דיון מושב 63 – אי שוויון מגדרי בספורט
נסיה שטרסבורג, יועצת ראש העיר למעמד האישה: בישראל אין תחום שיש בו פער בין נשים לגברים כמו בספורט. כיצד ניתן לשנות את אי השוויון?
ד"ר נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט ומנהלת מרכז לרפואת ספורט ופיזיותרפיה: האמנם כל מה שהוא יכול לעשות גם היא יכולה? – לא! אבל גם לא כל מה שהיא יכולה לעשות – הוא יכול. לדוגמה, שפגט בנות… מסקנה: לא תמיד חייבים להשוות. חשוב להשוות רק כשיש לכך משמעות. בסקירה הסטורית נראה כי ביוון וברומא העתיקה נשים עסקו באתלטיקה, אך במאה ה-19 נשים הורשו לעסוק רק בענפים ש"הלמו את מינן", כאלו שאפשרו להן להתחרות בלובשן את השמלות של פעם: חץ וקשת, גולף, טניס. לא אפשרו להן להשתתף בענפים תחרותיים.
ב-1896 כשקוברטן (ראו בבלוג: http://herstoryofwomen.blogspot.co.il/) חידש את המשחקים האולימפיים הוא אמר שתפקיד הנשים במשחקים הללו יהיה "…למחוא כפיים… אין זה ראוי שהצופים ייאלצו לחזות בגופה של אישה מתנפץ מול עיניהם. לא משנה כמה הספורטאית קשוחה – גופה של אישה אינו בנוי לספורט זה". הוא קיבל הוכחה ניצחת לדבריו, כאשר ב-1929 נשים שהשתתפו בריצת 800 מ’ – נראו בסיומה כמו סמרטוט. וכך, רק ב-1984 באולימפיאדת לוס אנג’לס נשים הורשו להשתתף לראשונה במרתון.
בקטע עיתון מ-1934 נרשם כי: "…התעמלות במכשירים אינה מתאימה לאישה כי היא מחזקת את השלד ומייצבת אותו… האיברים הפנימיים של האישה עלולים להינתק ממקומם. למשל, הרחם עלול להתכופף אחורנית…".
ב-1972 נחקק חוק שוויון הזדמנויות לנשים בארה"ב ונשים הורשו לעסוק במלאכות שעד אז הותרו רק לגברים. המכללות בארה"ב נדרשו לאפשר לנשים להשתתף בספורט במספר שווה לזה של הגברים וגם גובה הפרס והתקציבים הושוו. מספר הנשים שעסקו בספורט קפץ בזכות שינויים אלו מ-30 אלף ב-1971 לכ-100 אלף ב-1994. יחד עם זאת, עדיין קיימים הבדלים בין המינים במשחקים האולימפיים. לדוגמה, המרחק המרבי בשחייה לגברים הוא 1500 מטר ואילו לנשים 800 מטר. הליכה לגברים – 50 ק"מ ולנשים – 20 ק"מ, משך סיבוב בג'ודו לגברים הוא 5 דקות ולנשים 4 דקות בלבד ועוד.
בהקשר זה עולות שאלות שונות: האם נשים יכולות להתאמן כמו גברים? האם הן צריכות להתאמן כמו גברים? האם נשים תגענה להישגים של גברים? האם עלול להיגרם לנשים נזק כתוצאה מאימונים? התשובות טמונות במחקרים ובאיסוף מידע על פני זמן. מחקרים על ספורטאים נערכו עד לשנות ה-70 על גברים בלבד. תחום הרפואה המגדרית התחיל להתפתח רק לאחרונה ויעברו עוד מספר שנים עד שיצטבר מספיק מידע שניתן יהיה להסיק ממנו מסקנות לגבי נשים.
קיימים הבדלים אנטומיים בין גברים לנשים, למשל במסת הגוף ובמשקל השריר הנגזר מכך. יש הבדלים גם בין היקפים, מרכז כובד, גמישות ועוד. לכל אלו יש השפעה על הספורט ולכן יש הגיון בהפרדה בין נשים לגברים בענפים מסוימים. יש עדיפות לגברים בענפים שנדרשת בהם יכולת אירובית, כוח ושרירים, מהירות וויסות טמפרטורה בתנאי חום. כך, למרות שנשים התקדמו מאוד מאז הורשו לראשונה לקחת חלק בריצת המרתון, עדיין קיים פער של כ-10% בתוצאות לטובת הגברים. לעומת זאת, בענפי ספורט שבהם נדרשים גמישות, שיווי משקל, כוח סבל, סף כאב, כוח רצון והתמדה, יש עדיפות דווקא לנשים. מבחינת זריזות, קואורדינציה ומשך התאוששות – יש שוויון בין גברים לנשים. בקליעה למטרה, למשל, ניתן להתחרות ביחד. אך בענף זה נקבע כי לנשים ולגברים יהיה מספר כדורים שונה. וכך, לא ניתן להתחרות ביחד או להשוות את התוצאות.
