אני כל כך שמחה להשתתף בפרלמנט הנשים הראשון, האחד והיחיד בארץ. בעיני תכנון עיר במבט נשי הוא למעשה תכנון שוויוני. אין הבדל בין תכנון עיר מתוך ראייה של צמצום פערים לבין ראייה מגדרית בתכנון עיר.
בניו יורק גילו שנשים יוצאות מוקדם יותר מהעבודה כי הן מרגישות חסרות ביטחון לנסוע בסאבויי אחר הצהריים ולכן הגבירו את האבטחה ואת תנועת הרכבות העיליות. תאורה לילית, פטרולים משטרתיים, תחבורה ציבורית יעילה וכו' אלו הם אמצעים לצמצום פערים ולא רק לקידום נשים. אנחנו נמצאות בדרכים הרבה שעות. לכן פיתוח התחבורה בכלל והציבורית בפרט היא יעד מרכזי בעיר ידידותית לנשים. קו מרכזי בשישי ובשבת, שלא יפריע באזורים דתיים, זה נושא נשי פר-אקסלנס. כל הכבוד לממשלה על העברת חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3. הצורך בעיר הוא ל-17 מעונות. וויצ'ו ונעמ'ת לא מסוגלים לספק את הביקוש, אז עיריית הרצלייה החליטה להקים מעונות יום על חשבונה.

יש תורה שלמה מזה שנים רבות על אוריינטציה מגדרית בתכנון עיר. אך מבחינתי כשאנחנו מסתכלים על הכל, גם על דיור בר השגה, גם על תחבורה וגם על חינוך, כשאנחנו מסתכלים על נשים אנחנו למעשה בונים חברה שהיא צודקת יותר. העיר הראשונה בעולם שהרימה את הכפפה וחשבה איך להתאים את העיר לאוריינטציה נשית הייתה סיאול. היא השקיעה ביצירת משרות לנשים שרצו לחזור לעבודה לאחר גידול הילדים, היא פיתחה מעונות יום ומועדוניות, היא העניקה פרסי ידידות למקומות עבודה לנשים וגם הקימה כוח משטרתי ואזרחי שיגביר את רמת הביטחון ברחובות. בעקבותיה הלכו ערים רבות. למשל בניו יורק גילו שנשים יוצאות מוקדם יותר מהעבודה כי הן מרגישות חסרות ביטחון לנסוע בסאבויי אחר הצהריים ולכן הגבירו את האבטחה ואת תנועת הרכבות העיליות.

במקסיקו סיטי השיקו ב-2009 את המונית הוורודה, פרויקט של מוניות שבו נשים נוהגות ומסיעות נשים. בהלסינקי השקיעו בתאורה ברחובות, בבתי ספר, בגנים ציבוריים ובמרכזי קניות וקבעו שנשים וילדים ייסעו בחינם בתחבורה ציבורית. באזורים מסוימים בשטוקהולם נשים יכולות להתקשר למוקד מסוים, שממנו שולחים להן ליווי צמוד עד תחנת האוטובוס. תאורה לילית, פטרולים משטרתיים, תחבורה ציבורית יעילה וכו' אלו הם אמצעים לצמצום פערים ולא רק לקידום נשים.

רציתי לספר על מודל מיוחד שפיתחנו בהרצליה לדיור בר השגה להשכרה לזוגות צעירים, זהו מודל שיצמצם פערים וגם ישרת זוגות צעירים וכמובן נשים. אך אספר על שני תחומים שאנחנו מקדמים בעיר, בעלי אוריינטציה נשית מובהקת, שאותם אנחנו מפתחים בהרצלייה. אתחיל בתחבורה. אנחנו, הנשים, משתמשות הרבה מאד בתחבורה לא רק הציבורית, גם הפרטית, להסעות ילדים ולקניות. אנחנו נמצאות בדרכים הרבה שעות. לכן פיתוח התחבורה בכלל והציבורית בפרט זה מפתח ויעד מרכזי אם אנחנו רוצים בעיר ידידותית לנשים. אני בטוחה שקו מרכזי בשישי ובשבת, שלא יפריע באזורים דתיים, כלומר תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, זה נושא נשי פר-אקסלנס. כדי להגיע למרכזי הבילוי בשישי ושבת אנחנו נאלצות לשלוח את הילדים במוניות, שהן גם יקרות וגם אנחנו לא שקטות. אם היה לנו קו מרכזי שעובר במרכז העיר בתדירות של כל 10 דקות, רבע שעה, שמוביל את הילדים בימי ששי למרכזי בילוי ובימי שבת לפארק ולים, אפשר היה להעלות בשקט את הילד בן ה-8 או ה-9 או ה-10 או 11, בכל גיל שכל אחת מרגישה ביטחון להעלות את הילד על תחבורה ציבורית. ילדים בני 13, 14, 15 לא יכולים לנסוע ברכב (אם בכלל יש למשפחה). ואם אין רכב אז בוודאי שאין לנו את האמצעים לתת לילדים לנסוע בשבת. אך לא רק בשבת מדובר, גם במהלך השבוע יש לתת מענה גם לניידות בין שכונה לשכונה. זהו דבר חיוני לנו כנשים ולילדינו. לכן השתתפנו בתחרות של משרד התחבורה, הצענו מודל שמאפשר בהחלפה של אוטובוס אחד התחברות לכל העיר, כך שכל אחת יכולה לעלות על אוטובוס ובהחלפה אחת להגיע לכל מקום אחר. השקעה בתחבורה הציבורית היא חיונית לחיזוק המעמד שלנו והעצמאות שלנו כנשים.

