פרלמנט נשים 53 התכנס בבאקה אל גרביה במכללת אל-קאסמי. הדוברים בפאנל, ערבים ויהודים התייחסו להיבטים השונים של גבריות ונשיות בחברה הישראלית.

מכללת אל-קאסמי נוסדה בשנת 1990 במטרה להכשיר מורים ללימודי האסלאם והערבית בתמיכת משרד החינוך ובעידודו; היא הוכרה על-ידי המל"ג. המכללה התפתחה בצורה מואצת בתחומים שונים, ומשמשת מוסד ציבורי לרווחת הציבור והסטודנטים כאחד ולשכלול אמצעי ההוראה והמחקר. היא רואה חשיבות רבה בפעילותה למען החברה והקהילה. כעת לומדים במכללה כ- 1,300 סטודנטים (כולל משתלמים) מכל הארץ, 92% מהם סטודנטיות במסלולים: גיל רך, יסודי ועל-יסודי, בהתמחויות: לימודי אסלאם, ערבית, מתמטיקה, מחשבים, אנגלית, חינוך מיוחד ומורות גננות לגן ולכיתות א’-ב'.
המשפחות, שרובן שמרניות, מאפשרות לבנותיהן ללמוד במכללה שהצליחה לזכות באמון רב של רוב האוכלוסייה במגזר הערבי בישראל. הקניית השכלה גבוהה לאישה הערבייה יכולה לבשר על תהליך שינוי חברתי ועל צמצום פערים בין שני המגזרים: הערבי והיהודי. מכללת אל-קאסמי, שהתחילה כמוסד דתי שיוסד על ידי אלטריקה אלח’לואתיה אל-קאסמי, מהווה היום מודל לשינוי פני החברה הערבית.

ד"ר אסתר הרצוג מרכזת הפעילות בפרלמנט נשים יחד עם רע’דה מסאלחה יזמו את הרעיון של מיקום הפרלמנט בבאקה אל גרביה. רע’דה, פעילה ותיקה בקרב נשים ערביות, יוזמת קורסים למנהיגות נשים, מנחת קבוצות ופעילה בקהילה.
במבנה המפואר של המכללה התקבצו לאט לאט כמה עשרות נשים ערביות ומיעוט נשים יהודיות לדיוני הפרלמנט כשהנושא הפעם הוא גבריות ונשיות בחברה הישראלית. הדוברים הערבים דיברו ערבית והיהודים עברית. הדברים תורגמו בעזרת תרגום סימולטאני לשתי השפות.

ד"ר מוחמד עיסאוי, מנהל המכללה פתח בברכות ואמר שציפה שהאולם יהיה מלא, אך מתנחם בכך שמה שקובע הוא האיכות ולא הכמות. כל אחת מכן שהגיעה היא מנהיגה. עלינו לדאוג לפיתוח ההון האנושי למתן אפשרות לבחירה החופשית, לקידום זכויות אדם ולהעמקת והרחבת ההשכלה והידע. היום לצערנו רב השליטה היא בידי 10% מאזרחי העולם וכל היתר הם צרכנים בלבד. לא קל לי, כאדם מזרחי קשה לי להתנהג בשוויון. אנו הגברים חייבים לעבוד על עצמנו כדי להביא לשינוי חברתי. אני רואה חשיבות שנביא לשינוי אצל הבנים שלנו שיהיו טובים יותר אל הנשים שלנו כי בלי זה מצבנו יהיה כמו היום. לפני שנים רבות חבר סיפר לי שכשנולדה בתו הוא שאל מייד למה? למה בת? הבן הבכור הוא ממשיך השושלת. החשיבה כי הגבר הוא ממשיך השושלת והתפיסה כי האישה היא הצלע החסרה היא אנכרוניסטית. אתן הנשים המנהיגות ולכן מגיע כל הכבוד ומבחינתי הגבר הוא הצלע החסרה. החשיבה שהאישה נועדה כדי לשרת את הגבר היא לא נכונה אבל גם הנשים חייבות להבין שהן שותפות ולא משרתות. בכדי לקדם את הנשים הן חייבות ליצור משבר ברגע של קונפליקט ולא לוותר. דרך ניהול משברים הנשים תוכלנה לצאת חזקות יותר.

ד"ר אסתר הרצוג מנהלת העמותה ברכה את המשתתפות ודיברה על חסימת הנשים בפוליטיקה בתירוץ של מיעוט כישורים ביטחוניים. לממלאת מקום ראש הממשלה ציפי לבני עושים דה לגיטימציה בטענה שהיא לא מבינה מאומה בנושא ולכן לא בטוח שהיא ראויה להיות ראש ממשלה. בן כספית טען שהיא מתאימה להיות נשיאת וויצו העולמית. אנו בפרלמנט נשים תומכות בציפי לבני לראשות הממשלה ולמנוע את מערבולת הבחירות ולהתארכות שלטון ראש הממשלה בטענות של הצורך בקיום פריימריס בקדימה. האפשרות של העברת השלטון לציפי לבני מושתקת על ידי התקשורת כי היא לא מעוררת "action" .

