ללמוד להיות משמעו, מההבט הנשי, ללמוד להיות נשים, ללמוד לפעול, להתנהל ולהשפיע באמצעים נשיים, ללמוד את עצמנו ואת עוצמותינו כנשים ולאו דווקא לעסוק באימוץ מודלים גבריים ודרכי התנהלות גבריים. ללמוד לחיות יחד משמעו, בנושאי גברים ונשים ובמאפייני גבריות ונשיות, ללמוד לחיות ביחד בשילוב ובשיתוף בהשפעות ובהתנהלות.

בדברי יש הזמנה לשותפות בחשיבה ובתובנות להמשך פיתוח נשים ונשיות בחברה הישראלית. מטרתי היא להעלות את המושג מנהיגות נשית, לתת לגיטימציה למושג זה ולהזמין גברים ונשים כאחד לדיון, לליבון ולבירור מהותה של מנהיגות נשית, דרכי ביטויה ואפשרויות קיומה במרחבי חיינו האישיים, המקצועיים, החברתיים והלאומיים. הנחת היסוד המשותפת לכל סוגי הפעילויות בתחום נשים היא שהתמודדות עם סוגיות הקשורות לנשים בימינו עוברת דרך העצמת נשים. העצמת נשים נתפסה כאמצעי להטבת מצבן ומציאות חייהן של נשים במישור האישי, המקצועי והחברתי. בתוך כך הוצגה העצמת נשים גם כפעילות לשינוי ולשיפור חברתי כללי וכמזור לתחלואים חברתיים כגון, אלימות. לכן, מה שמוגדר כחולשתן של נשים, ההמעטה בערך יכולותיהן; הדרתן ממוקדי מנהיגות והשפעה; אי-השוויון ביחס, במעמד ובתגמול של נשים לעומת גברים ואף אלימות כנגד נשים – לגבי כל אלו נתפסה הפעילות של העצמת נשים כתשובה הולמת שתביא לשינוי הנכסף.

השינוי הדרוש הוגדר כהשתלבות עצמאית של נשים בזירות פעילות שההתנהלות בהן נתונה לשליטה של הגמוניה גברית. פעילות ושליטה המתקיימים באמצעות כלים וחוקים שפותחו ע"י הגברים במשך השנים. לשם השתלבות זו על נשים ללמוד את החוקים שהשליטו הגברים ולרכוש מיומנויות להשתמש בכלים שפותחו בזירות אלו. כלומר, כדי שיחול שינוי במצבן של נשים ובמציאות החברתית, עליהן – הנשים – להשתנות באמצעות אימוץ כללי ההגמוניה הגברית. ההנחה היא, שאם הנשים עצמן לא תשתנינה לא יחול שינוי במצבן. האחריות על שינוי זה מוטלת אף היא ברובה על נשים, על נשים שאוחזות בתובנה זו ויכולות על בסיס מעמדן, ידיעותיהן, אמונותיהן ומקצועיותן, לחולל את השינוי הדרוש בקרב נשים אחרות שעדין לא זכו לו. נשים מעצימות נשים נראתה הדרך הנכונה להתמודדות עם מצוקות נשים ומצוקות חברתיות. ניתן לומר, שבתחום העצמת נשים התבססה סכימה של שינוי נשים, באחריות נשים, למען נשים מתוך הבנה וקבלה שזירות הפעילות וכללי ההתנהלות בהן מעוצבים על-ידי גברים והם הקובעים את מציאות החיים של נשים בפרט ושל החברה בכלל.

חינוך מבוגרים והעצמת נשים – מכיוון שחלק ניכר מתהליכי העצמת נשים התרחש באמצעות הקניית ידע ופיתוח למידה מן הראוי לבחון ולהעריך אותם לאור תפיסות וגישות לידע וללמידת מבוגרים בימינו. מקובל כיום על רוב אנשי הרוח והחינוך לראות את הידע ככוח (טופלר, 1992) ואת הלמידה כיוצרת עוצמה. למידה לאורך החיים מזוהה כאחד המפתחות למאה ה- 21. הטענה היא שהלמידה מספקת מענה לאתגרים שמציב עולם המשתנה במהירות. "שינויים בדפוסי החיים המסורתיים דורשים שנבין הבנה טובה יותר את הזולת ואת העולם; הם דורשים הבנה הדדית, חליפין שווים והרמוניה. אלה בדיוק הדברים שחסרים ביותר בעולמנו, היום" (דלור, עמ' 21). המתווה של חינוך מבוגרים לקראת המאה ה- 21 מתבסס לכן, לדעת אנשי המקצוע, על ארבעה אדנים: ללמוד לדעת; ללמוד לעשות; ללמוד כדי לחיות בצוותא; ללמוד כדי להיות. ללמוד כדי לדעת וללמוד כדי לעשות היו מאז ומתמיד תכני העיסוק והפעולה של חינוך מבוגרים, ואמנם אנו מוצאים תכנים אלו גם בתוכניות ובסדנאות להעצמת נשים. אך לפי המתווה המסומן לקראת המאה ה-21 עלינו לבדוק האם בתחום העצמת נשים כללנו גם את שני התכנים הנוספים: ללמוד להיות וללמוד לחיות יחד.