בעיריית הרצלייה העברנו החלטת מועצה שהחברים הדתיים התנגדו לה וכיבדתי את התנגדותם. אבל בכל החלטה יש איזון אינטרסים, ומהצד השני יש אינטרס חברתי מובהק. תחבורה ציבורית בשבת משרתת קודם כל את האוכלוסיות המוחלשות במדינת ישראל, אלו שאין להן רכב פרטי, להגיע לים, לפארק או למרכזי בילוי, את הקשישים, הילדים, הסטודנטים. וכשמדברים על נושא חברתי כל כך מובהק, ואני לא מדברת על תחבורה ציבורית נרחבת אלא על קו אחד מרכזי שעובר במרכז העיר (קו 29 שעובר בהרצלייה, כפר סבא ורעננה). הוא לא עובר בשכונות ולא ליד בתי הכנסת. הוא מאפשר לאוכלוסייה של קרוב ל-60000 איש להגיע בהליכה של 7-15 דקות ממקום למקום בתחבורה ציבורית. הקו הזה יאפשר להשאיר את הרכב בבית ולמי שאין רכב לעלות על האוטובוס. לדעתי, יש פה פחות חילול שבת ויש בכך שירות ציבורי ומענה חברתי שיש צורך בו.

ומכאן אעבור לחינוך. הדיה של המחאה החברתית נשמעים עד היום והיא כמו אותה אבן שמפילים לנהר והיא יוצרת עוד ועוד אדוות. המחאה החברתית לא גוועה, היא נשמעת ויש לה עוד ועוד השפעות. אני לא חברת ליכוד אבל מגיע לממשלה כל הכבוד על ההחלטה על חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3, שהיה בהקפאה כל כך הרבה שנים. בהרצלייה אנחנו מתכוונים ליישם את החוק כבר בשנה הקרובה כך שכל בני ה-3 יקבלו מענה כבר בשנת הלימודים הקרובה בכל גני הילדים בעיר. לשם כך בנינו 16 גני ילדים, מתוכם 12 גנים חדשים, 4 עברו הסבה. לא כולם יתחילו את הלימודים בספטמבר, הם יהיו מוכנים עד אוקטובר ואז כל גילאי ה-3 ילמדו חינם בגני הילדים. זהו הישג של המחאה החברתית. אבל מה עם ילדי 6 חודשים עד 3 שנים? נשים לא יכולות לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתן ואם הן רוצות לעבוד הן צריכות לבחור בין פעוטון שעולה בין 3,200-4,500 שקל, עשיתי סקר שוק. יש לי נכד בן שנה וחצי ונכדה בת שבוע, בדיוק המקרה של שני ילדים מתחת לגיל 3. אם בתי לא רוצה לשלוח אותם לפעוטון היא תצטרך לקחת מטפלת ב-5,500 שקל. במחאת העגלות לפני שנה, אחת החוויות המתסכלות שלי הייתה כשליוויתי את 100 הנשים הצעירות, שהלכו עם העגלות והילדים וישבתי ודיברתי עם כמה עשרות מהן ושמעתי אותו סיפור. הן סיפרו שאינן יכולות להרשות לעצמן ללדת עוד ילד, כי עוד ילד זה עלות נוספת של בין 3,500-5,500 שקל, בנוסף למשכנתא או לשכר הדירה והן לא יכולות להרשות לעצמן. הן סיפרו שהן לא מסכנות, הן עובדות וגם בן הזוג עובד. סה"כ בממוצע המשפחה מרוויחה 14-15 אלף שקל, יש משכנתא של כ-3,000 שקל או שכר דירה של כ-4,000 שקל בהרצליה, התשלום לפעוטון הוא כ-3,500 ולמטפלת כ-5,000 שקל. ההכנסה