ב-1996 נפתחו לראשונה תפקידי לחימה לנשים בצה"ל. יש עדיין מאבק מאוד קשה בשאלה האם לאפשר לנשים לקחת חלק בכל תפקידי הלחימה. האם זו שאלה של פיזיולוגיה? או פוליטיקה? האם כל בחורה לא יכולה? האם כל בחור עם פרופיל 97 יכול לעשות הכל? אם נתמקד רק בממוצעים, אכן בחורה ממוצעת חלשה יותר מבחור ממוצע. אך אם נבחן את הפרטים לגופם – יש נשים שעולות ביכולותיהן הפיזיות על הגבר הממוצע. ולכן ההמלצות של ועדת שגב לבחינת עתיד שירות הנשים בצה"ל הן להגדיר את דרישות התפקיד ולבחון את ההתאמה של האדם המסוים לדרישות הללו.
פעילות גופנית טובה לנשים מכיוון שהיא מפחיתה את התופעות של תסמונת קדם-וסתית, מפחיתה כאבי מחזור, תופעות של גיל המעבר, סרטן השד, אוסטיאופורוזיס ועוד. יחד עם זאת, נשים צריכות להיזהר במיוחד משכיחות של פציעות, הפרעות אכילה, הפרעות במחזור ועוד. בסה"כ, היתרונות של פעילות גופנית לנשים עולים על הסיכונים, אך יש לדאוג לפיקוח ומעקב רפואי ותזונתי צמוד על ידי אנשי מקצוע בתחום הספורט המגדרי, על מנת למנוע תחלואה ופציעות ולשיפור יכולות הביצוע. העיסוק בספורט חשוב להנאה, לתחרותיות ולבריאות.
מאור טיורי, חיילת תושבת כפר-סבא, אתלטית מצטיינת, שיאנית ישראל ואלופת ישראל ב-5000 מטר ריצה לבוגרות: החברים, המשפחה והמורים מאד תומכים בי. לעומת זאת, המוסדות – קצת פחות. אין בארץ מתחרות ברמה שלי, ואין תמיכה כספית מלאה. התקבלתי למכללה בסן-פרנציסקו במלגה מלאה. שם יש מתחרות ברמתי ומימון מלא.
אורלי פרומן, מנכ"לית משרד המדע והספורט: אנחנו מאבדים את מיטב הצעירים לטובת לימודים בחו"ל, גם על רקע ספורטיבי וגם מסיבות אחרות. טענה זו יש להפנות לשר החינוך, שאמון גם על ההשכלה הגבוהה. אמנם נפתחו בארץ מכללות רבות, אך עדיין אין מספיק מקומות לכולם ורבים מוצאים את מקומם בחו"ל. אני מקווה שמאור נוסעת רק לצמיחה והתפתחות ונראה אותה חזרה פה בארץ במהרה. בכל מקרה, ספורטאים ישראלים, גם בעת לימודיהם בחו"ל, עדיין נמנים על נבחרת ישראל.
יש יחסית מעט מאוד ספורטאיות נשים ביחס לספורטאים גברים. 14% נשים בספורט התחרותי. אם נוציא את ענף הכדורגל מן המשוואה, נשים מהוות 25% מהספורטאים ובמספר ענפי ספורט נשים מהוות 50%. ביניהם: קראטה, שחיה, טניס, סייף, אתלטיקה קלה, ברידג’, החלקה על קרח, רכיבה על סוסים. בספורט העממי – 32% נשים. סה"כ רק כשליש מכלל האוכלוסייה עוסקים בספורט עממי.
אני בתפקיד רק 9 חודשים. אולם, מאז כניסתה של שרת הספורט לתפקידה, נוספו 20 מיליון שקל לתקציב מינהל הספורט. מדינת ישראל משקיעה דרך משרד התרבות והספורט כ-85 מיליון שקל בשנה בספורט. אנחנו היום במהלך רציני להגדלת תקציב הספורט. עם הקמת המועצה הלאומית לספורט אמורים לעבור עוד מיליונים רבים של שקלים למטרה זו. בנוסף, ההכנסות מהסדר ההימורים בספורט מופנות גם הן לטובת מתקני-ספורט. מתוך הבנה שדרושים מתקני ספורט ראויים ומקצועיים על מנת לקדם את הספורט בישראל, הסתיים לפני 3 חודשים מיפוי מתקני ספורט בכל הארץ, ביוזמת משרד הספורט והמועצה להימורים בספורט. בימים אלו מסיימים הכנה של מסמך מדיניות המבוסס על מיפוי זה ובתוך חודש תוגש תכנית לחידוש מתקנים בעשור הקרוב.