לאחר הברכות החל הפרלמנט. המנחה רע’דה מסאלחה הגבילה את כל אחד מהדוברים לרבע שעה בלבד.

פתחה את הפרלמנט ד"ר רבקה נרדי שדיברה על מה השתנה בקוד הגברי ובקוד הנשי.
כולנו מתנהלים בחברה לאור קודים. קוד לבוש, קוד הדיבור קוד תרבותי וכו'. בעולם המשתנה של היום קשה להיצמד לקודים ואנו רואים איך קודים משתנים. קוד מגדרי מסובך יותר. החברה מפעילה לחץ פסיכולוגי ופיזי כדי שאנחנו נשאר בגבולות המגדר שלנו. האם לגבר של היום נוח עם הקוד של "גבר גבר"? והאם לאישה נוח אם הקודים הנשיים? אם היא רוצה לטוס לירח או להיות "טום בוי"? התפתחות הפמיניזם בעולם המערבי הייתה המהפכה החשובה ביותר ואפילו יותר מהמהפכה התעשייתית. האישה הוגדרה כאדם ולא רק כרעיה ואם. כשאמרתי תודה לבעלי על הטיפול המסור בימי מחלתי הוא אמר כי רק כשאנו הנשים חולות אנו סוף סוף זקוקות לנו הגברים. רגש שכזה הוא חדש הוא לא חלק מהקוד. גם בנושא הארוטיקה השתנו הקודים בעבר הנשים היו מחוזרות היום הן גם מחזרות. גם קוד האמהות השתנה. הנשים מתחתנות ויולדות בגיל מבוגר יותר. היום הגברים מפחדים מנשותיהם.

שלומית ליר דיברה על הבניית הגבריות והנשיות במרחב הציבורי.
המרחב הציבורי הוא כל מקום ולאו דווקא פיזי אך אותו מקום בו כולם יכולים לקחת חלק זה יכול להיות עיתון סרט או ספר ועוד. זה אותו מקום שמאפשר שיח ציבורי מקום של אינטראקציה וחשיבה.
האם המרחב הציבורי פתוח לגברים ונשים במידה שווה?
מה ייצוג הנשים במרחב הציבורי?
מה הן הסכנות בתבניות השכיחות שמייצר המרחב הציבורי עבור נשים וגברים?
למרות שאנו הנשים מהוות 50% מהאוכלוסייה ישנה הכחדה של הנשים מהמרחב הציבורי. בעיתונות, בטלוויזיה בתוכניות הילדים רוב המשרות הן של נשים. (הנתונים שהביאה המרצה לקוחים מרשתות תקשורת אמריקאיות). בעיתונות הישראלית הנשים בחזקת נעדרות. תוך דפדוף בעיתון אקראי מול הקהל מוכיחה שולמית כי רק בדף האחרון של העיתון, במדור הרכילות והבידור מקום הנשים לא נשכח. אנו מופיעות "במיתוס היופי". אם את רוצה נראות ולהשפיע תראי יפה. התפקיד שלנו בשיח החברתי מבוסס על מראה ולא על תוכן. אני מרגישה שאני לא חלק מהתרבות. יש כאן הכחדה של האישה מהמרחב הציבורי, אין לה השפעה. בתמונה שמראה שולמית, נראה סופרמן באוויר מחבק את אהובתו בתמונה לטענתה מתגלם כל הסיפור הוא ללא רגשות, בשליטה ועצמה מציל את אהובתו שהיא תלויה בו לחלוטין. אם ישחרר אותה מהחיבוק היא תיפול….