הפנויה שנשארת למשפחה עם ילד אחד מתחת לגיל 3, היא בין 4,000-6,000 שקל וזה לפני שקונים טיטולים ומטרנה ואחרי זה יש את כל המיסים, המחיה, הביגוד וכיוב'. ואז חזרתי מתוסכלת ולא יכולתי לישון. איך זה יכול להיות? יש מעונות יום, יש את ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה ויש מעונות שהם מסובסדים על ידי התמ"ת, ושם משלמים בין 1,500 ל-2,100 שקל. אבל יש מחסור אדיר במעונות יום ברחבי הארץ. כשאני יצאתי מהמפגש עם הנשים ביררתי ומצאתי שיש בעיר הרצלייה שבעה מעונות יום, אחד של אמונה, ארבע של נעמ"ת ושניים של ויצ"ו. אבל הצורך בעיר הוא ל-17 מעונות. יש בעיר הרבה זוגות צעירים עם ילדים. וויצ"ו ונעמ"ת לא מסוגלים לספק את הביקוש ולכן נשים היוצאות לעבודה מוצאות עצמן נדחות כי אין מקום. וכן, אם רמת ההכנסה הממוצעת לנפש היא מעל ל-5,000 שקל לנפש במשפחה, יכול להיות שהאישה תמצא את עצמה בחוץ. אז החלטנו להקים מעונות יום עירוניים וכך עשינו. עיריית הרצלייה החליטה להקים מעון יום על חשבונה, בלי התמ"ת. זה עולה כסף, 5 כיתות שבהן 90 ילדים יעלו לנו 8.5 מיליון שקל. זוהי השקעה חד-פעמית ולטווח ארוך. החלטנו שבתוך 3 שנים נקים 10 מעונות יום כדי לתת מענה לכל הילדים בעיר. לקחנו סבסוד של 1,700,000 שקל ולכן המחיר יהיה גבוה יותר מהמחיר בנעמ"ת, אך גם רמת השירות תהיה ברמה גבוהה יותר. בגיל הנמוך יש מטפלת אחת ל-4 תינוקות, בגיל האמצעי מטפלת ל-6 פעוטות ובגיל 18 חודש עד 31 חודש אנחנו נותנים מטפלת אחת ל-7 פעוטות.

אישה שבאמת קשה לה לסיים את החודש ושאולי מתלבטת אם לצאת לעבודה או לא, כי היא רוצה לתת לילד את הטיפול הטוב ביותר במחיר סביר, תוכל לצאת לעבודה בהרצלייה. יש לנו תכנית מפורטת. תינוקות בני 6-12 חודשים, המספר המקסימלי בקבוצה יהיה 12 ילדים (עם 3 מטפלות ), העלות תהייה: 2,400 שקל. בקבוצת הפעוטים הצעירים בני 13-20 חודשים, מספר מקסימלי בקבוצה 18 ילדים ויחס צוות לילדים 1:6. שם המחיר יהיה 2,200 שקל. לפעוטים הבוגרים בני ה-22-32 חודש, יהיה מספר מקסימאלי בקבוצה 21 ילדים ויחס ילדים צוות 1:7. שם המחיר יהיה 2,100 שקל. כך ניתן מענה לאותה אוכלוסייה שיצאה לרחוב. בקריטריונים שקבענו יש שני תנאי סף: שהאישה היא תושבת הרצלייה והשני שבמשפחה עובדים 180% משרה ולא 150%. זאת כדי לתת עדיפות לאותן נשים העובדות משרה מלאה או 3/4 משרה, שבאמת קשה להן לצאת לעבודה עם ילדים בגיל הרך. בחישוב אנחנו מנכים מההכנסה את שכר הדירה או המשכנתא עד גובה של 3,000 שקל ומחשבים רק מההכנסה הפנויה, וכך גם אלו שיש להם 3500 שקל לנפש יוכלו ליהנות מהשירות.

יעל גרמן היא ראש עיריית הרצליה