דורית קרן-צבי, מנכ"לית קבוצת כדור-סל הנשים "אלקטרה" רמת השרון: מינהלת הליגה לכדורסל גברים קיבלה שבעה מיליון שקל. איגוד הכדורסל קיבל עבור כדורסל נשים 1.4 מיליון שקל בלבד. מהי תגובתך?
אורלי פרומן: לפני כחמש שנים הוקמה המועצה לספורט נשים, שאחת ממטרותיה העיקריות היא ליצור תשתית רחבה של ילדות ונערות שתעסוקנה בספורט תחרותי. כמו כן, יש העדפה מתקנת בתקצוב איגודי ספורט, לפיה ספורטאית מקבלת ניקוד פי 1.5 מספורטאי כדי לעודד איגודים לשתף בנות. בנוסף, משרד הספורט מבטיח ייצוג הולם לנשים באיגודי ספורט על ידי כך שהאיגוד נקנס בהפחתת תקציב אם אין ייצוג הולם לנשים בהנהלת האיגוד.
דורית קרן-צבי: מה שמייחד את הניהול של קבוצת "אלקטרה" רמת השרון היא האג’נדה: לקדם נשים ולהעצים נשים. אנחנו נלחמות על כל ילדה. אנחנו הקבוצה הכי מקצוענית בארץ. יש לנו מעטפת ניהולית, מעטפת בריאות ומעטפת מקצועית – הכי טובות בארץ. הכדורסל עבורנו הוא רק כלי לחינוך ולתרבות ולאג’נדה הפמיניסטית של קבוצה זו. יש לנו מחלקת ילדות ונערות כבר 20 שנה והיא מגדלת ספורטאיות מצוינות.
מבחינה גופנית יש סטנדרט כפול בקרב הציבור. גוף חסון ושרירי נחשב כטוב לגבר, לאישה – לא. הסטריאוטיפים מושרשים כבר אצל ההורים: "ספורטאיות הן גבריות", "תהיה בעיה להיכנס להריון", "עלולים להיפצע", "עלול להפריע ללימודים" – כל אלו טענות-נגד שמושמעות לעיתים על ידי הורים המתנגדים לעיסוק של בתם בספורט. לאמא שמתנגדת, אומר שמחקרים מוכיחים כי ארבע מתוך חמש נשים בעמדות ניהוליות הן נשים שעסקו בספורט בצעירותן. הספורט מהווה מפתח. לומדים באמצעותו שתוף פעולה, אסרטיביות, עמידה בזמנים ועוד.
מבחינת הרשויות – קבוצות של נשים מקבלות את המגרשים הפחות טובים, בשעות פחות טובות (למעט קבוצת כדורסל נשים של רמת השרון). על הנשים לדרוש זאת מהגורמים שמקצים את מתקני הספורט ברשויות המקומיות.
אורלי פרומן: אפשר לעשות שינוי! ספורט הוא ספורט לנשים ולגברים! ליגת נערות ונשים זהה מבחינה עירונית לליגת גברים. בשיתוף עם מועצות נשים מקומיות ניתן להוביל שינוי גם בהקשר זה.
דורית קרן-צבי: גם בשכר ובפרסים ספורטאיות מצטיינות מרוויחות אולי עשירית מהסכומים שמרוויחים הכוכבים הגברים הממוצעים. יש גם בעיה קשה של סיקור ספורט נשים. לפני כמה שנים, קבוצת כדורסל נשים רמת השרון נאלצה להגיע עד בית המשפט בדרישה לשדר בטלוויזיה את המשחק שלהן באליפות אירופה. לעומת זאת, בארה"ב כדורגל נשים יותר פופולארי מכדורגל גברים ומשחק הגמר של המונדיאל הביא לפני תשע שנים 90 אלף צופים אל המגרש. אולם זוהי תופעה חריגה. חלק גדול מכך הוא באשמת התקשורת. מכיוון שהיא זו שתורמת לספורט ולהערכה שהוא זוכה לה בחברה. ספורטאים הפכו כיום לסלבריטאים בזכות התקשורת. בספורט נשים זה לא קורה.
עופרה אברמוביץ, מייסדת מאמאנט, יזמות נשים בספורט: מאמאנט היא ליגת אמהות שבה האמהות משחקות כדור-רשת והילדים באים לעודד. הקבוצות מייצגות את בתי הספר שבהם הילדים לומדים. המוטו הוא שכל אחת יכולה. אין צורך בידע מוקדם. יש כיום בעיר מסה של אמהות שיוצאות להתאמן בערבים. ולשחק. בעקבות זאת, מספר הילדים בבית הספר לכדורעף גדל מ-180 ל-400. יש קט-עף של ילדים בכיתות א’-ב’. באחרונה המאמאנט התרחבה ונפתחו גם קבוצות של אמהות לילדים בגנים. נפתחו גם אבאנט וקיד-נט. מאמאנט מעצימה את האמהות במשפחותיהן ובעיר.
