הטרדה מינית ברחוב מאיימת לא פחות מהטרדה מינית בסביבות אחרות, ועל אף זאת אין היא גוררת ענישת המטרידים. לא זאת, אלא שרוב הנשים מגיבות להטרדות מסוג זה באופן פסיבי, על אף שהן עלולות להוביל למעשי תוקפנות גופניים. שגית ואגן מנתחת את סוגיית ההטרדה ברחוב בהתבסס על מאמרה של סינתיה גרנט באומן ('הטרדה ברחוב והגטואיזציה הבלתי פורמלית של נשים').
כשהייתי סטודנטית למדתי באחד מהקורסים עם בחור, ששיטות החיזור שלו היו מפוקפקות למדיי. למרות שאני רואה בעצמי בחורה אסרטיבית וחזקה, הייתי משותקת מפחד מפניו. הוא היה בחור גדל מימדים, בעל עיניים בורקות, שעשה הכל כדי להיות בקרבתי, על אף שלא ביקשתי את קרבתו. הוא היה מתרומם מכיסאו במהלך השיעור ומתיישב לידי במופגן, מתעכב באריזת חפציו כדי שכשאצא לפניו יוכל לראות לאיזה כיוון אני הולכת, וכשנפרדתי מחבריי והלכתי לביתי הפתיע אותי מאחורי שיח והתעקש לנהל אתי שיחה. כשהמשכתי בדרכי תוך התעלמות ממנו – עקב אחרי.
חרדתי מאוד מפניו. החלטתי, שעליי לבקש סיוע מהגורמים האמונים על כך, ולא – כך חשבתי יהיה מאוחר מדיי עבורי. בן, חששתי מהנורא מכל. החלטתי, שאני חייבת ליידע את הגורמים המתאימים, כדי למנוע פגיעה בביטחון הפיזי והנפשי שלי.
פניתי למדור הביטחון באוניברסיטה והבעתי בפני אחד האחראים את חששותיי מפני אותו בחור. במהלך השיחה המליץ לי אותו אחראי לפנות גם לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. וכך עשיתי. מדובר בחוויה מפוקפקת, במיוחד נוכח העובדה שהרגשתי, שהשוטרת השומעת את עדותי לא ממש מתרגשת מהסיפור שלי. מבחינתה, אני עוד אחת בסטטיסטיקה. היא גבתה את העדות באדישות יתרה. בשבילה, היה זה עוד סיפור מצער. לא יותר מזה
מכל מקום, הבחור הוזמן לתחנת המשטרה לשיחה, והוזהר כי לא ישוב על מעשיו. אחרי אותו היום הכל השתנה עבורי. הוא הפסיק להטריד אותי, ואני קיבלתי את החיים שלי בחזרה.
המקרה שלי מעיד על טיפול נאות בבעיה. מצאתי סיפוק בכך, שלמרות שהתקשיתי למצוא את הכוח הנפשי שנדרש לעימות עמו, מצאתי דרכים אחרות נכונות, ראויות לא פחות, לטיפול בהטרדה.
הרחבת הדיון בהטרדה
סינתיה גרנט באומן כתבה מאמר מעניין על התופעה הנקראת הטרדת רחוב, כמו זו שתוארה לעיל וכמו אלה שוודאי כל אחת מכן חוותה בעבר ועוד תחווה בעתיד.
מאמרה מאיר את התופעה כפסולה, וכמערערת את בטחונה האישי של האשה.
הטרדה רחוב, על אף שמה הטריוויאלי, אינה טריוויאלית כלל וכלל. התקפות הרחוב מפחידות מאיימות ומכניעות את הנשים, ולמרות זאת, גברים המטרידים נשים ברחובות אינם נעצרים, אינם נענשים והקרבנות אינן זוכות בפיצוי הולם.
בראשית הדרך התרכז הדיון בתופעת ההטרדה המינית בקיומה במסגרת העבודה, או במסגרות אחרות בהן מבוסס הקשר בין גברים לנשים על מרות ותלות. רק בשלב מאוחר יותר כלל הדיון גם את ההטרדות ברחוב.
הטענה שעמדה במסגרת הרחבת הדיון התמקדה בעקרון, שזכותן של הנשים לסביבות עבודה ולימוד נקיות מהתנהגויות מיניות פוגעות או בלתי רצויות חלה גם על סביבות אחרות.
החוק למניעת הטרדה מינית דואג להגן מפני הטרדה מינית בכל מקום, ולא רק במקום העבודה. סעיפי החוק המגדירים הטרדה מינית מאפשרים לאשה להתנגד להטרדה באמצעים שאינם מילוליים, כך שאשה, החווה הטרדה מינית, יכולה להראות למטריד כי אינה מעונינת בהתייחסויות מטרידות מינית. המוטרדת אינה נדרשת לגרום לכך שהמטריד אכן יבין את המסר – אחרי הכל, ייתכן שהוא אטום למסריה. המוטרדת מתבקשת להראות למטריד באופן סביר, כי אין היא מעוניינת בהצעותיו או ברמיזותיו המיניות.
הקושי להיאבק בהטרדה ברחוב
אולם, למרות החקיקה, ניכר כי קשה במיוחד להיאבק נגד תופעת ההטרדה המינית ברחוב באמצעים משפטיים ופליליים. הטרדה מינית ברחוב כוללת התנהגות מילולית ושאינה מילולית כגון קריצות, קולות, מבטי תאווה, צביטות, נגיעות, הערות כלליות ועוד. ההערות המיניות מתרכזות במראה או בנוכחותה בציבור של האשה. ההערות מתפרסות על טווח רחב, מ'הי מותק' עד להצעות וולגאריות ואיומים ברורים.