ד"ר סמיר זועבי מרצה במכללה ובאוניברסיטת חיפה דיבר על מקומו של הגבר בחברה ערבית מנקודת מבט אישית.
מי אני? איך אני בעבודה? באוניברסיטה, ברחוב, במקום העבודה. מה מאפיין את התנהגותי? אני בפיצול אישיות. גדלתי בבית מסורתי שנוטה להיות דתי.אנו תוצר של הממסד המוסלמי הדתי. מצד שני 80% מהזמן אני מבלה בתוך החברה המודרנית ומשתמש באמצעים הטכנולוגיים המודרניים. ומבחנתי זה פרדוקס. יש יצרים, דחפים שיגעונות שקשה לי לשלוט בהם. הפרדוקסים שבהם אני חי הם מנוגדים. ביום יום אני חייב לשנות כלל הזמן את התנהגותי. יש לי פיצול אישיות . איך כל התכונות האלה מתגלמות בכל דבר – ערבי, מוסלמי בחברה המודרנית. התמונה מבחינתי היא מסובכת ואני חייב לשנות משהו מהתנהגותי. בניתוחי מצבי אני מבחין בשלושה דברים:
התנהגות האנושית.
השילוב אינו קבוע.
אחוז של כל מרכיב שונה ממקום למקום.
אני קם בבוקר מנסה לעזור לאשתי, להכין אוכל לילדים. בתוכי אני עדיין רואה בזה את תפקיד האישה… אני עובד על עצמי כדי להקטין את הסירוב של עצמי. כשאני יוצא לעבודתי אני שם מסכות שונות. מול איש הדת אני אומר "סלם עליכום" עם הרבה כבוד. מול המנהל והקולגות במכללה אני עם מסכה אחרת שם אני יכול לומר "אהלן" וצריך לשים גבולות. לא פעם אני צריך להוריד את הראש כדי שלא אחטא ביחסי לדת וכשאני מרצה באוניברסיטת חיפה אני שוב במסכה אחרת שם אני יכול לומר פשוט "שלום" ולנהל יחסים פתוחים יותר עם הסטודנטים שלי. אני כל הזמן מתנהג בהתאם לחברה שבה אני נמצא. השילוב מאפשר לי לשמור את הצד המוסלמי, דתי עם החיים המודרניים.

ד"ר דליה פידילי, דיקנית הסטודנטים במכללה דיברה על יחסים אנושיים בחברה הערבית. ביחסיים אנושיים יש כמה מעגלים – יש מעגל אישי, חברתי וארצי. בעבר הרחוק האישה ידעה בדיוק מה תפקידה: היא הייתה אחראית על משק הבית, על הילדים, על הפרנסה. האישה בזמן הקדמון לא שאלה את עצמה מי אני? סבתי, כמו האישה בחברה השבטית לא שאלה את עצמה מי אני? לאימא שלי כבר היה מותר לחשוב על לחלום אני כבר חולמת, מגדירה את חלומותיי ומגשימה אותם. לבתי כבר יהיה קשה יותר. העולם הקדמון היה בנוי ממסגרות חברתיות מאד ברורות. האישה האידיאלית הייתה צייתנית אישה שידעה שהיא לא צריכה לטרוח כי הגבר ידאג לה. בעולם החדש יש חלופות ואפשרויות ויש להגדיר את עצמנו מחדש. יש אפשרות להישאר בעולם הקדמון ולהשלים אותו . אני לא הייתי רוצה להישאר בעולם ההוא אך גם לא הייתי רוצה לחיות בעולם החדש אני רוצה לחבר את שני העולמות. הפמיניסטיות יצרו תמונה של האישה התוקפנית, היא תקפה את הגבר. אני רוצה לחיות בעולם שיש בו שוויון עולם שבו האישה מנהלת את עצמה . אני רואה תפקיד מרכזי בקידום הנשים ברכישת השכלה. הגברים חיים כיום במשבר של הגדרה עצמית. קשה לו לרדת ממגדל השן שבו הוא חי ולראות אישה שהתפתחה. יש חשיבות בפיתוח מנהיגות נשים, שיח נשי בכדי ליצור הגדרה עצמית חדשה בחברה הערבית שמצויה במשבר פוליטי עולמי ולאו דווקא אישי.אני רואה קושי באפשרות לאזן בין החברה המסורתית במדיניות הפוליטית חברתית בארץ. אני מנהלת את עצמי כאזרחית העולם.

ד"ר גלעד פדבה דיבר על דמות הגבר הישראלי החדש.
למה הגבר אינו יכול לבכות? בגלל הכבוד. בגלל העדה. בגלל העיר. בגלל הכפר. בגלל המגזר. בגלל התרבות. בגלל ההיסטוריה. בגלל הפוליטיקה. בגלל החברה. בגלל עצמך. בגלל החשש מה יגידו. בגלל החשש מה יספרו עליך. בגלל החשש לאבד שליטה. בגלל החשש מעצמך. בגלל הבלבול בין להתבכיין ובין לבכות, בין רגשנות ובין רגש, בגלל הבלבול שלך עם עצמך.
אז מה רוצה הגבר? הגבר רוצה לקוות ולהאמין. הגבר רוצה יותר מסתם ממון, מישרה ומין. הגבר רוצה פינוק וחיבוק. הבנה והשלמה. יותר חום. יותר קירבה. יותר הבנה. יותר אהבה. הרבה יותר תקווה. גאווה במי שאתה מבלי להשפיל את זולתך. להכיר באחריות על גופך. להשלים עם עצמך. לאהוב את מי שמשתקף במראה מולך. לעטוף את כולך. לזכור שאתה לא חייב ושהיא לא מוכרחה. לא לשכוח את הטעם והרגש, התמימות והמבוכה (כן, גם היא שלך).
לדעת גבר, לדעת אישה. לדעת את עצמך.