מיכל סיון, מייסדת ליגת כדורשת לנשים: כדורשת נשים בישראל הוא תופעה. זהו משחק נעים ומאתגר ולא אלים. שתי הקבוצות נמצאות משני צידי הרשת. יש את מסגרת האמהות מאמאנט, שהיא מסגרת ספורטיבית קהילתית המתאימה לכל אחת. במקביל התפתחו מסגרות משלימות, כגון ליגת כדורשת שפועלת בהיקף ארצי. בליגה 18 קבוצות מכל רחבי הארץ, של נשים בגילאי 30 פלוס. בשנה הבאה תצטרף גם קבוצה מדלית-אל-כרמל, קבוצה ראשונה מהמגזר הדרוזי. המועדון הישראלי לכדורשת נשים שואף לרכז את כל נושאי הכדורשת בשיתוף עם הממסד, כי אם רוצים להגיע גם לפריפריה – נדרש סיוע.
נועם פלד, תלמידת י"ב: איפה משרד הספורט במימון פעילויות ספורט? אי המימון גורם לאי-שוויון, שהרי אם אלופת ג’ודו צריכה לממן בעצמה את עלויות הנסיעה לתחרות קריטריון באוסטריה, מי שאין לה – לא תוכל להגיע להישגים.
אורלי פרומן: היינו רוצים לראות את כל אזרחי המדינה עוסקים בספורט כאורח חיים, כולל הילדים והנוער. מסכימה עם נועם שבתי הספר הם המפתח לכך. ההשתתפות בחוגי הספורט כרוכה בתשלום מכיוון ש"אין ארוחות חינם". גם עבור מוסיקה משלמים וכך גם חוגים אחרים. יחד עם זאת, אין היום רשות מקומית שאיננה תומכת במי שאין לו יכולת לשלם. משרד הספורט מתקצב את האיגודים והוועד האולימפי עם היחידה לספורט הישגי. איך אנחנו מגיעים לאלפים שמתוכם נגיע לאלופים? בשנה הבאה בבתי הספר היסודיים, ילד יוכל להתנסות, בהמשך ליום הלימודים, בענפי הספורט השונים, בשיתוף מחלקות הספורט העירוניות. יינתן עידוד למקומות עבודה לעסוק בספורט. יש תכנית לאומית בשיתוף משרד הבריאות ומשרד החינוך, לקדם אורח חיים פעיל ובריא בכל בתי הספר במדינת ישראל.
פרופ’ אסתר הרצוג, מייסדת ומרכזת פרלמנט נשים: אין כמעט דיון ציבורי על ספורט נשים. לא במקרה בפרלמנט הנוכחי יש בקהל כמחצית ממספר הנשים שהיו נוכחות במושבי הפרלמנט הקודמים, שהתקיימו בכפר סבא. ייתכן שהסיבה למיעוט המשתתפות היא שלא מעניין את הנשים לדבר על ספורט, על אף שנשים רבות מאד בישראל עוסקות בספורט. הכוח הפוליטי הוא זה שיהפוך את הספורט שנשים עוסקות בו לספורט חשוב.
דורית קרן-צבי: עלינו להפיץ את הבשורה. ללכת לבג"צים אם צריך. אני לא באה מעמדה של מסכּנוּת, אלא ממקום של ידיעה. כל חיי עסקתי בספורט ואני יודעת שנשים מקופחות בספורט. יש עליהן סטיגמות. אם נצא מכאן ונילחם על זכותנו להשוות תנאים – עשינו את שלנו.
נעמי ויינשטוק, עיריית כפ"ס: עלינו להתייחס לספורט עממי ולספורט תחרותי בנפרד. כשהבן/בת שלנו עוסקים בספורט, עלינו לעודד אותם על ידי כך שנהיה נוכחים במקום. אם אנחנו רוצות לקדם ספורט נשים עלינו ללכת ולצפות במשחקי ספורט נשים. אני קוראת לפעילות ספורט של כל אחד ואחת. אם אדם, ואישה בפרט, עושה פעילות ספורטיבית שעושה לו טוב – זה עושה טוב לכל מי שסביבו. זו העשייה האמיתית! כי תקציבים אין. עלינו לקדם את הנושא בצעדים קטנים של כל אחד ואחת מהיושבים פה. יש איתנו גם יועצות למעמד האישה מישובים נוספים והן בוודאי אלו שיקדמו זאת וידחפו את הנושא במישור המקומי. מבחינה זו מאמאנט היא דוגמה יפהפיה כיצד הדברים צומחים מלמטה.