לילי בן עמי, המטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים: אני ערה לתרומתן החשובה של הקרנות לחברה האזרחית, אך יש שירותי יסוד שאין מקום לספקם בדרך זו. אני מועסקת על ידי עמותת רנה קאסן, בתיכון ממלכתי רשמי ומוכר ואעפ"כ בבית-ספר זה ובלמעלה מ-90 בתי"ס באזור ירושלים ובכל הארץ, אנשי חינוך מועסקים על ידי גורמים מתווכים. העסקה זו היא בעייתית בשני רבדים, עקרוני ומציאותי. המציאותי: רבות מהקרנות הללו נתונות בקשיים כלכליים. למשל, עמותת רנה קאסן בגרעון והיא משתמשת בכספי הפנסיה שלנו הן בחלק המעביד והן בחלק העובד, לצרכיה. המורות מועסקות במעמד של עובדי קבלן. כך גם האחיות לבריאות התלמיד מועסקות על ידי קרנות. בדרך כלל העסקה כזו היא פוגענית. יש כאן בעיה עקרונית. מי שעובד במערכת החינוך צריך להיות עובד מדינה. שכן המדינה היא זו שצריכה לקחת אחריות על הצוות, על התכנים. נוצר כאן ריק על ידי המדינה שהתמלא על ידי הקרנות
יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה: לב לבייב רצה להכניס את התכנים שלו באמצעות קרנות להרצליה. העירייה סירבה. אולם לא לכל אחד יש את הכוח ואת היכולת לסרב לקרנות.
רות רזניק, מנכ"לית עמותת ל.א-לחימה באלימות נגד נשים וחברת מועצת העיר הרצליה: ראש הממשלה מפריט את עצמנו לדעת. יש נושאים שמדינה חייבת לספק לעם שלה. ואם לא הממשלה – העיר צריכה לספק זאת.
עו"ד יונה מרקוביץ’, חברת הוועדה המייעצת של פרלמנט נשים: פרופ’ חזן דיברה על כך שהקרנות מבקשות להביא שינוי חברתי. אני רוצה להתייחס לנקודה הפוכה, לפיה הקרנות דווקא תומכות בקשר בין הון ושלטון. דווקא הקרנות הזרות, התומכות בפעילותם של ארגונים חוץ פרלמנטאריים, המבקשים להביא לשינוי הסדר החברתי השולט, ואשר לכאורה שמות על דגלן את חופש הביטוי וחשיבות הדמוקרטיה, הן אלו שלעיתים מסרסות את פעילותם של הארגונים המבקשים להביא לשינוי. כך הדבר כאשר השינוי אינו מתאים לשותפיה הפוליטיים של אותה קרן. הנימוק שאותו הקרנות מציגות הוא שמדובר בפעילות פוליטית אסורה… לקרנות התורמות יש כוח והן מנצלות אותו לקבוע ולהכתיב. כמאמר הביטוי, אם אין כסף – אין תורה ובעל המאה הוא בעל הדעה. אני מבקשת להביא דוגמה על האופן שבו קרנות מסרסות את מאבק הכוח המגדרי תוך טענה שאינן מתערבות ב"פוליטיקה". לדעתי זוהי טענה צבועה ומתחסדת, שהרי כל פעילות שמתבצעת – קשורה לפוליטיקה בהגדרה! לאחרונה פרלמנט נשים חש זאת על בשרו, כאשר נכווה קשות מקרן פרידריך אברט, אותה קרן, שמאז ייסודו של פרלמנט הנשים תמכה בו ומימנה את פעילותו. קרן פרידריך אברט הינה קרן גרמנית שהוקמה על ידי המפלגה הסוציאל דמוקרטית. כאשר שותף פוליטי של הקרן (יו"ר הסתדרות המורים) חש עצמו נפגע – היתה הקרן מוכנה להקריב את הפעילות של פרלמנט נשים בטענה שנאסר עליה לממן בעקיפין כל פעילות הקשורה לפוליטיקה ולתמיכה במועמד זה או אחר… לכך קדם מושב הפרלמנט בינואר 2006 שעסק במעמד המורה ובדו"ח דברת. החלטת הפרלמנט לקיימו התקבלה מתוך כוונה