ורד סוויד:
ההגעה שלי לכאן הוא סוג של אחווה נשית. מקווה להצליח להוציא השנה גם קורסים במנהיגות נשים וכלכלה לנשים. אני מתכוונת להציע שכל ישוב ייקח חלק בבחירת התכנים המתאימים לו, כדי "לתפור" חליפה מתאימה. אפליה אמיתית של נשים מתחילה בעולם התעסוקה. מנתוני השכר עולה שמזה עשור יש פער של 35% לרעת נשים בשכר במגזר הציבורי. בימים אלו ועדה של "ארגון תומך משפחה" מסיימת להכין את מסקנותיה. לא חוכמה להתנות שכר בשעות נוספות. איך אישה יכולה להישאר שעות נוספות? יש כוונה להתחיל פיילוט שיאפשר לעבוד אחה"צ מהבית באמצעות האינטרנט. אני אשמח לקבל מנשים רעיונות נוספים ולפעול למען המימוש שלהם.
פלורה שושן:
אני מברכת על ההחלטה לקיים את הפרלמנט ה-62 במצפה רמון וקוראת לבחון את נושא ההתמודדות עם תעסוקת נשים בישובים מרוחקים, לאור השינויים המתחוללים בנגב. עם כניסתי לתפקיד, הצבתי לי כמטרה להרחיב את הזדמנויות התעסוקה בכלל ותעסוקת נשים בפרט, במיוחד לאור העובדה שרובן הגיעו למקום בעקבות תעסוקת הבעל והן קוטעות קריירה. במצפה יש 13% אבטלה. זהו שיעור נמוך מיישובים אחרים באזור. עם זאת, שני שליש מכלל דורשי העבודה הן נשים. אני עושה מאמצים רבים להביא פרויקטים תעסוקתיים שיתאימו לנשים ויוזמת הכשרות מקצועיות שיספקו להן כלים נחוצים.
חזון מצפה-רמון הוא להיות לבירת תיירות המדבר, בהישען על המשאבים במקום: מזג אוויר נוח, מכתש רמון, השקט המדברי. ואכן, אלו הופכים למָנוע מניע תעסוקה: לימודי מדבר, תיירות מדבר וכמובן, בניית מלונות. כרגע קיימים במצפה 4 פרויקטים בתהליך, שצפויים להביא לאזור מטיילים רבים ולחולל שינוי משמעותי בתעסוקה באזור:
- מלון הסוויטות "בראשית", שנבנה על הצוק בהשקעה פרטית של 160 מליון ₪, יעסיק 150 עובדים.
- פארק רמון – מפעל הנצחה לאילן רמון וחבריו שנספו בהתרסקות החללית, בהשקעה ממשלתית של 13 מליון ₪.
- שפת מדבר – שכונה תיירותית, חקלאות וסדנאות אמנות. ניטעו כבר כרמים ראשונים והיקב הראשון בשלב האישורים.
- רובע דרך הבשמים – ישודרג לאתר תיירותי.
באזור מתפתחים חקלאות ותעשיות ירוקות ובל נשכח את המעבר הצפוי של בסיסי צה"ל לנגב. כל אלו אמורים להגדיל מקורות תעסוקה. למרות זאת, מרבית התעסוקה היא עונתית בשכר נמוך. ומה מעמד הנשים בכל זה? ואיך הופכים ענפים אלו למצמיחי אוכלוסייה?
שיעור אבטלת נשים בפריפריה עומד על כ-60% מקרב המובטלים לעומת 51% במרכז הארץ. התפיסה של "לתת חכות" לא תמיד אפקטיבית, כי לעיתים אנחנו שולחים את הנשים עם החכות לים בלי דגים. היעדים שהמדינה הציבה הם 500,000 תושבים עם 100,000 מקומות תעסוקה בשנים הקרובות. אך הנשים יצטרכו להשתלב בתוך הפרויקטים התעסוקתיים ואין כל התייחסות קונקרטית אליהן. קיימים תחומים רבים נוספים שצריך יהיה לחזק מלבד תעסוקה, אם רוצים להעביר לאזור חצי מיליון תושבים: חינוך, תרבות, בריאות וכן השלמת פרויקטים של פיתוח, שתקציביהם הוקפאו עקב שינוי סדרי עדיפויות ממשלתיים במשך השנים. לדוגמה, כבר שמונה שנים בערך ששדה התעופה שנועד לחבר את מצפה למרכז הארץ "תקוע" עקב הקפאת תקציבים וזאת למרות שכבר הושקעו בו 13 מיליוני ₪.
החיים במצפה-רמון שונים מהחיים באזורים אחרים בארץ במובנים רבים. לדוגמה, אם לילד נקרעו נעלי הספורט – צריך לנסוע שעה עד לבאר-שבע כדי לקנות זוג חדש. כך גם לגבי צילום רנטגן ושירותים נוספים. מי שבחר לגור כאן מקריב הרבה מבחינת אופציות תעסוקתיות ורוצה יחס הוגן מצד קברניטי המדינה. גרים פה חלוצים אמיתיים שמיישבים את הנגב. כדי ללמוד בבית-ברל, למשל, צריך לנסוע כ-4 שעות בכל כיוון. כך שה"חליפה" שנתפרת עבור אישה בתל-אביב ואפילו בדרום תל-אביב, אינה מתאימה לאישה במצפה-רמון.
אני מקווה שמהכנס הזה תצא הקריאה שהנשים במצפה צריכות יותר משאבים, החל במעונות-יום והמשך במשאבי תמיכה נוספים, שיאפשרו תנאי מחייה הולמים במקום. הצרכים הקטנים של היומיום, שנפתרים רק בנסיעה של שעה עד לבאר-שבע, עושים את ההבדל, כשצריך להשקיע בהם כל-כך הרבה אנרגיה. יחד עם זאת, יש כאן חיי קהילה עם מעורבות וערבות הדדית. יש שירותים ברמה גבוהה. המקום הזה הוא הדבר הבא במדינת ישראל.
