תקצירי המושבים


המושב הראשון של פרלמנט נשים בשנת תשס"ב (המושב 13 בסה"כ) התקיים ברמת-גן, בדצמבר 2001, בחסות ראש העיר צבי בר. נושא המושב היה: "הון, שלטון ודמוקרטיה – ממבט נשי". הינחתה את הדיון ד"ר מירה פרוינד (סוציולוגית ממכללת בית ברל). הדוברות במושב היו: יעל גרמן (ראש עיריית הרצליה), זיוה כהן (יזמית ובעלת קדמת עדן), ד"ר לינדה עפרוני (כלכלנית ומשפטנית), תמי כהן (יועצת ראש העיר למעמד האשה וראש אגף משאבי אנוש ברכבת ישראל), עו"ד יונה מרקוביץ (יו"ר עמותת ה"ן).
הדוברות תיארו מערכות קשרים בין אליטות שלטוניות המטפחות שחיתות והעדפת מקורבים על פני שיקולים של טובת הציבור, ומייצרות דפוסי ניהול ושליטה שלעתים קרובות כרוכים בקיפוח נשים.

תכני ההרצאות – מושב 13

הדרת נשים ממוקדי הון שלטון | ד"ר מירה פרוינד

הון שלטון והאינטרס הציבורי | יעל גרמן

הבנקים והנשים | זיוה כהן

מי מושך בחוטים של תקציב המדינה | ד"ר לינדה עפרוני

פרשת הקו-אופ: סיפורו של מאבק אזרחי | עו"ד יונה מרקוביץ

מי מרוויח ומי מפסיד מצמיחת רכבת ישראל | תמי כהן

התקשורת בשירות שלטון ההון | יולי חרומצ'נקו


המושב השני של פרלמנט נשים לשנת תשס"ב התקיים בגבעתיים בחסות ראש העיר, אפי שטנצלר ומועצת הנשים בעיר בראשות איריס אברהם וד"ר איילה גליקסברג, בינואר 2002. המושב עסק בנושא "טרור – ממבט פמיניסטי" והינחתה אותו דפנה לוי (עיתונאית ב"הארץ"). דוברות המושב היו: רות בקי-קולודני (סופרת ומפקחת ארצית של הרדיו החינוכי בקול ישראל), ד"ר איילה גליקסברג (רבנית, פילוסופית ומנהלת מועצת הנשים בגבעתיים), ד"ר רבקה נרדי (סופרת, מנהלת מכון דיאלוג ויו"ר משותפת של תנועת ש.י.ן-לשוויון ייצוג נשים), יהודית דסברג (פובליציסטית בעיתון הצופה), ד"ר נורית פלד-אלחנן, (החוג לחינוך באוניברסיטה העברית).
בדיון נידונה סוגיית הנשים כטרוריסטיות, בהתייחס לדוגמאות מהמהפכה ברוסיה, נבחנה משמעות הטרור מנקודת הראות של היהדות, נעשתה השוואה בין טרור בקונטקסט של יחסים בין המינים לקונטקסט של יחסים בין עמים והוצגו עמדות פוליטיות מקוטבות, ביחס לטרור, של נשים ששכלו את ילדיהן.

תכני ההרצאות של מושב 14 יועלו בהמשך


המושב השלישי התקיים בראש העין, בחסות ראש העיר יגאל יוסף והיועצת למעמד האשה אילנה הוכברג, במרץ 2002. המושב עסק בנושא "אמהות מפרשת ילדי תימן ועד היום" והנחתה אותו ד"ר יונה ברק (רופאה במרכז הרפואי הרצליה). לאחר הופעת מקהלת בנות מבית הספר "אוהל שרה" הציגו אמהות עדויות על גזילת ילדיהן על ידי רשויות המדינה: שושנה אשואל ונעמי רדעי, אמהות מראש העין ורות רפאלוב מקיבוץ אשדות יעקב הביאו את סיפוריהן הקשורים לפרשת ילדי תימן משנות ה-50 ואודית רטנר, אם מכרכור סיפרה על הוצאת ילדיה מחזקתה בימים אלה. בדיון על נושא המושב השתתפו: יעל צדוק (עיתונאית בקול ישראל), ח"כ מרינה סולודקין, אימאן חלף (עובדת סוציאלית במרכז לשלום הילד בנצרת) ונגיסט מנגשה (מנכ"לית עמותת פידל, לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה בישראל).
העדויות בכנס כמו הניתוח של הדוברות העלו תמונה קשה על דרכיה של המדינה מראשית קיומה ועד היום, בכל הנוגע לאימוץ תינוקות ולטיפול ב"רווחת הקטין". הדוברות התייחסו לתחומים ולקבוצות שונות, עולים חדשים  מתימן בעבר, מאתיופיה  ומבריה"מ, ערבים, חד-הוריות ואחרות בהווה, שבהם מעורבותה של המדינה פוגעת בילדים והורים. על כוון המאבק היו הדעות חלוקות: בין מאבק ציבורי המוקיע את המדיניות הממשלתית לדורותיה לבין גישה סלחנית המאפשרת התקרבות בין פקידי השלטון לבין האוכלוסיות הנפגעות, כדי להשיג שינוי תוך הסכמה וריפוי הכאב הקולקטיבי.

תכני ההרצאות של מושב 15 יועלו בהמשך


המושב הרביעי התקיים בכלא הנשים בנוה תרצה ברמלה, בחסות אורית אדטו מפקדת שרות בתי הסוהר ודבי שגיא, מפקדת נווה תרצה, באפריל 2002. המושב עסק בנושא "אשה כקרבן אשה כתקפן – פשיעה מזוית פמיניסטית" והנחתה אותו דליה לירן-אלפר (חוקרת תקשורת ממכללת בית ברל והמכללה למינהל). הדיון נפתח בהצגת סיפורים אישיים של שתי אסירות. הדוברות בפנל היו: דבי שגיא, ד"ר עפרה גרינברג (אנתרופולוגית חברתית), ענת גור (עובדת סוציאלית-שיקומית), רות רזניק (מנהלת מקלטים לנשים מוכות ויו"ר ל.א) ואעידה ראס (עובדת סוציאלית מטירה).
בהצגת הנושא הובהר כי מדובר בהיקף מצומצם מאד של נשים כלואות ושל נשים המעורבות בפשע. נאמר גם שמרבית האסירות הגיעו לפשע ולכלא בעקבות קשריהן עם גברים עבריינים ואף רצח על "כבוד המשפחה" קשור לדיכוי על ידי גברים ולמבנה הפטריארכלי של החברה. בדיון הוצגו גם אפשרויות של טיפול שיקומי אשר שלטונות הכלא מאפשרים ומעודדים בין כתליו, בפרט ביחס לנשים. לאחר הדיון התקיים סיור בחלקי הכלא והתקיים מפגש עם אסירות וסוהרות.

תכני ההרצאות של מושב 16 יועלו בהמשך


המושב החמישי התקיים בהרצליה, בחסות ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, ביולי 2002. המושב עסק בנושא "חינוך ושינוי חברתי – ממבט פמיניסטי" והנחתה אותו ד"ר ענת פסטה-שוברט (סוציולוגית חינוכית מאוניברסיטת בן-גוריון ומכללת אחווה). הדוברות במושב זה היו: פרופ' סמדר לביא (חברת הנהלת "אחותי"), נבילה אספניולי (מנהלת מרכז אלטופולה בנצרת), אסנת בר-אור (צלמת, בית ספר לצילום קמרה אובסקורה), ד"ר שושנה מאייר (אוניברסיטת חיפה), דניאל לוסקי וליטל פיקר (תלמידות כיתה י' בביה"ס היובל בהרצליה) וטובה רפאל (יו"ר ועדת החינוך בעיריית הרצליה).
היקף ורמת ההשקעה בחינוך מושפעים ממאפיינים שונים, שהבולטים בהם: הפן הלאומי (ערבי לעומת יהודי), הפן הדתי (חילוני או דתי/חרדי) וכמובן המיקום הסוציו-גאוגרפי (שכונות ופריפריה לעומת המרכז וה"צפון"). טיעונים אלו עלו בדברי מרבית הדוברות וקיבלו חיזוק יתר בצילומים שהוצגו בשיקופיות. בהן נראו בתי ספר בישובים שונים: ערביים, יהודיים, מבוססים ועניים. הדלות הסביבתית-ארכיטקטונית עלתה כמעט בכולם. שביב התקווה שעלתה בדיון התייחסה לכוחם של הורים כאשר הם מתארגנים כדי לפעול למען שיפור המקום שבו לומדים ילדיהם.

תכני ההרצאות של מושב 17 יועלו בהמשך


המושב הששי התקיים בתל אביב, בחסות רות סופר היועצת למעמד האשה של ראש עיריית תל אביב ונדיה חילו היועצת למעמד האשה של מרכז השלטון המקומי, ביולי 2002. המושב עסק בנושא: "הטרדה מינית שלב ב'" והנחתה אותו בילי מוסקונה לרמן (עיתונאית). הדוברות במושב היו: מיכל שוחט (מנכ"לית מרצ), ד"ר אורית קמיר (משפטנית, האוניברסיטה העברית), רבקה שקד (ממונה על מעמד האשה בנציבות שרות המדינה), שגית ואזן (סגנית מנכ"לית מרצ), ד"ר רבקה נרדי (סופרת ויועצת לזוגיות). ד"ר חן נרדי (סופר ויועץ לזוגיות) הציג עדויות של גברים על הטרדות מיניות שלהם את בנות זוגן.
ההישגים של המאבק הציבורי נגד הטרדה מינית בחקיקה ובשיח הציבורי ביחס למקום העבודה, הביאו את דוברות המושב לבחון את המשך המאבק נגד הטרדה מינית בכוונים שטרם זכו להכרה ציבורית ולטיפול על ידי הרשויות: ההטרדה המינית ברחוב, בבית הספר וביחסים בין בני זוג. הסיפורים האישיים שהוצגו הדגישו את הצורך לפתוח את הדיון בסוגייה זו גם ביחס למקומות שאין נוהגים לראות בהם זירה של הטרדה מינית.

תכני ההרצאות של מושב 18 יועלו בהמשך