בואו נעסוק במהפיכה תודעתית. נאמר ש-4 שנים אנחנו פשוט פועלות בינינו לבין עצמנו, לא שואלות למה אנחנו לא שם, אלא לומדות אחת את השניה, מפתחות סולידריות ועושות מאבקים משותפים. רק אם אנחנו נתחיל במהלך הזה ונדבר באסרטיביות על החרמת הבחירות, הדברים ישתנו
כשאסתר הרצוג פנתה אלי וגלגלנו את נושא "החרמת הבחירות" היה לי כזה מיאוס מהבחירות, שחשבתי לעצמי שאנחנו צריכות להחרים את הבחירות. ואז היא אמרה: את בטוחה שאת רוצה לדבר על זה? אמרתי: אני לא בטוחה אבל אני אחשוב עד שאגיע לכאן. במהלך החודש הזה חשבתי על החרמת הבחירות וניסיתי לבדוק אם ואיך נעשה אקט כזה במקומות אחרים. ככל שניתחתי את העניין הגעתי למסקנה שאנחנו, כנשים, כן חייבות להתחיל לפתח את הרעיון התודעתי של החרמת הבחירות. כשעיתונאיות פנו אלי, לקראת הפרלמנט הזה, אמרתי שאני לא קוראת להחרמת בחירות, אם הן מחפשות כותרת, אבל אני קוראת להתחיל לחשוב על רעיון החרם, מפני שהוא מאד חשוב ואני אנסה להסביר. קודם כל, אני מודה ליהודית שילת, שהבהירה לנו עד כמה אנחנו הנשים לא מכירות אחת את השניה ושונות אחת מהשניה. הרבה פעמים ההוויה של המון נשים בישראל לא באה לכלל ביטוי. יש בינינו, החילוניות, עניות וקבוצות נשים אחרות, שאינן נמצאות כאן. כמובן שרוב הנשים בפרלמנט הן לא נשים דתיות, אני גם לא אישה דתית. יהודית דיברה על כך שאישה הרה ויולדת 15 שנים. זה סיפור מוזר לנשים חילוניות. גם אנחנו חוות את אותן דילמות הקשורות לזהותנו כאמהות. גם אנחנו חייבות להתמודד עם מיתוס האמהות, כי גם אותנו החילוניות, הוא תמיד מעכב. אנחנו תמיד, בכל הרמות, בכל הדרגות, כל הזמן, חושבות על הילדים שלנו וחושבות על המשפחה, לפני שאנחנו עושות דברים. נשים לא הולכות לפוליטיקה גם כשמבקשים מהן, בגלל הסיפור של מה אני אעשה עם הילדים ועם המשפחה. אין להן כוח להתווכח כל הזמן עם בן הזוג ועם הילדים. הסיפור שלהן קשור לסוציאליזציה שלהן והנושא של האמהות הוא מאד חזק עבורן: איך הפכנו להיות נשים? מה זה אומר להיות אישה? כך שגם אנחנו מתמודדות עם סוגיה זאת ואנחנו יכולות לדבר על ההתמודדות שלנו עם האמהות גם עם נשים דתיות. כנשים, אנחנו צריכות קודם כל להכיר את עצמנו ולהבין את הבעיות שלנו, לפני שאנחנו מתחילות לומר איפה אנחנו בפוליטיקה. מה שקורה היום בכנסת הוא שמחת עניים, יש נשים בכנסת. אני רחוקה מהעמדות הפוליטיות של לימור ליבנת אבל היא עושה עבודה פמיניסטית, היא ממנה נשים והיא הנהיגה את נושא המגדר כמקצוע במסגרת בחינות הבגרות. נשים אומרות "לא נעים לי להגיד אבל אם היא לא תהיה אז כל הכספים שישנם היום להשתלמויות בנושא הזה – ייעלמו". כלומר, יש לה אג'נדה מסוימת שהיא מיישמת אותה. אני רוצה לומר שכל זה נחמד ואנחנו נאחזות בכך, אבל זה לא נורא חשוב. אנחנו באמת ובתמים סרח עודף לכל הפיקציה הזו בכנסת, ששמה נשים פוליטיות, כי לנו עצמנו, כנשים, אין הרבה מה לוותר, מלבד האשליה. אנחנו צריכות את אותו עם נשי, מיוחד, שעשה מהפיכה מדהימה. אין ולא הייתה מהפיכה כזאת לא אלימה בהיסטוריה. כקרימינולוגית אני יכולה לומר ש-90% מהעבריינים הם גברים ו-90% מהלוחמים הם גברים. כלומר, לא נשים עושות את הכאב באמצעות האלימות. יכול להיות שזה נובע מדיכוי של אלפי שנים, שבמהלכן למדנו להדחיק את הרגשות שלנו ולעדן אותם. אנחנו לא נוקטות באלימות, המבט שלנו על העולם הוא מבט דיאלוגי, המחפש שיתוף פעולה, לא הירארכיה ולא סמכות. אנחנו מדברות הרבה, אנחנו מדברות את נפשנו כדי להבין, לפענח את העולם. אלה דברים מאד חשובים, שיש לנו ואנחנו לא כל-כך מבינות איך אנחנו יכולות לעלות על בימת ההיסטוריה ולהנהיג את העולם הזה, הכואב, המדמם. זה כוחנו. לא נוכל לעשות את זה אם נמשיך להיות באותה אשליה שאנחנו צריכות להיות בפוליטיקה.
