אילנה אברמוב:
אני מתרשמת שיש אלימות בבתי הספר ואין כבוד למורים. המורים חוששים מההורים ומהתלמידים. יש הורים שכלל לא מגיעים לימי-הורים בבתי הספר, כי הם מעדיפים לא לשמוע את מה שיש לבית הספר להגיד. הילדים בימינו יושבים יותר מדי זמן מול המחשב והפייסבוק. מצד אחד הם מפותחים, אך מצד שני אין להם קשר עם החוץ, עם הסביבה והטבע. הטכנולוגיה מפרידה בין בני אדם. הילדים בודדים, אגואיסטיים וסגורים. אינם יוצאים מספיק מהבית ואינם מפתחים כישורים חברתיים ולכן זה מקשה עליהם להשתלב בחברה. הם מפתחים זלזול בהורים שאינם מבינים כמוהם במחשבים. צריך לשמור על איזון בין ההתפתחות האישית לבין היחסים בחברה. לדעתי, יש צורך בהיצע גדול יותר של חוגים במחירים ברי-השגה.
שולמית סהלו
אני מדברת כסגנית ראש העיר וכאם לילד על כל נושא הרב-תרבותיות, על אמהות שמגיעות מתרבויות חינוך שונות, מבוכרה, מהודו, מארגנטינה ועוד, ואומרות ששם היה נהוג לכבד את המורה. כאן בישראל, הקשר הוא פתוח. יש פחות כבוד למורים. קשה להורים להסתגל לפער בין מה שהתרגלו לו שם לבין הנהוג כאן. בישראל יש שיטת חינוך מערבית. העולה צריך להסתגל בתוך פרק זמן קצר לשוני הזה. לקהילה האתיופית יש ריכוזים בארץ. על פי החלטת מדינה, יש רק 15 יישובים שבהם אתיופים רשאים לגור בהם וכמו כן בארבע השנים הראשונות שלהם בארץ, הם רשאים לשלוח את ילדיהם רק לחינוך הדתי. כך נוצרות לעיתים כיתות שכוללות רק תלמידים אתיופיים. מנהלי בתי ספר אומרים, ובצדק, שהמצב הזה לא בריא. צריך עירוב של תרבויות. ילד שהגיע מהכפר באתיופיה לא תמיד מגיע עם הכלים ללמידה והוא זקוק לתגבור ולשיעורי עברית שיסייעו לו לגשר על הפער של שפה, חינוך וחברה. כיתות קלט אינן שיטה יעילה. המדינה לא יודעת להתמודד עם השונה. בכובע הקודם שלי טיפלתי באלימות נגד נשים וגיליתי שמשרד הרווחה לא יודע להתמודד עם השוני התרבותי של עולים מקווקז, אתיופיה וכיו"ב. הכנסת גבר מכה לכלא – אינה פותרת את הבעיה. צריך לטפל בשוני התרבותי ולסייע להסתגלות. צריך שמנהלת בית ספר לפחות תלמד מאיפה הגיע התלמיד שלה ואיך נהגו לחנך בארצות המוצא השונות.