ענת סבאג למדה רפואה במסגרת עתודה אקדמאית. כיום היא משרתת כקצינת רפואה חטיבתית, והיא הראשונה לעשות זאת בחטיבת שריון סדירה. בתפקידה הקודם הייתה רופאה גדודית בגדוד של ההנדסה הקרבית, אותו סיימה בהצלחה. היא משתפת אותנו בסיבות שהובילו אותה לבחירת המקצוע, המסלול אותו עברה – בעיקר בעבודת השטח, וממליצה בחום ללכת בעקבותיה.
מגיל צעיר רציתי להיות רופאה – מקצוע מעניין שיש בו תרומה משמעותית וסיוע לאנשים. חשבתי שכרופאה בצבא אוכל לתרום יותר מחיילת רגילה ומסלול העתודה נראה לי מעניין ומשמעותי. גם האפשרויות שהיו פתוחות באותה תקופה לבנות לא היו מרובות. התחלתי ללמוד רפואה בטכניון מיד בסוף התיכון. לאחר שלוש שנים עשיתי טירונות וחזרתי ללימודים. בתום הלימודים ביצעתי השלמה חיילית (קורס קציני רפואה) וקיבלתי דרגת סגן (כיום ההשלמה החיילית נעשית לאחר קורס קצינים). יש רשימת תפקידים שנפתחים לקראת סוף קורס קר"פ (קציני רפואה) ואני ביקשתי להגיע לגדוד. התפקיד בגדוד מאוד התאים לי לאופי. כשהגעתי לצבא לא הייתי סגורה על זה שאני רוצה גדוד כי לא ידעתי מה זה. בבה"ד 10 (בסיס ההדרכה של חיל הרפואה), בהשלמה החיילית, הסבירו על זה והדבר מאוד מצא חן בעיני. לאחר ההשלמה הגעתי בתור רופאה גדודית לגדוד של ההנדסה הקרבית, שם שירתי במשך שנה ושבעה חודשים, אחריהן עברתי לחטיבת שריון כרופאה חטיבתית. עם הגדוד, שממוקם ברמת הגולן, הייתי באימונים שונים בחרמון, באזור שכם ובחברון. בגדוד הייתי האישה הראשונה שמבצעת את התפקיד. היו מאוד בסדר לגבי זה. כשהיינו בקורס קר"פ (קציני רפואה) ביקרנו בגדוד ושאלתי את המג"ד אם יש לו בעיה שאישה תבוא להיות רופאה גדודית והוא אמר שלא. לדעתי, גם בסוף התפקיד הוא היה מאוד מרוצה. זו הייתה תקופה שבה חזרתי הביתה אחת לשבועיים, ולמרות שההורים העדיפו שאהיה קרובה אליהם הם תמכו בי לאורך כל הדרך. לאחר מכך הגעתי לחטיבת השריון. לא הייתי האישה הראשונה בתפקיד קצינת רפואה חטיבתית (קרפ"חית), אבל בחטיבה הייתי הראשונה. יש מצבים שמרגישים שקשה אבל לכל אורך הדרך לא הרגשתי שמישהו שם לי רגליים. גם לא מדובר בקושי פיזי, למעט טיפולים בשטח, כשיש צורך להגיע למקום עם הציוד הנלווה, אבל מדובר במקרים בודדים.
הייתי שותפה למבצעים שהתקיימו בגדוד ובחטיבה. פעם אחת טיפלתי בחיילים תחת אש בפעילות שהתרחשה בהר גריזים, ליד שכם. תוך כדי העבודה לא חושבים על הסיטואציה שנמצאים בה, אלא רק על המטרה שלשמה אני בשטח. רק אחר-כך מבינים. ההשתלבות שלי הייתה טובה גם בגדוד וגם בחטיבה. בגדוד לא היה איכפת להם אם יש אישה או גבר בתפקיד. עשיתי אותו דבר ולא ריחמו עליי. זה לא לעניין שיקלו עליי כי אני אישה. אם את אישה שמגיעה לתפקיד גברי את לא צריכה הקלות. תעשי את התפקיד כנדרש, בלי ציפייה להקלות. אני ציפיתי בתפקידים לאתגר, להרים את רמת הרפואה וקיוויתי לתקופה שתהיה מהנה. אכן, הציפיות שלי התממשו. אני מרגישה שכשהייתי בגדוד התקדמנו ברמת הרפואה. יש הרבה דילמות כרופאה בגדוד של מעל 800 חיילים, כשהחלטות פעוטות לכאורה עשויות להשבית את הגדוד מפעולה ומצד שני בריאות החיילים והטיפול בהם הוא השיקול המרכזי.
היום, בחטיבה, אין ממש שגרה קבועה. עיקר העבודה סובב סביב הלו"ז של המח"ט אבל בנוסף אני מבצעת ביקורים וחניכה בגדודים ובפלס"ר ומתפקדת כרופאה של מִפקדת החטיבה. אני גם מבצעת פרויקטים מעבר לעבודה העיקרית: ימי חובשים עם הרצאות בתחומים שונים, יום מורשת קרב של חיל הרפואה ופעילויות אחרות לחובשים. לרופאים בגדודים אני עושה השתלמויות ושולחת לקורסים. כל יום הוא שונה מקודמו. כרגע אני אמורה לצאת להתמחות בקרדיולוגיה ואני שוקלת להישאר בצבא. החוויות שהיו לי עד עכשיו היו חיוביות וגורמות לי לרצות להישאר. אני לא שוללת מעבר לקרירה אזרחית ואם לא יוצע לי תפקיד שיאתגר אותי בהמשך אני לא אמצא עניין רב בכך.
התפקיד, לטעמי, לא מתאים לכל אחת וגם לא כל גבר יכול. צריך אופי מסוים וצריך לרצות את זה. כשרופאים מגיעים אחרי הלימודים לצבא הם באים מתקופה של עבודה בבתי חולים, שבמהלכה הם יכולים להיות כל הזמן בבית. פתאום, לא לצאת שבועיים הביתה זה קשה. תפקיד של רופא גדודי הוא יותר קשה מתפקידי רופא אחרים. לכן צריך לרצות אותו ולהתאים אליו. כל אישה שתרצה את זה ותהיה מתאימה לא תהיה לה בעיה לעשות את זה. לדעתי בחיל הרפואה מאוד מתקדמים – יש הרבה רופאות בגדודים ובחטיבות. ככל שמתרחקים מרמת הגדוד העבודה היא פחות פיזית והמין לא משנה. בעבר רופאות לא שירתו בתפקידים בקו הקדמי ואפשרויות הקידום שלהן היו מוגבלות. רק בזמן האחרון נשים משובצות כרופאות בגדודים ולכן גם אפשרויות הקידום שלהן כבר לא מוגבלות. כקצינת רפואה בבסיס אחר, קרוב לבית, לא הייתי מקבלת את הדברים שקיבלתי בגדוד. לא הייתי מקבלת אותם בשום מקום – את ערכי הרעות בין הלוחמים. יש חשיבות גדולה לערכים האלה וחשוב שכל אחד ואחת יקבלו אותם. אני ממליצה בכל לבי.
בהצלחה לכולן.
