בחינה של המרחב הציבורי וההבניה הסטריאוטיפית של הנשיות והגבריות שהוא מייצר היא נתיב חשוב והכרחי בדרך להגשמה עצמית בספרה הפרטית והחברתית. גם גברים סובלים מהאופן שבו המרחב הציבורי מבנה את דמותם. הם נחשפים מגיל צעיר למסר שאסור להם להפגין את רגשותיהם, שעליהם להתנתק מיחסיהם עם אימם, שעליהם להיות נוקשים, לוחמים. המחיר הוא כבד וכרוך בדיכאון סמוי ובאלימות. חופש אישי מחד ורצון להיות חלק מקהילה, הם מהערכים המשותפים לרבים מאיתנו: הרצון לנתב את גורלנו, להיות מסוגלים להביא את היכולות הטמונות בנו, נשים וגברים, למיצויים תוך אינטראקציה והשפעה על העולם סביבנו. המימוש העצמי אינו יכול להתרחש במרחב אטום. כיצורים אנושיים אנחנו חלק מחברה והיא מתקיימת בנו. לוקח לעיתים זמן להבין את רמת האינטראקציה וההשפעה של המרחב הציבורי עלינו מחד ואת המחויבות שלנו לאתגר את המרחב הזה ו"ללמדו" להכיר בנו. לאינטראקציה זאת כיוונה החוקרת והפעילה החברתית ויקי שירן ז"ל, באמרה "האישי הוא הפוליטי". שכן, החיים האישיים, החוויות והידע הפרטיים רלוונטיים להחלטות ומהלכים חברתיים ברמה הקולקטיבית-ציבורית. מאידך, יש לזכור גם ש"הפוליטי הוא האישי", כלומר חוויות החיים הפרסונאליות שלנו צריכות לשמש אותנו כדי לאתגר את המערכת הפוליטית. ההשגות ש"האישי הוא הפוליטי" ו"הפוליטי הוא האישי", צריכות להזכיר לנו שגם בחברה הדמוקרטית, בה אנו חיים – אפשרויות המימוש העצמי שלנו מוגבלות על ידי הבניות חברתיות. יש להתבונן בהן, לחשוף אותן, להתריס ולאתגר אותן בצורות חשיבה ידידותיות יותר, שמאפשרות דיאלוג כנה, שוויון אמיתי והגשמה אישית.
מרחב ציבורי הוא מרחב הפתוח לכולם, מתוקף היותו שייך לציבור. מרחבים ציבוריים אינם רק מקומות פיזיים הפתוחים לקהל הרחב, אלא גם ובעיקר אמצעי תקשורת: לוחות מודעות, עיתונים, רדיו, טלוויזיה, ספרים, סרטים וכל מקום נוסף שבו מתקיים שיח ציבורי. לכל אחת ואחד יש את הזכות להימצא בו, בלי שהדבר יימנע בשל מאפייני מין, גזע ודת. מה שנתפס כמציאות מוצקה הוא תולדה של דפוסי התנהגות ואינטראקציות חברתיות. המרחב הציבורי הוא המקום המאפשר לעצב את המציאות על ידי אינטראקציה של חברים בתרבות או בחברה. מרחב זה אחראי על הבניית המציאות על רבדיה השונים. מאחר והמרחב הציבורי הוא המקום שבו מתאפשרים אינטראקציה, שיח, התפתחות ושינוי בקונטקסט חברתי, זהו מרחב בעל פוטנציאל מעצים המאפשר להשפיע על דעת הקהל. אלא שמבט על המרחב הציבורי, כפי שהוא בא לידי ביטוי באמצעי תקשורת שונים, מגלה שמדובר במרחב המבנה את הנשיות והגבריות בצורה שפוגעת בשני המינים, ומובילה לתוצאות שליליות עבור שניהם.
בדברי אבחן שתי הבניות שכיחות לנשיות ולגבריות. כאשר אנו בוחנות הבניות שכיחות של הנשית, אם באמצעות ספרים, אגדות, סרטים, ספרי לימוד, פרסומות וכדומה, אנו מגלות שהחברה המערבית, המובלת במידה רבה, כפי שמציינת נעמי וולף, על ידי מובילי דעה שהינם בעלי אינטרסים כלכליים, מבנה את הנשיות. הם מסמנים לאישה שכדי להתקבל, לקחת חלק במרחב הציבורי עליה לענות על אידיאל היופי, אידיאל הרזון ותסמונת סינדרלה. כלומר עליה להיות יפה, באופן מושלם, רזה בצורה יוצאת דופן וצעירה. מומלץ גם מאוד שתהיה פסיבית ותיתן לגבר "הנסיך" שיציל את חייה ויגאל אותה משממונה, כפי שמציינת קולט דאולינג בספרה "תסביך סינדרלה". נשים רבות, גם כאלו שסיימו לימודים אוניברסיטאיים, אינן מממשות את הפוטנציאל שלהן. לעיתים, גם אם הצטיינו בעבר בלימודים או בקריירה, מעדיפות נשים עם נישואיהן לוותר על לקיחת חלק במרחב הציבורי, להישאר בבית או לעבוד בעבודה שאינה מאפשרת להן לממש את כישוריהן. מסרים אלה מועברים אלינו מדי יום לעיתים רק ברמז, כמו למשל באופן שבו מוצגת דמותה של האישה לעומת זו של הגבר. הם חודרים לתת-מודע ומשפיעים, כפי שמראים מחקרים רבים על הישגיהן של נשים ומידת הנכונות שלהן לקחת חלק ולהשפיע במרחב הציבורי.
גם גברים סובלים מהאופן שבו המרחב הציבורי מבנה את דמותם. הם נחשפים מגיל צעיר, כי שמראה טרנס ריל בספרו "אני לא רוצה לדבר על זה" למסר שאסור להם להפגין את רגשותיהם, שעליהם להתנתק מיחסיהם עם אימם, שעליהם להיות נוקשים, לוחמים. מסר זה המועבר בעצמה בסרטי גיבורים, דוגמת רמבו, משחקי ילדים, פרסומות, ספרים ועוד, מסייע אמנם לגברים להגיע להישגים רבים, אולם מחירו כבד מנשוא. ריל מדבר על המחיר שבא לידי ביטוי בדיכאון סמוי ובאלימות. הוא מצביע על כך שכ-93% מיושבי הכלא בארה"ב הם גברים, שגברים משתמשים ביותר סמים ואלכוהול מנשים ומביא סיפורים רבים של גברים המגלים בגיל מאוחר את הקושי העצום שיש להם להיפתח ולייצר יחסי זיקה עם סביבתם. יחס היררכי של כיבוש וניצול כלפי הסביבה הוא דבר נלמד. הוא משפיע על נשים רבות הסובלות מאלימות גברית, משפיע על הסביבה הנתפסת כיעד כיבוש וניצול נוסף וגם משפיע על הגברים עצמם, בהותירו חלל לא ממומש בפנימיותם. כדי לייצר שינוי נדרשת בחינה מחודשת של ההבניות החברתיות הסמויות. כיצד אנו כחברה מחנכים נערות ונערים. כיצד נוכל לחנך וללמד בדרך שתאפשר חופש אמיתי ותפתח קהילה הבנויה על ערכים של הדדיות, דאגה אנושית ושמירה על הסביבה.