למה הכוונה?
כשאני אומרת להחרים את הבחירות אני אומרת לבחור עבור נשים. זה אקט של שחרור. את יודעת שאת בוחרת עבור נשים, עבור האינטרסים שלך, שקרוב לודאי הן יעשו עבודה מדהימה. את לא יכולה לעשות את זה אם את עצמך לא משוחררת. אנחנו עצמנו לא מבינות את כל ההוויה הזאת. איך זה לראות בגבר את היריב, אבל ללדת אותו? איך זה לישון עם האויב שלך, עם היריב שלך, עם המדכא שלך? איך זה שאנחנו מגדלות את הגברים שאנחנו מדברות פה עליהם? אנחנו מחנכות אותם. כלומר, אנחנו צריכות לדבר בינינו לבין עצמנו על כל הסוגיה המורכבת הזאת. כלומר, הבדלנות הזו היא לשם שילוב, כדי להכיר אחת את השניה, כדי להחליף מידעים, כדי שאני אומר ליהודית ולנדיה בואו נשנה את העולם ביחד. נדיה לא בדיוק ענתה על השאלה, האם תבחר בצד הלאומי שלה או בצד הפמיניסטי שלה, והיא צודקת. גם אני הייתי במקום שלה. אני יודעת כמה זה קשה. גם בצד המזרחי, כשאני נאבקת למען נשים ונכנסות 13 נשים אשכנזיות ומזרחית אחת לכנסת, אז אני אומרת, בשביל מה אני נאבקת? אבל אחר-כך אני חוזרת לאותם בסיסים אמיתיים, שעליהם אני עובדת ופועלת, כדי לשנות את העולם ואני מנסה להבין. ולכן, גם נדיה וגם יהודית וגם אני, אנחנו מנסות לעבוד בשוליים. אני אומרת: בואו נעזוב את זה. בואו נעסוק במהפיכה תודעתית. נאמר ש-4 שנים אנחנו פשוט פועלות בינינו לבין עצמנו, לא שואלות למה אנחנו לא שם, אלא לומדות אחת את השניה, מפתחות סולידריות ועושות מאבקים משותפים. נניח הסיפור של הפורנוגרפיה, שהפרלמנט נוטל בו חלק גדול ורב, ושאנחנו בקואליציה נאבקות בו. הרבה נשים לא מצדדות בנו אבל הן לא נגדנו. רוב הנשים שאנחנו פגשנו לא אוהבות סרטים פורנוגרפיים, הן לא אוהבות לצפות בהם, אבל הן מניחות לזה, כאילו מדובר בשעשוע נחמד או לא נחמד של גברים. אנחנו אומרות להן: אתן יכולות לומר שפורנוגרפיה היא אקט אלים כלפי נשים, כי זאת היא הסוציאליזציה של גברים מבחינת ההתפתחות המינית שלהם. זה סוג של שיחות שאנחנו עוד חייבות לנהל בינינו לפני שנלך לפוליטיקה, לא בגלל שאנחנו לא מתאימות או לא בשלות. אנחנו בשלות מאד אבל הגברים מאד חזקים בתוך הזירה הפוליטית. גם גברים בפוליטיקה צריכים פטרון, אבל הנשים צריכות פטרון עוד יותר. יפטרנו אותנו אם נהיה הנשים הנחמדות. אני תמיד אצטרך להיות נחמדה אליו, כי הוא באמת עזר לי. הייתי שם בקטע הזה. גם כאשר קודמתי בכל מיני מקומות שהייתי, זה היה בחסות גברים, גם בגלל שהייתי נאה וגם בגלל שהייתי נשית. זה מה שקידם אותי. ברגע שאת אסרטיבית ואת עומדת על שלך אז אין לך פטרון גברי. לכן אני אומרת שהזירה האזרחית היא מאד מאד חשובה. יעידו מעט הנשים שהתחילו את המאבק הזה נגד הפורנוגרפיה, שאפילו חברי הכנסת המעטים שתמכו במאבק, חברי הכנסת הדתיים, לא הלכו עד הסוף. בשלב מסוים הם היו מוכנים להיעתר ללחצי הפלייבוי ואנחנו, הפמיניסטיות, אמרנו להם: לא יעזור לכם, אנחנו נוקיע אתכם. הכוח מאחורי האיום היה אמנם דל, אבל החדות הזו, האסרטיביות שבה אמרנו את הדברים, פעלו. חברי הכנסת תלויים, כמובן, מאד בציבור. במילים אחרות, השינויים הגדולים באים מהחברה האזרחית לא מהכנסת. היא הולכת אחרי החברה. כשהחברה האזרחית שותקת, האנשים בכנסת הם המדברים. אסור לנו לשתוק. אנחנו שותקות הרבה פעמים מחוסר אונים. החברה האזרחית היא מאד חשובה. לכן, בואו נניח לגברים וניקח את התחום הזה. רק אם אנחנו נתחיל במהלך הזה ונדבר באסרטיביות על החרמת הבחירות, בגלל המבט הפמיניסטי, לא רק כנשים, אלא גם מפני שכל הסוגיות שלנו לא עומדות על סדר היום, הדברים ישתנו. ואז יכול להיות שתיווצר מסה קריטית שכאשר תגיע ל-30%-40% מהנשים, אנחנו ניכנס עם הסיפור שלנו.