למרות שההטרדה המינית ברחוב באה לידי ביטוי במגוון רחב של התנהגויות, יש לה מאפיינים ברורים: היא מכוונת לנשים; המטרידים הם זכרים; המטרידים אינם מכירים את הנשים המוטרדות; המפגש הוא פנים מול פנים; הפורום ציבורי (רחוב, מדרכה, אוטובוס וכדומה); תוכן המלל מכוון לפרט (למרות שהמטריד מעונין שדבריו יישמעו על ידי חבריו או אחרים) והוא משפיל, מבזה, מתייחס לאשה כאל אובייקט, ולעתים תכופות אף מאיים; זהות המטרידים מינית, חוצה גבולות גיאוגרפיים, דת, גזע, גיל ומעמד. קרבנות הטרדת הרחוב הן כל אשה משלב ההתפתחות הפיזית הנשית הראשונית עד לשלב בו אין היא עוד נחשבת מינית בשל גילה.
החזרת הנשים למרחב הפרטי
הטרדה מינית ברחוב אינה רק עניין וולגרי או חסר טעם, אלא עניין פוליטי מובהק. ההטרדה המינית ככלל משפיעה על המודעות, הרווחה הפיזית והחירות הנשית. המטריד רואה במוטרדת אובייקט מיני, והערותיו ואופן ההטרדה כופים תפיסה זו על המוטרדת. המטרידים, בהופכם את הנשים לאובייקטים לתשומת לב ציבורית בזמן היותן בציבור, קובעים במעשיהם כי נשים שייכות רק לעולם הפרטי. נשים העוברות במרחב ציבורי נאלצות להתמודד עם הערות מטרידות המדגישות את התפיסה החברתית, כי נשים המצויות במרחב הציבורי נתונות בידי הציבור. המסר ברור – הנשים שייכות למרחב הפרטי ואילו הגברים שייכים למרחב הציבורי.
הטרדת רחוב מערערת את תחושת הביטחון והנוחות של נשים באזורים ציבוריים ואף מגבילה את חופש התנועה שלהן ומונעת את חירותן ובטחונן במרחב הציבורי. נשים נמנעות מהליכה במקומות מסוימים, או מפעילויות מסוימות, כדי להימנע מהתמודדות עם הטרדות. נשים, החשות כי פרטיותן נפגעת כשהן חודרות למרחב הציבורי, יעדיפו לשוב למרחב הפרטי. גם לשפה מקום חשוב בהשפעת ההטרדה המינית על רווחת הנשים. השפה ממקמת פרטים בתוך המציאות, ומכאן – מבנה את זהות המגדר. נשים לומדות לקשר את גופן לאשמה, פחד והשפלה. ההתמודדות הראשונית עם הטרדת רחוב קשה לילדות צעירות. הטרדת רחוב היא השיעור הראשוני והמגדיר ביותר את מקור נישול עצמתה של האשה. אם האשה לא למדה זאת ממקור אחר, תהיה זו הטרדת הרחוב שתלמד אותה שמיניותה רומזת על חולשתה.
החדירה לפרטיות והפחד מאונס
שני נושאים עיקריים עולים מתגובות הנשים להטרדת הרחוב: החדירה לפרטיות והפחד מאונס. למרות שרוב הטרדות הרחוב אינן פוגעות פיזית בנשים, חרדת הנשים מציאותית. אנסים נוטים להטריד נשים ברחוב ולחדור למרחב הפרטי שלהן במטרה לבחון מי מהן עשויה להיות מטרה קלה. פעולה זו נקראת 'בחינת אונס'.
אם האשה מגיבה להטרדה באופן פאסיבי, עלול האנס להניח, כי היא לא תיאבק בו בשעה שינסה לתקוף אותה פיזית, מכאן, שהקשר בין אונס להטרדה בתודעת הנשים הוא קשר בעל בסיס במציאות. מרבית הנשים מתעלמות מהטרדת רחוב. לרוב הן מגיבות כך מאחר שהן מתקשות לקבל את היותן נטולות כוח במצב זה, הן חוששות מתקיפה פיזית ואין להן עניין למשוך תשומת לב.
נשים, החוות הטרדה מינית ברחוב, נדרשות להפגין אסרטיביות כדי להרחיק את המטרידים. אל לנו לבלבל בין אסרטיביות לתוקפנות. לעתים, מבט או אמירה נחרצת, גם אם אדיבה, עשויים להרחיק את המטריד.
בחלק ניכר מן המקרים תגובה זו מספקת. חשוב להבהיר, כי בתגובה אסרטיבית אין אנו מרװיחות רק את הרחקתו של המטריד מסביבתנו אלא גורמות לו לחשוב פעמיים לפני שיטריד אחרת.
עוד חשוב להדגיש, כי למרות שהמטרידים הם לרוב גברים, מן הראוי שלא נראה בציבור הגנרי כולן את אויב הנשים. למרות שהנשים הן הקרבן העיקרי של התופעה, המאבק נגד הטרדה מינית אינו נחלת הנשים בלבד. על כלל החברה – נשים וגברים כאחד – לראות בתופעה זו עניין פסול ולהיאבק בה. כמיטב יכולתם למען רווחת היחיד – האשה, ולמען רווחת החברה כולה