לתמוך במועמדותה של אישה, יפה בן דויד, להנהגת הסתדרות המורים. תמיכה זו קיבלה משנה חשיבות לאור העובדה שבראש ארגון זה, המייצג באופן כמעט בלעדי נשים (למעלה מ-90%), לא עמדה מאז הקמתו לפני 107 שנים אישה! יו"ר הארגון יוסי וסרמן דרש מהקרן נותנת החסות לדחות את האירוע עד לאחר הבחירות להסתדרות המורים, וזאת בטענה שהאירוע של "פרלמנט הנשים" מהווה התערבות בבחירות פנימיות. מושב הפרלמנט על "דוח דברת ומעמד המורה" המחיש היטב את העוצמה הפוטנציאלית שמשדר שיתוף פעולה עם הממסד (למשל, ראשי ערים), עד כדי הצבת איום בעיני ראשי הסתדרות המורים. אלו הגיבו בהפעלת לחצים פוליטיים, שהצליחו לעקר את פוטנציאל השפעתו של מושב הפרלמנט. העימות המכריע בסוגיה, האם בעל המאה הוא גם בעל הדעה, התרחש לקראת קיומו של המושב ה-66 של פרלמנט נשים, שעסק בהנהגת נשים בחינוך, ואשר התקיים בקריית שמונה. מאחר ובארוע השתתפה הגב’ גילה קליין, מנהיגה אמיצה ומוכשרת שהתמודדה על ראשות הארגון, פנה יוסי וסרמן לקרן אברט בדרישה לבטל את האירוע, בטענה שיש בקיום הארוע של פרלמנט הנשים משום התערבות בבחירות על ראשות הסתדרות המורים, העומדות להתקיים כחדשיים לאחר מכן. התמודדותה האמיצה של גילה קליין, לראשות הסתדרות המורים, ועמידתה מול האמצעים שננקטו נגדה בניסיון למנוע ממנה להתמודד ולהבחר, זכתה לתמיכת פרלמנט הנשים, ולתמיכה פומבית של פרופ’ אסתר הרצוג ושל פעילות הפרלמנט. אולם קרן אברט טענה כי תמיכת הפרלמנט בגילה קליין בהתמודדות על ראשות הסתדרות המורים מהווה "פעילות פוליטית". ועל כן הקרן טענה שעליה להימנע ממעורבות באירועים שמשתתפת בהם מועמדת בבחירות קרובות. בעקבות פגישה שיזם וסרמן עם הנהלת הקרן, נדרשה פרופ’ אסתר הרצוג על ידי הנהלת הקרן לשבץ בפנל שניים מאנשי וסרמן, אחד שיעסוק בפן המקצועי (מול ד"ר לינדה עפרוני) והאחר שיעסוק בפן הפוליטי (מול גילה קליין) ובנוסף נדרשה פרופ’ הרצוג שלא להנחות את הדיון, ונדרשה למנות במקומה מנחה "מקצועית" ו"נייטרלית". חברות הוועדה המייעצת של פרלמנט הנשים, אשר הזדעזעו מהתכתיבים, סרבו לוותר על העיקרון של תמיכה בנשים המתמודדות, והודיעו לקרן על סירובו של פרלמנט נשים לקבל תנאים אלה. כתוצאה מכך, קרן אברט ביטלה את חסותה ואת השתתפותה הכספית באירוע, ובהמשך הודיעה על ניתוק הקשר והפסקת התמיכה בפרלמנט הנשים. פרלמנט הנשים כגוף ופרופ’ אסתר הרצוג אישית אף הושמצו בפרסום שנשלח על ידי הקרן אל כל הגופים הקשורים אליה. זוהי דוגמא בולטת לכך שהקרנות לשינוי חברתי פועלות נגד שינוי הסדר והמערך בחברה וכך מבטיחות את ההגמוניה הגברית. נגד זה אנחנו יוצאות כאן. ההגמוניה הגברית מרשה לנו לעשות קורסים, השתלמויות, פאנלים ודיונים- אך כל זאת כל עוד לא נעז להוות איום עליהם. וזה מה שגילה קליין עשתה. סופו של הסיפור הוא כי גילה קליין שילמה ומשלמת מחיר כבד, הן כלכלי והן מקצועי ואישי, כולל מאות אלפי שקלים מכספה הפרטי. אלו שיטות של רמיסה של מי שמנסה לאיים על ההגמוניה הגברית השולטת.
קולט אביטל, מנהלת קרן ברל כצנלסון: הוזמנתי לכאן כדי לנסות להסביר מעט את נקודת הראות של קרן אברט הגרמנית. אני עצמי מנהלת קרן וערה לקשיים שיש בניסיון לשמור על נקודת האיזון מבלי לחצות את הקו. קרן ברל כצנלסון, שאני עומדת בראשה, הוקמה על ידי מפלגת העבודה בניסיון להנחיל את הערכים הסוציאל-דמוקרטיים של מפלגת העבודה ללא מעורבות פוליטית. אפשר לעשות קורסים – אסור לעסוק בפוליטיקה.קרן אברט הוקמה לפני שנים בגרמניה, כמו עוד שלוש-ארבע קרנות גרמניות שכל אחת מהן קשורה למפלגה. כל קרן כזו מעוניינת לפתח פעילות שמתאימה לקו הפוליטי שלה, אך לא במישרין וללא מעורבות פוליטית. אשר לפרשה המדוברת, מרגע שדובר על קמפיין בחירות, הקרן הציעה לעשות התמודדות בין שני המועמדים. אם הקרן הייתה מממנת אירוע שיכול להיחשב כתרומה לקמפיין פוליטי של מועמדת – מאותו רגע יכלה הסתדרות המורים להגיד שהקרן מעורבת בבחירות.
אילנה שושן: מדובר בנושא עקרוני. כשעמותת ש.י.ן חורתת על דגלה שוויון בייצוג נשים, יש לאפשר להן לעשות זאת. יש כאן התערבות בנושאים ריבוניים בחברה הישראלית. הקרנות הזרות הללו מתערבות וזו הסכנה שעלינו לשים לב אליה. יש כאן התערבות והשפעה לטווח ארוך.
אורלי ביטי, סגנית יו"ר נעמ"ת: לפני מספר שנים ישבתי בהנהלה של ארגון פמיניסטי שנתמך על ידי הקרן החדשה, כולן נשים ראויות. התזה העיקרית של הארגון הייתה שאנו חייבות להיות מנותקות מכסף ממשלתי. לא עברו ארבעה חודשים מאז נכנסתי לארגון וסניף חיפה של הארגון הסתבך עם ראש העיר משום שלטענת חברותיו הוא לא פעל למען נושאים פמיניסטיים. זמן קצר לאחר מכן ראש הסניף החיפאי הציעה לקיים טקס ולהעניק לאותו ראש עיר פרס. היה לכך קשר לקשר של הארגון עם גיטה שרובר. נעמ"ת מגייסת כסף לפרויקטים. גישתי היא שתורמים הם פרטנרים. חייבת להיות הידברות ורגישות לצרכים שלהם. הלקח הוא שארגונים חייבים לגוון את מקורות התמיכה שלהם. כל פרטנר שלי מקבל את הכבוד הראוי ויודע שיש לי תורמים נוספים.
אוקי מרושק-קלארמן, מנהלת מדרשת אדם לדמוקרטיה ושלום: עלינו לעשות חלוקה ברורה לקטגוריות:
- המרחב האזרחי – בנוי מעמותות חסד. ברגע שמדינה פוטרת את עצמה מדאגה לזכויות אזרחיות – פגענו בזכויות האזרח בצורה קשה.
- המרחב הכלכלי – בהקשר לבתי"ס. האם מי ששייך לחברות כלכליות יכול לתת שירותים בבתי ספר? הדיון האם עושים הפרטה בבתי ספר שונה ביחס לחברה כלכלית ולעמותה.
- עמותות לשינוי חברתי – שאלת הלגיטימציה של קרנות שתומכות בעמותות היא שונה לגמרי. יש פרדוקס מובנה: השלטון, כל שלטון, בין אם יהיה ממסדי/חברתי או אחר, לא רוצה שישנו אותו. בפעולת השינוי בעצם רוצים לקבל לגיטימציה מבעל הכוח לשנות אותו. ולמה שירצה בכך? אז איך אפשר לשנות אותו? לדוגמה, מדרשת אדם עוסקת בחינוך לדמוקרטיה ושלום. אף מפלגה בישראל לא התכוונה שהחינוך יעסוק בשלום. יש לי שני ערוצים לעבודה: בערוץ הפוליטי – איש אינו רוצה לחנך לשלום.
נשאלת השאלה מיהו הריבון, העם או הממשלה? הביטוי של הריבונות הוא לא רק בשלטון. הובס חשב שהריבונות היא השלטון. אנחנו חושבים שהעם הוא השלטון והפרלמנט. הדילמה היא איך אשתמש כאזרחית בכוח שלי כדי לייצר את השינוי. בשינוי החברתי יש פרדוקס מובנה ובפרדוקס הזה חייבים להשתמש בבעלי הכוח כדי לשנות את שלטון הכוח. היום הכוח הוא נגדנו מבפנים ומבחוץ בגלל הגלובליזציה. מצד אחד, אני שותפה במדינה שלי ומצד שני יש לי חברים בכל העולם ששותפים לפעילות שלי בהגנה על זכויות האדם. הצעירים במדינות ערב הם שותפים שלנו. עלינו ליצור איתם קשר ולהתחיל להריץ את המשותף בינינו בעניין זכויות האדם.
סרין אנג’ל, חברת עמותת ש.י.ן: לקרנות התורמות יש כוח לקבוע ולהכתיב. התרומה של קרן אברט סייעה לפרלמנט נשים לעשות את מה שעשה. כעת, עם סיום הקשר עם הקרן, אני פונה לכל אחת מהנוכחות בקריאה לשלוף פנקסי שיקים ולתרום למימון המשך הפעילות של הפרלמנט.
פרופ' נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לישראל: ללא ארגוני זכויות אדם אין דמוקרטיה מהותית. זה מאבני היסוד של חברה דמוקרטית. אם מתחילים לערער על או להדיר חלקים מהמרחב המגוון הזה – מערערים את יסודות החברה הדמוקרטית. כשיש חברה אזרחית מגוונת זו האינדיקציה הטובה ביותר לקיומה של דמוקרטיה. הבעיה היום היא אחרת. יש יציאה אדירה של קרנות זרות מהארץ, בעיקר קרנות יהודיות. קרן קרב עומדת לצאת ממדינת ישראל, כך גם קרן גולדמן וקרן כהנוב. הן עוזבות בין היתר מכיוון שהן כל הזמן נתונות ללחצים. הקרנות עוזרות לנו לפעול. גם כפמיניסטיות. וזה נאמר בהערכה ענקית לפרלמנט נשים.
רות רזניק: אם אין כסף – אין תורה. לא נוכל לקדם מטרות אידיאולוגיות וחברתיות בלי כסף. אסור להישען רק על ארגון או קרן אחת. צריך להרחיב את היריעה, לגייס גם מגופים בחו"ל וגם מפרטים בארץ.
לילי בן-עמי: אני תומכת בעבודת הקרנות שעושות עבודה חשובה, אך יש את שירותי היסוד שקרנות נכנסות אליהם באופן שאין לו מקום וזה לא יעלה על הדעת.
עו"ד יונה מרקוביץ': אני מבקשת להצביע על כך שהקרנות מסרסות את המאבק לשינוי יחסי הכוח המגדריים תוך טענה שהן אינן מתערבות בפוליטיקה. כל פעולה קשורה לפוליטיקה, בהגדרה. הקרנות לשינוי חברתי פועלות נגד שינוי הסדר והמערך בחברה וכך מבטיחות את ההגמוניה הגברית. נגד זה אנחנו יוצאות כאן.
קולט אביטל: מעמדה של מדינת ישראל היום בעולם אינו מזהיר. יש הרבה יהודים שמעדיפים היום לא לתת כסף למדינת ישראל. המדינה לא דואגת לצרכי החברה האזרחית וללא העמותות והארגונים, מצבה של המדינה היה רע. כולם פונים לאותן קרנות. יש הצדקה לקרנות להיות שותפות לשינויים חברתיים. זו מדינה דמוקרטית ועל כולנו להבין מה הגבול. אף אחד לא חייב לתת לנו. קרן אברט עזרה במימון כמה קורסים למנהיגות נשים במטרה להקנות לנשים ערכים וכלים ולא הסתכלה מאיזה מפלגה הן הגיעו. אנחנו עושים זאת בשותפות. אף אחד לא מכריח אף אחד. הקרן לא חייבת לתת לנו כסף. בואו לפחות נהיה אסירי תודה על הכסף שנתנו לנו.
פרופ' אסתר הרצוג, מייסדת עמותת ש.י.ן ופרלמנט נשים: אוּקי מרושק, אמרת דבר חשוב בדברייך. מי שיש לו כוח לא רוצה שייקחו לו אותו ויעשה הכל נגד אובדן השליטה. דברים אלו נכונים אולי יותר לגבי נשים. אנו מובלות, מונהגות, למרות שאנו מהוות יותר מ-50% מהאוכלוסיה. אנחנו לא חלק ממערך הכוח. ההגמוניה הגברית מרשה לנו לעשות קורסים, השתלמויות, "דברים של בנות", אך עד כאן. ושלא נעז לאיים עליהם. וזה מה שגילה קליין עשתה כאשר התמודדה על ראשות הסתדרות המורים וגילתה את כוחה הדורסני של ההגמוניה, וביחד איתה גם פרלמנט נשים שתמך בהתמודדותה מתחילת דרכה ולכל אורכה. ווסרמן רץ לקרן אברט, שנמצאת במקום רגיש, במיוחד מול גופים כוחניים כמו הסתדרות המורים. אבל אנחנו רוצות לשנות את מה שקורה במדינה הזו ולכן לא נוכל לעבוד איתם. העדפנו לפיכך לעבוד בלעדיהם ובלי הכסף שלהם ולא להיכנע לתכתיבים המוצדקים או הלא-מוצדקים שלהם. לנשים יש כוח אדיר. גברים מנצחים בעזרת נשים. הן "מכינות הסנדוויצ’ים" של הקמפיינים שלהם. הגיע הזמן שאנחנו הנשים נעבוד בשביל נשים ולא כעוזרות של גברים, ועלינו להיות מוכנות גם לשלם מחירים. כשתמכנו ביעל גרמן בהתמודדות שלה ב-1998 על ראשות העיר הרצלייה, באה אלי שוש אבני, שהייתה מועמדת במקום בולט באחת הרשימות שהתמודדו על ראשות העיר ואמרה: איך אתן תומכות ביעל? אני עזרתי לכן בהיותי חברת מועצה, לעשות קורסים של מנהיגות נשים, פתחתי למענכן מתנ"סים שמהם גויסו הנשים ובהם התקיימו הקורסים… אמרתי לה שאם היא עצמה היתה מתמודדת על ראשות העיר, היינו תומכות בה. אך יעל גרמן היא שהתמודדה ולכן מובן היה בעינינו שעלינו לתמוך ביעל. יעל גרמן שבה ומזכירה שוב ושוב שנשים עזרו לה להיבחר ואני מאוד מעריכה זאת. לא כל מי שזוכה בתמיכה כזו