המהפכה הפמיניסטית של נשים דתיות אורתודוכסיות, היא תהליך בלתי הפיך מרתק ומאתגר
המהפכה הפמיניסטית הדתית-אורתודוכסית חיה וקיימת. כוונתי למהפכה המתקיימת אצל נשים המקבלות עליהן באופן מוחלט מחויבות להלכה האורתודוכסית. כמו במהפכה הפמיניסטית בעולם הרחב, גם לזו של העולם הדתי יש פנים שונות. אסקור שתיים מרכזיות:
- פמיניזם של השוויון – נשים שוות בכל לגברים. על אף ההבדלים הפיזיולוגיים אין הבדל בין נשים וגברים מבחינת ההתייחסות הדתית, המשפטית, הכלכלית ועוד. בתחום הדתי, השוויון מתבטא בלימוד תורה, בחיי בית-הכנסת, בייצוג בחיים הדתיים ועוד.
- פמיניזם של ההבדלים – נשים חושבות אחרת מגברים, יש לנשים "קול שונה" ויש לתת מקום שווה לקול האחר. לנשים יש פרשנות חדשה ואחרת לטכסטים. לנשים יש צורך ורצון להשתייך לקבוצות תפילה שונות ועוד.
הפרדוכס של היחס המסורתי לפמיניזם הדתי
ההתנגדות הנחרצת מצד המנהיגות האורתודוכסית הגברית היא דווקא למה שפחות חדשני מבחינה דתית: לביטויי הפולחן, לתפילות פומביות, להתעטפות נשים בטלית וכו'. מאידך, קיימת השלמה ואפילו עידוד ותמיכה מצד חלק ניכר מהמנהיגות, בביטויים של הקול הנשי-הדתי הייחודי, בהגות ופרשנות נשית, במהפכת הטוענות הרבניות, במהפכת היועצות ההלכתיות ועוד. קיימים כיום ארבעה כיוונים מרכזיים בפמיניזם האורתודוכסי:
- לימוד תורה – האישה והנערה הדתית מחפשות את ההשכלה המעמיקה בתחום היהדות. קיימת תופעה שאין לה אח ורע, בקצב ובכמות, בשום תחום בהתפתחות תהליכי השכלה לנשים. ריבוי המדרשות ושיעורי התורה, עיצוב מגמות תואמות למגמות המסגרות הגבריות המסורתיות, הישיבות, (מגמות לימוד אמוני ובצדן מגמות לימוד אורייני). מובן שהתהליכים הקשורים להתפתחות הידע וההשכלה התורנית של הנשים, מובילים לפיתוח תחומי השפעה ועבודה ייחודיים כגון: יועצות הלכתיות, מורות מלמדות ברמה מאד גבוהה, חיפוש קול ייחודי בלימוד ועוד.
- מעמד אישי – נשים דתיות, הרואות עצמן מחויבות באופן מלא להלכה האורתודוכסית, נמצאות כיום בחזית הציבורית, הדקלרטיבית והמעשית, של המאבק לשחרור עגונות ומסורבות גט, של הפעילות להכנסת טוענות רבניות למערכת בתי-הדין, של עיצוב והפצת הסדרי קדם-נישואין ועוד. לפעילות הזו יש השפעה עצומה על השיח ההלכתי ועל השיח הבין מגדרי.
- שוויון באורח הפולחן – חדשות לבקרים קמות קבוצות תפילה של נשים. הקמתם של מאות מנייני נשים לקריאת מגילת אסתר בפורים הפכה לתופעה רווחת, וניתן לראות פרסומים הקשורים אליה, בכל אמצעי התקשורת הדתיים הנורמטיביים. נשים אורתודוכסיות עולות לתורה במניינים ייחודיים, נשים אומרות קדיש יתום במניין, ממקומן בעזרת הנשים ועוד.
- השתתפות בחיים הציבוריים – ייצוג בכל תחומי החיים, החל מבית הכנסת וכמובן גם בגופים נבחרים: בכנסת, במועצות דתיות, במועצות רשויות מקומיות ובגופים נבחרים שונים בקהילות.
נוטים לאפיין את המהפכה הפמיניסטית כמהפכה ללא שפיכות דמים. אמנם אין שפיכות דמים פיזית אך יש השלכות בעייתיות, החוזרות כבומרנג אל החברה הדתית, ומחייבות אבולוציה ולא רבולוציה. ההשלכות הן: שינוי באופי של המשפחה, מידת המוכנות של הגברים לשינוי, דחיית גיל הנישואים. מי שמעונינת, כמוני, בשינויים, אך לא חוטאת בחטא הפופוליזם, מבינה שצריך ללכת בנחישות אך גם באחריות. אנו מקיימות עם תנועות נשים פמיניסטיות ויכוח על האסטרטגיה והטקטיקה של המאבק, שלגבי תוצאותיו הסופיות הרצויות יש לנו חלקים משותפים עמן: אנחנו מובילות ומצפות למאבק חכם ואפקטיבי. בעת המאבק המתוקשר של תפילת נשים בכותל, פגשתי טוענת רבנית שאמרה לי: "אני מקווה שהמאבק הזה לא יהרוס לנו את מהפכת הטוענות הרבניות". קיימת ספרות מקצועית נרחבת, המתארת את הקושי של נשים לפרוץ את "תקרת הזכוכית" ולהשתלב בחיים הציבוריים. לנשים דתיות קושי כפול ומכופל להשתלב בחיים הציבוריים והפוליטים. במגזר שלנו קיימים "מנגנוני הדרה" ייחודיים:
- תפיסה הלכתית, שעדיין מקובלת במגזר החרדי, השוללת שררת נשים (זכור הויכוח ההלכתי על הזכות לבחור ולהיבחר, הדומה לויכוח ההיסטורי בעולם על זכות הבחירה לנשים). רק מאבק ציבורי הביא להתרת הזכות לנשים לבחור ולהיבחר, זכות שהיא כל-כך ברורה וטבעית היום.
- תפיסה חברתית מובנת מאליה של הפרדה בין התחום הפרטי (משפחה, ילדים) והציבורי (הפוליטיקה), שמושרשת מאד בחברתנו, והבניה נורמטיבית של תפקידי נשים בתחום הפרטי.
- העולם הפוליטי מתוכנן ופועל ע"פ אורח חיים של גברים. הקושי של נשים להשתלב בו גדול עוד יותר עבור נשים ממשפחות גדולות, בשל מועדי ישיבות עבודה וכיוב'.
- פיקוח חברתי על סגנון וארגון החיים במשפחות דתיות והציפיות החברתיות ממוסד האמהות, מגבילים מאד את הנשים בפעילותן הציבורית-פוליטית.
ועם זאת המהפכה הפמיניסטית של נשים דתיות-אורתודוכסיות, היא תהליך בלתי הפיך מרתק ומאתגר.