שאלות מתוות דרך – כדי להמשיך במתווה של חינוך מבוגרים למען פיתוח נשים ונשיות עלינו לברר מה הם הנושאים והתכנים של ללמוד להיות וללמוד לחיות יחד, בהקשר של נשים. הצעתי היא להבינם כפשוטם. ללמוד להיות משמעו, מההבט הנשי, ללמוד להיות נשים, ללמוד לפעול, להתנהל ולהשפיע באמצעים נשיים. ללמוד את עצמנו ואת עוצמותינו כנשים ולאו דווקא לעסוק באימוץ מודלים גבריים ודרכי התנהלות גבריים. ללמוד לחיות יחד משמעו, בפירוש רחב, להכיר את הזולת, להבין אותו ולמצוא דרכים לשילוב ולשיתוף איתו. לא למחיקה או, לחילופין, להשתלטות לא של עצמנו על אחרים ולא של אחרים עלינו. בנושאי גברים ונשים ובמאפייני גבריות ונשיות מדובר ללמוד לחיות ביחד בשילוב ובשיתוף בהשפעות ובהתנהלות. תובנות אלה מחייבות את כל מי שעוסק בהעצמת נשים לבחון מחדש את התכנים והנושאים של הסדנאות להעצמת נשים. בחיפוש דרכים לקידום ולמימוש העצמת נשים אותנטית שמעצימה ומחזקת את יכולות המנהיגות והשפעה של נשים יש לשאול באומץ חמש שאלות: מהי מנהיגות והשפעה נשית? האם יש צורך ומקום למנהיגות נשית? האם ניתן לפתח מנהיגות נשית? מהי התשתית הדרושה לפיתוח מנהיגות נשית? מי ינהיג מנהיגות נשית? ולבסוף, מהי החשיבות והמשמעות של מנהיגות נשית? להלן הצעות להתחלת התייחסות לשאלות לעיל.

