עולם כמנהגו נוהג, מאות שנים עברו, ועדיין ממשיך מצעד הנערות היפות שנמדדות על פי נתוניהם החיצוניים – ככלי ריק. עדיין קיימת אותה תרבות המקדשת את היקפי המותניים. ההבדל הוא אולי בכך שאז נלקחו הנשים, ואילו היום הן רצות מרצונן החופשי למצעדי הדוגמניות, בתרבות שהופכת אישה לסך נתוניה הגופניים-מיניים.
בהתקרב אלינו חג הפורים, מתמלאים רחובותינו במלכות אסתר מלאות חן, בנות 6-7 שנים. ושוב אנחנו מתחברים לסטריאוטיפ הלאומי של המלכה היפה, מקום ראשון במצעד בתולות המלך אחשוורוש. התבוננות מעמיקה יותר בסיפורה של אסתר מבהירה לנו שעלייתה של אסתר על במת ההיסטוריה נבעה מיופייה, אולם הפיכתה לסמל נשי לדורי דורות נובעת מאיכויות נוספות. שוטטות עם אסתר במסלול חייה בין דפי המגילה, מגלה שאסתר עוברת תהליך של גילוי פנימי. היא מתחברת לכוחות נוספים שישנם בה ומאפשרים לה מעבר מהיפה הפסיבית והכנועה לאיש למנהיגה, שוברת מוסכמות ומצילת עם. בפרקים הראשונים של המגילה דמותה של אסתר היא פסיבית והיא נלקחת על ידי מרדכי. היא נבחרת על ידי שומר הנשים, נאהבת על ידי המלך ומומלכת. הפעם הראשונה שבה אסתר מתוארת באמצעות ביטוי המציין עצמאות, היא בפסוק: "ותתחלחל המלכה", כאשר היא מגיבה על מעשהו של מרדכי בלובשו שק ואפר בשער הארמון, בכדי למחות על גזרת המן להשמדת העם היהודי. הדיאלוג שממשיך בנקודה זאת בין מרדכי ואסתר הוא נקודת המפנה הדרמטית של הסיפור: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (פרק ד', פסוקים יב'-טו').
אסתר מתחברת ליעוד הפנימי שלה ואם עד עכשיו היא לא בחרה ביתמות, באימוץ, בכניסה לארמון – עכשיו היא בוחרת. היא בוחרת לקחת אחריות, להרגיש שייכת ולהתחבר לייעוד שלה. מרגע זה הופכת אסתר לאקטיבית כלפי מרדכי והיהודים ומצווה: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי". היא יוזמת פעולה כלפי אחשוורוש והמן על-ידי הזמנה למשתה ראשון ושני, ומושכת בחוטים. אסתר זונחת את לבוש המלכות, ההדר והבשמים ולובשת שק אפר, (על פי המדרש), כעדות לחיבורה ליעוד הפנימי שלה ולגילוי המשמעות והרבדים הפנימיים של נפשה. עולם כמנהגו נוהג, מאות שנים עברו, ועדיין ממשיך מצעד הנערות היפות שנמדדות על פי נתוניהם החיצוניים – ככלי ריק. מאות שנים עברו ועדיין קיימת אותה תרבות המקדשת את היקפי המותניים ומאליהה תמרוקים. ההבדל הוא אולי בכך שאז נלקחו הנשים, ואילו היום הן רצות מרצונן החופשי למצעדי הדוגמניות. היום יש ממד של בחירה בפני נשים: האם להיות או לא להיות חלק מתרבות שהופכת אישה לסך נתוניה הגופניים-מיניים. האמנם? האם כל נערה שמשתתפת בתוכנית הדוגמניות אכן בחרה בחירה מודעת? האם היא מכירה דבר אחר? מי יהיה עבורן מרדכי, שיעורר בהן חלחלה ויאפשר להן גילוי של יעוד פנימי- נפשי-רוחני? ואולי הדיאלוג עם אסתר ומה שהיא מייצגת מאפשר לנו גם היום לשבור מוסכמות של תרבות, להתחלחל ולהבין את רלוונטיות הגילוי של אסתר בכל דור ודור ולהוביל לנשיות אחרת?
