו לפרנס את משפחותיהן ע"י פתיחת עסקים קטנים, חלקן בחרו להמשיך בלימודים, וחלק התחיל ליזום ולסייע בגיוס נשים חדשות , אבל מה שהכי גרם לשביעות רצוני זה לראות את אלו שהתחילו ממש לנהל דיאלוג עם הבעל והילדים בזכות הכלים והשיטות שקיבלו במהלך הקורסים והסדנאות.
הצעד החשוב הבא הוא הפעלת מוקד להורים במזרח ירושלים , בשכונת העיר העתיקה , למתן ייעוץ והכוונה להורים, והפעם לא רק אימהות – הרצאות, סדנאות לצד ייעוץ פרטני. מוקד זה יהווה פיילוט. השאיפה שלנו היא פתיחת מוקדים בכל אזורי השירות במזרח העיר. לסיום, ברצוני לומר שאמנם עברנו תהליך ארוך שנמשך שש שנים, אך אני עדיין חושבת שאנחנו בתחילת הדרך. אוכלוסיית הנשים וההורים במזרח העיר צמאה לעוד ועוד שירותים, ואנחנו כאן באגף חברה נעשה כמיטב יכולתנו לספק אותם.
סיכום דבריה של שרה ועקנין בעלת עסק למכירת פרחים: "תפקיד הגבר במשפחה החרדית הוא ללמוד תורה. תפקידנו, הנשים הוא לאפשר לו ללמוד ללא קשיים בפרנסה. ולכן אנו עובדות ומפרנסות ללא קשר לגידול משפחה עם הרבה ילדים". כך בביטחון עצמי רב אומרת בעלת החנות. היא רואה עצמה אשת עסקים, יזמית ומנהיגה בחברה שלה. בתקופת המיתון כשראתה שיש פחות ביקושים לפרחים שבחנותה פעלה נמרצות וחיפשה דרכים להגדלת הביקושים. יזמה, עם בעלי 50 עסקים נוספים הקמת יריד שבו ימכרו מוצרים רבים בהנחות לטובת תושבי השכונה. היריד הביא לפעילות עסקית ענפה אבל גם לקשרים בין תושבי הקהילה. פתאום כולם נפגשים ביריד. היריד הביא מצד אחד לחסכון בכסף לתושבים אבל הגדיל את המכירות של הסוחרים ולהרבה אהבה בקרב התושבים. היריד הפך לאירוע שבועי.
סיכום דבריה של ח"כ פרופ' יולי תמיר: יולי תמיר נשאלה בנושא קידום הנשים בתקופתה כשרת החינוך. "לנו, הנשים יש תחושה שכשהגעת למעלה, לצמרת משרד החינוך, שכחת את הנשים האם זה כך?" שאלה אימאן קאסם עיתונאית בקול ישראל בערבית, שהנחתה את הדיון במושב זה. יולי תמיר בתשובתה אומרת שהחינוך הוא תחום שרוב המועסקים בו הן נשים. גם כמורות אבל גם בתפקידים הבכירים. נכון, שככל שעולים בסולם התפקידים מספר הנשים קטן. בפעילותה בכנסת היא מעורבת בקידום נושאים שקשורים לאינטרסים של נשים. המעניין שכאן ישנה קואליציה של חברת הכנסת מכל הקשת הפוליטית מחנין זועבי מחד"ש ועד ציפי חוטובלי מהליכוד. עוד היא מציינת שבחברה הדתית והערבית מתחוללת כיום מהפכה של ממש.
סיכום דבריה של רחל עזריה, חברת מועצה בעיריית ירושלים: מנהיגה מיוחדת היא רחל עזריה, אישה צעירה בת 32 בלבד, דתית אימא לשני ילדים חברת מועצה בעיריית ירושלים שהתחייבה לשנה לעבוד כ- 8 ששעות ביום, תלמידה בתכנית מנדל. נבחרה למועצה הכנסת במסגרת פעילות מדהימה שעשו הצעירים ירושלים. היא נשאלה כיצד הגיעה לפוליטיקה בגיל כל כך צעיר?
רחל עזריה עבדה בארגונים חברתיים, האחרון היה במנהלת עמותה שעזרה למסורבות גט. עבודה קשה, מסובכת שהצריכה כוחות נפש מאד גדולים. וההישגים בסוף יום העבודה היו כמעט כלום. טיפה בשלולית ענקית. תחושת תסכול קשה, כעס רב על הממסד הדתי והפוליטי ובעיקר הרגשה של אי צדק וידיים כבולות. היא הבינה שהשינוי חייב לבוא מלמעלה לא מלמטה כל הפעילות של הארגון לא תישא תוצאות רציניות למען ציבור הנשים אם נושא מסורבות הגט לא ישתנה מהיסוד. לא יתכן שאישה תעבור דרך כל כך ארוכה בכדי לקבל גט שמגיע לה בצדק ולא בחסד. ולכן יש להגיע למוקדי הכוח בפוליטיקה. ההתחלה הייתה במועצת העיר ירושלים. אין סיבה שאנו הנשים נעלה לכל כך הרבה פגישות עם חברי הכנסת לשינוי המצב אנו חייבות להיות "בפנים" בכנסת ולא "בחוץ". אחרי פעילות רבה בארגון למען מסורבות גט הבינה עד כמה ההחלטות שמתקבלות בפוליטיקה פועות בנשים ולכן החליטה לעשות את הצעד ולהיות שם.
סיכום דבריה של ד"ר חנה קהת, מייסדת ארגון "קולך": חנה קהת היא "לוחמת" פמיניסטית בקהילה הדתית עשתה אולי את המהפכה הגדולה ביותר בשנים האחרונות בקרב הנשים. "לנו, הנשים אין ברירה" אומרת חנה קהת. אחרי שנים של פעילות אני מסתובבת בתחושה של כישלון. זה שאין פתרון לנשים העגונות ומסורבות הגט היא עוולה שכל ההצלחות שלנו לא מכסות את האלימות הזאת כלפי הנשים. הממסד הפוליטי לא עושה כלום בנושא זה פשוט לא מעניין אותו. הברית הפוליטית של הגברים עולה על זו של הנשים. כאן, אנו רואים ברית של נשים חילוניות, דתיות וערביות אך אין לה שום השפעה על מקבלי ההחלטות כלומר הפוליטיקאים. "אני מסכימה עם רחל עזריה חייבים להילחם על המקום שלנו בפוליטיקה, למען קידום הנשים בחברה הישראלית" מסכמת חנה קהת את דבריה.
מיכל יודין, יו"ר עמות כ"ן: כמי שמתרוצצת בכל הארץ בכדי נשים להיבחר לפוליטיקה לא היה הרבה מה להוסיף. נכון, בבחירות הקודמות היו יותר מעומדות אבל עדיין מספר הנבחרות הוא קטן. מדובר בחברות מועצה, חברות כנסת שרות. כוחנו בפוליטיקה הוא מביש. אני לוחמת כבר כמה שנים להעברת חוק בכנסת להבטחת ייצוג הולם לנשים בכנסת ומאמינה שזו הדרך היחידה לשינוי המצב.
מסכמת פרופ’ אסתר הרצוג מרכזת פרלמנט נשים – שלא נהיה נאיביות הנשים לא תמיד טובות יותר, הן לא תמיד מפרגנות גם בניינו יש משחקי אגו וכוח ממש כמו בעולם הגברים אבל אנו רוצות לשרוד אנו רוצות שתהיה לנו הבחירה לעשות את מה שאנו רוצות ועל כך אנו נלחמות.