מכירה בערך התמיכה ומוקירה אותה. שום שינוי ביחסי הכוח בין המינים לא יתרחש אם לא תהיה תמיכה של נשים בנשים. חסימת תמיכה כזו על ידי קרנות היא ערובה לכישלון המאבק הפמיניסטי. כשתמכנו במועמדות של קולט אביטל לנשיאות המדינה, יכולה הייתה קרן אברט לטעון שזו התערבות פוליטית. היו אז מועמדים נוספים. גם שמעון פרס היה מועמד אז לנשיאות. אך אנחנו תמכנו בקולט, גם משום שהיתה מתמודדת ראויה, אך קודם כל מכיוון שהיא אישה. הקרן לא מנעה זאת אז. גם כשתמכנו בציפי לבני הקרן לא אסרה עלינו לתמוך בה. אולי כי בשני המקרים הללו המתמודדים לא התלוננו אצל הקרן. במשך השנים בהן שיתפנו פעולה עם קרן אברט עשינו הרבה דברים ראויים ביחד ועל כך יש בי גם הערכה וגם הכרת תודה. אך בהתנסות שלנו בעניין התמיכה בגילה קליין פעלה הקרן באופן לא ראוי כלפי באופן אישי וכלפי הועדה המייעצת של פרלמנט נשים. גם אם נוכל להבין את קשייה של הקרן ואת הצורך שלה בזהירות יתר לא ניתן להבין ולקבל את מעשיה. מכל מקום, אם אנחנו רוצות לעשות שינוי פוליטי פירוש הדבר שעלינו להיות מוכנות לשלם מחירים. ופרלמנט נשים גם שילם וגם ימשיך לשלם ככל שיידרש. גילה קליין התנסתה בנחת זרועם של מנגנוני החושך והיא נאלצת לשלם מחיר אדיר, כולל מאות אלפי שקלים מכספה הפרטי. מדובר בשיטות של רמיסת כל מי שמנסה לאיים על ההגמוניה. אך, נדע זאת כולנו ויידעו גם בעלי הזרוע בארגונים דורסניים, כי אם נתאחד יש לכולנו ביחד כוח עצום, כפי שראינו במחאה החברתית. על אפם וחמתם של המדכאים השינוי בוא יבוא, ושוויון חברתי ומגדרי הוא לא חזיון שווא. אנחנו, בפרלמנט נשים, כמו בארגונים פמיניסטיים נוספים, פועלות עם מעט מאד כסף, אם בכלל. דוגמאות יש למכביר. הנתינה שלנו, שעליה מרבה אראלה שדמי לדבר, שווה הרבה יותר מכסף.
לסיכום, אני מציעה לכל הארגונים והקרנות, שראו עצמם נפגעים מאי-הזמנתם לדיון שלנו, ליזום דיונים רבים כפי שהם מבינים אותם וככל שירבו כן ייטב. אני מניחה שהם לא יזמינו ארגונים כמו פרלמנט נשים, המבקרים את עקרונותיהם או את דרכי פעילותם. שהרי מי שיש לו את המאה והעוצמה דואג להרחיק מהדיון ומ"הצלחת" את הנפגעים מכוחו, ומלין תמיד כקוזק הנגזל על הפגיעה בו.
לילי בן עמי מהמטה למען העסקה הוגנת של מורות ומורים
יעל גרמן היא ראש עיריית הרצליה
רות רזניק היא מנכ"לית עמותת ל.א – לחימה באלימות נגד נשים וחברת מועצת העיר הרצליה
עו"ד יונה מרקוביץ' היא חברת הוועדה המייעצת של פרלמנט נשים
קולט אביטל היא מנהלת קרן ברל כצנלסון
אילנה שושן
אורלי ביטי היא סגנית יו"ר נעמ"ת
סרין אנג'ל היא חברת עמותת ש.י.ן
פרופ' נעמי חזן היא נשיאת הקרן החדשה לישראל
אוקי מרושק-קלארמן היא מנהלת מדרשת אדם לדמוקרטיה ושלום
פרופ' אסתר הרצוג היא מייסדת עמותת ש.י.ן ופרלמנט נשים