מנהיגות נשית – מנהיגות בהגדרתה הכוללת היא תופעה פסיכולוגית של השפעה. השפעה על האמונות, הדעות והמחשבות ובעקבותיהם על המוטיבציות, ההתנהגויות והעשיות. המנהיגות עצמה, אף היא, מושפעת תמיד מרוח הזמן והמקום ועליה להתאים עצמה אליהם. בימינו טבע גולמן (2002) את המושג "מנהיגות חדשה". לדעתו, מנהיגות חדשה, המותאמת לרוח הזמן היא מנהיגות הפועלת באמצעות השפעה על הרגשות, שיוצרת תהודה בליבותיהם של המונהגים. תהודה זו היא שמחוללת השפעה על התנהגויות המונהגים. גולמן מציין שמנהיגות זו תפעל במיטבה באמצעות מנהיגים המצוידים בכישורים גבוהים מתחום האינטליגנציה הרגשית. כישורים אלה, מתייחסים לדבריו לארבע תחומים: מודעות עצמית; ניהול עצמי; מודעות חברתית-הקשרית; וניהול מערכות יחסים. מזמן שהחל  חקר תחום המגדר, הולכות ומסתמנות שתי קטגוריות מובחנות של אסטרטגיות השפעה: גבריות ונשיות. ד"ר ברקול (2004), בהרצאה בכנס בנושא ניהול ומנהיגות בעולם משתנה, מציגה את שתי הקטגוריות זו מול זו, ולמעשה מסכמת תוצאות של מחקרים רבים שנערכו בנושא. האסטרטגיה הגברית מאופיינת, לדעתה, בתחרותיות, החלטיות, סמכותיות, הירארכיה ודגש על פיקוח ובקרה. האסטרטגיה הנשית מאופיינת, לדעתה, בשיתופיות, המתבטאת ביכולת לעבוד בקבוצה וליצור בה תחושת העצמה; באיכפתיות, המתבטאת בתרגום התחייבות מוסרית לפעילות למען אחרים; באומץ – בבחינת רעיונות חדשים בהתמודדות עם החדש והבלתי ידוע; באינטואיציה – שמשמעותה נתינת משקל לנסיון, לתחושות ולחשיבה; ובחזון – הכוונת אחרים לבחינת אופציות חדשות. ד"ר ברקול מציעה, הצעה נשית יש לומר, לא לראות את שתי האסטרטגיות כמתחרות, אלא כמשולבות כשני גדילים המעצבים במשותף את ה-ד.נ.א של המנהיגות. ובכ"ז יש לשאול את השאלה: מהי המנהיגות הרלבנטית במציאות חיינו העכשווית? השילוב בין תחושת המשבר והצורך בשינוי דחוף לבין תפיסות עולם דמוקרטיות וערכי רוח הזמן של שלום, חופש, כבוד ושוויון, מביאים אותנו לפיתחה של המנהיגות הנשית. התמודדות עם מצוקות אישיות של ניכור ובדידות, של תחושות חוסר-אונים והדרה ומצוקות חברתיות של פערים הולכים וגדלים ובעקבותיהם, עוני, נחשלות ואלימות, מביאה אותנו לחיפוש מענים חדשים. התובנה שיש צורך בפיתוח חוסן אישי ומשפחתי, קהילתי ולאומי מחדדים את הצורך באמון אישי ובין-אישי, בהעצמת תחושת מסוגלות ובהגברת הסולידריות. אלו מביאים אותנו לחפש כלים ואמצעים לפיתוחם. אין ספק שניתן למצוא כלים ואמצעים אלו במנהיגות הנשית כפי שהיא מזוהה היום. דווקא מה שסומן כחולשתן של נשים ואף צוין לגנאי, מתברר היום כנדרש ביותר. ההכרה בחולשת הכוח בכלל והצבאי בפרט בהסדרת מחלוקות, מעלה את הצורך בהדברות. כידוע, דיבור נחשב מאז ומעולם ככישור נשי מהותי. המחירים הגבוהים הנגבים כתוצאה מתחרותיות כלכלית, שיוצרת פערים חברתיים, מעוררת את  המודעות לחיוניות הסולידריות והעזרה ההדדית. מה שפעם נוספת מפנה אותנו להרים מבט לאסטרטגיה הנשית של שותפות, התחברות ושימת דגש על יחסים וקשרים. הויתור, הגישור, הפישור, מציאת המשותף ומתן בולטות ליחד הבין-אישי על פני המפריד מקובלים, במידה רבה כמאפיינים התנהגויות נשיות. רגישות לזולת, הסתגלות לשינויים וניהול מערכות יחסים מורכבות, זוהו תמיד כיכולות נשיות. כישורים, מאפיינים ויכולות אלה לא זכו כמעט להערכה ובודאי לא למעמד ולתגמול. בימינו נראה שאלה הם הכלים והאמצעים לפיתוח המענים הרלבנטיים הדרושים למיגור תחלואי החברה והמצוקות האישיות. לכן נראה שמנהיגות נשית, המפתחת יכולות וכשירויות נשיות, היא צורך הזמן והמקום אותה יש לפתח ולטפח ועליה יש לתת דגש למען החברה, הקהילה, המשפחה והנשים עצמן. מנהיגות נשית, היא, לדעתי, הכיוון להמשך העשייה בתחום נשים.

מקורות:

דלור,  ז. 2001. למידה מהאוצר הפנימי. דו'ח הועדה הבינלאומית לחינוך לקראת המאה ה-21, בית ההוצאה לאור של אונסקו ומכללת דוד ילין.
טופל, א. 1992. מהפך העוצמה. תל אביב: מעריב.
ירון, ר. 2002. העוצמה, המדינות והביטחון הלאומי. בתוך: מבוא לביטחון לאומי, ספרית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון.
סליגמן, מ. 1995. ילדות אופטימית. ירושלים: עם-עובד.
פופר, מ. ורונן, א. 1989. על המנהיגות. תל אביב: משרד הביטחון.
פישר, ה. 2004. המין הראשון. תל אביב: אריה ניר.
קמיר, א. 2002. פמיניזם, זכויות ומשפט. משרד הביטחון.

רינה כהן היא מנהלת המחלקה להורים משפחה וקהילה, אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך