הידרדרות מעמד המורה קשורה, בחלקה, להפיכת המורות לטכנאיות הוראה, המשמרות את הסדר החברתי הקיים. מורות שייחנכו לשינוי חברתי ישפרו את מעמדן החברתי ואת מידת הכבוד שרוחשים להן
מורים ומורות מילאו בעבר ייעוד של שליחות לאומית: הם העבירו את האתוס של החברה היהודית הישראלית הצומחת בארץ למדינה ריבונית; היה להם תפקיד חשוב, שזכה בהכרה והערכה חברתית בעיצוב האומה המתהווה; הם נתפסו בעיני הציבור כמי שיוצרים, באמצעות החינוך, שינוי חברתי ואידיאולוגי רצוי וחיוני להקמת המדינה, ותורמים לו. בנוסף, הם הקנו וביססו את השפה העברית, שהיוותה מרכיב רב משמעות באידיאולוגיה של התעוררות העם והחזרה לארצו.
בין אם אנחנו מסכימים עם מטרות החינוך דאז ובין אם לאו, כדאי להתבונן באיזה אופן קשור היה מעמד המורים טרום המדינה לשליחות ציבורית אידיאולוגיה, שזכתה בכבוד בחברה היהודית החדשה שנוצרה בתקופה זו.
הטמעת ילדי העולים בתרבות הישראלית
עם בוא העליות הגדולות של שנות החמישים, קיבלו על עצמם המורים שליחות חברתית נוספת הקשורה בשינוי חברתי אידיאולוגי: קליטה והטמעה של ילדי העולים בתרבות הארץ ישראלית. כבר נכתבה ביקורת רבה על התפיסה האירופוצנטרית, שהנחתה את קבלת העולים בתקופה זאת. אך אידיאולוגיית כור ההיתוך, ששלטה באותה התקופה, זכתה במקום חשוב ומכובד מבחינה חברתית. התפקיד החברתי אליו נרתמו המורים, נתפס בעיני מי שהשפיעו על הנורמות החברתיות כחיובי וחיוני למדינה. אני זוכרת את ההתנסות שלי כילדה בכיתת עולים חדשים בשיכון ד' בבאר שבע. הייתי הצברית היחידה ודוברת העברית היחידה מלבד המורה. אבק ההילה של המורים נשר קצת גם עליי. אמרו לי, שאני 'מורה קטנה', וזו הייתה מחמאה. אי היכולת לתקשר עם הילדים בכיתה גרם לי סבל ועגמת נפש. למורים ולהורים שלי נדמה היה, שהשליחות שבאתוס קליטת העלייה והנחלת השפה העברית יהווה בהכרח מקור נחמה גם לילדה בת שמונה.
הוספת האידיאולוגיה האינדיבידואליסטית
עם השנים, נוספה לאידיאולוגיות החברתיות הלאומיות אידיאולוגיה אינדיבידואליסטית, השואפת, באמצעות החינוך, לפתח כל פרט על פי כישוריו/יה למקסימום היכולת שלו/ה. היא תורגמה ללשון השפה החינוכית כ'הילד במרכז'. השורשים שלה נעוצים בחינוך ההומניסטי, הפתוח, שדיואי ורוג'רס היו מעמודי התווך שלו, והיא מושתתת על אמונה, שחברה המורכבת מא/נשים שהצליחו להגשים ולממש את עצמם תהיה חברה טובה יותר, דמוקרטית יותר.
התבוננות ביקורתית בשינוי זה מעלה שאלות: איזה ילד/ה נמצא במרכז? מאיזו תרבות? מה הקשר בין השקפת עולם זו לבין קיפוח אוכלוסיות בעלות רקע תרבותי לא מערבי? אילו קבוצות באוכלוסייה יוצאות נשכרות ואילו מפסידות? האידיאולוגיה שמכתיבה את החשיבה החינוכית של 'הילד במרכז' הייתה אידיאולוגיה של אינדיבידואליזם מערבי. תפיסה זו, שיובאה מארצות הברית, משמשת כיום תשתית לאידיאולוגיה, הרואה את תפקיד החינוך כהכנה לשוק העבודה, תפיסה שגם היא מיובאת מארצות הברית.
שומרות הסדר החברתי
אני טוענת, שהתפקיד החברתי שממלאות מורות בחברה הוא מרכיב שיש לתת עליו את הדעת בדיון על מעמד המורות. אינני באה לגרוע מחשיבות הגורמים האחרים כגון שכר נמוך, הפמיניזציה של מקצוע ההוראה וכדומה, אלא להוסיף ממד, שאולי גם מסמן כיוון אפשרי של שינוי. לדעתי, הידרדרות מעמד המורה קשורה, בחלקה, להפיכת המורות לטכנאיות הוראה, המשמרות את הסדר החברתי הקיים. באימוץ תפקיד זה יש משום תרומה לשינוי רצוי בחברה, העשוי לשפר את מעמדן של המורות. המורות משמשות כיום בעיקר בתפקיד של שומרות הסדר החברתי. הן מנחילות לילדים את הערכים הקיימים של חלוקת הכוח הקיימת בחברה. ערכים אלה בנויים על עליונות הכוח של גברים – יהודים, אשכנזים, ותיקים, בריאים, ושל תרבות צרכנית מערבית, והם מועברים באופן סמוי, שאינו בולט לעין או מקומם את מי שאינם מודעים לו. ילדים לומדים בבית הספר לקבל, ש'ככה זה', ו'זה טבעי' ונורמלי, זה מובן מאליו ואין מה לעשות, תמיד זה היה ותמיד זה יהיה. יש עשירים ויש עניים, יש ותיקים ויש עולים, יש בנים ובנות, יש חזקים וחלשים (ערבים ויהודים בכלל לא מוזכרים), ואין מה לעשות. המסר שמעבירות מורות בבית הספר הוא מסר של – תלמד/י תצליח/י. כאילו אין שום קשר למקום בו נולדת, כאילו אין כל קשר ללאום, למגדר, לסביבה, או למרכיבים חברתיים אחרים. המסרים המערביים, האומרים כי ההצלחה תלויה רק בפרט, נראים אף הם מובנים מאליהם. מסר חברתי משמר זה בנוי על אידיאולוגיה קפיטליסטית של שוק כלכלה חופשית. הכשרת ילדים להאמין בו מכינה אותם לתחרות בשוק העבודה הקיים, בלי ביקורת על המערכת עצמה, על תנאי העבודה, זכויות העובדים וכיוצא באלה.
אידיאולוגיה של הצלחה אינדיבידואלית
גם הכשרת המורים ברוב הסמינרים והאוניברסיטאות סובבת סביב אידיאולוגיה של הצלחה אינדיבידואלית. הטכנולוגיה של החינוך הפכה להיות אידיאולוגיה. ה'מקצוענות' של המורים בהכשרתם מתמקדת בדידקטיקה של ההוראה, הכנת מערכי שיעור, המחשה, תיאטרון בובות, הוראה יחידנית בקבוצות, הוראה מדורגת, מותאמת, מיקוד למידה, ו"אהבת לרעך כמוך". רק לעתים רחוקות היא עוסקת בביקורת החברה ומערכת החינוך, והיא כמעט שאינה עוסקת בבחינת המציאות באופן ביקורתי במגמה להביא לשינוי חברתי.
חסרת בחינה ביקורתית
לטענתי, חסרה בהכשרת המורים בחינה ביקורתית של החברה אליה אנחנו מחנכים. שאלות כגון, כיצד ממסלל החינוך את הילדים למעמד החברתי לתוכו נולדו, אינן נשאלות. גם שאלות הקשורות לפערים העצומים הקיימים בחברה שלנו עולות בשיעורים מעטים בלבד, בשיעורי הסוציולוגיה, על פי רוב, אך במנותק מההיבטים המקצועיים שהזכרתי – עבודה בקבוצות, שיטות הוראה, מערכי שיעור וכדומה. המכללות גם לא מבקרות את עצמן די הצורך בהקשרים חברתיים: מהו שיעור המורים/ות הערבים/יות המועסקים/ות בהן? מה שיעור המורים/ות המזרחיים/יות המועסקים/ות בהם? עולים/ות חדשים/ות? כמה סטודנטים/יות אתיופים/יות לומדים/ות? האם יש נגישות ל(א)נשים בעלי מוגבלויות? לאילו בתי ספר שולחים את התלמידים/ות להתנסות? ומאיזו גישה? המושג ט"ט-טעון טיפוח, אף כי זכה בביקורת קשה, ומערכת החינוך הפורמלית משתדלת להמעיט בשימוש בו, נלמד במקומות רבים ככלי עבודה למורים/ות.
הכשרת טכנאיות אפקטיביות
אני חושבת, שמעמד המורות קשור במידה רבה גם לתפקיד שהן ממלאות בחברה ולאידיאולוגיה שהן מעבירות הן במודע והן שלא במודע. במציאות הקיימת רבים מאתנו מכשירים את המורות להיות משמרות המצב הקיים, רוב תוכניות ההכשרה לא שואפות להכשרת מורות אינטלקטואליות, מעורבות חברתית ופועלות לשינוי חברתי ולשיפור החברה, אלא להכשרתן כטכנאיות של העברת מידע בצורה אפקטיבית ויעילה. בשיח הרווח בחדר המורים של מכללות רבות אפשר לשמוע, לעתים, טענות בדבר רמתן הנמוכה של הסטודנטיות, היעדר השכלה, תרבות (מערבית) וכדומה. זהו שיח התורם את חלקו למעמדן הנמוך של המורות, ומוציא מכלל זה את מכשירי המורים. משתמע ממנו, כי הטענות על רמתן הירודה של הסטודנטיות להוראה נכונות אך ורק בנוגע אליהן, ולא בנוגע למכשירי המורות. מובן, שאנשי האוניברסיטאות כוללים בשיח הזה גם את מורי ומורות הסמינרים.
השינוי הדרוש:
הכשרה כסוכנות שינוי חברתי
אני מאמינה, ששינוי בהכשרת המורות, כלומר חינוך מורות להיות סוכנות שינוי חברתי ולא טכנאיות חינוך, המעבירות את התרבות הקיימת כפי שהיא לדור הבא, יכול להשפיע על מעמדו של המורות. שכן, בחברה הישראלית, לפחות ברמה ההצהרתית, קיימת כבר ביקורת חברתית על הפערים הרבים הנפערים בין אוכלוסיות שונות הן בחברה והן בתוך מערכת החינוך, ומשרד החינוך בראשות שרים שונים, ברמה ההצהרתית, לפחות, דוגל בשוויון הזדמנויות בחינוך. אמונה בצדק חברתי, שיש לה תרגום מעשי גם בתוך מערכת החינוך הפורמלית, עדיפה, לדעתי, על אידיאולוגיה של אינדיבידואליזם ותחרותיות. היא מתאימה להיסטוריה ולאתוס התרבותי שלנו, ויש לה סיכוי טוב להיקלט בשיח הציבורי. הכשרה ליישום אידיאולוגיה חינוכית, המושתתת על צדק חברתי, מלבד היותה נכונה, יכולה אף להשפיע לחיוב על מעמד המורות בחברה כמי שעושות שליחות חברתית חשובה.
תיעול הרצון למודעות חברתית
חלק גדול מן הנשים הצעירות הלומדות הוראה על אף השכר הנמוך, בוחרות במקצוע זה מתוך רצון ל'תקן': להעניק לילדים התנסות טובה מזו שהן חוו בילדותן. לרבות, זו בחירה חברתית אידיאולוגית, גם אם אינה מנוסחת בבירור ככזאת. אחרות, הבוחרות במקצוע מטעמי 'נוחות למשפחה, לגידול ילדים', מבינות כבר בראשית ההכשרה שלהן מה מידת ההכנה וההשקעה הקשורה בהוראה, ועד כמה תובענית ומורכבת עבודת המורה. בכל זאת הן בוחרות להמשיך בהכשרתו. הבחירה המחודשת שלהן נעשית מתוך רצון לתרום לחברה, להשפיע, להיות משמעותית עבור הילדים. רצון זה מהווה תחושה פנימית חזקה של סמינריסטיות רבות שהכרתי.
ניתן, וצריך, לדעתי, לתעל את הרצון הזה למודעות חברתית, לרגישות הבנויה על ידע והבנה של המבנה הבלתי שוויוני של החברה שלנו. רכישת ידע, הבנה וחשיבה אנליטית לגבי חלוקות חברתיות עשירים-עניים, גברים-נשים, ערבים-יהודים, ותיקים-עולים, מזרחים-אשכנזים, בריאים-בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות – הן אבן יסוד הכרחית. אני חושבת, שניתן להכשיר מורות שיאמצו תפיסה של זכויות בגישתן לילדים, גישה שאינה מחזיקה בעמדה של "הגורל התאכזר לילד/ה העיוור, החדש, המוגבל פיזית", אלא מאמינה, שלכל הילדים, גם לאלה, יש זכויות לנגישות חברתית לכל שירות חברתי, בדיוק כמו לכל ילד/ה אחר.
הבנה מעמיקה של המנגנונים, המייצרים מחדש, באמצעות החינוך, את אי השוויון והיעדר הצדק החברתי בחברה, ופדגוגיה הפועלת לשינוי חברתי, עשויים להשפיע גם על מעמד המורה. מורות חדורות אידיאולוגיה, המייצגות נאמנה את הילדים, מוערכות על ידי החברה. יש דוגמאות כאלה בפרוייקטים לשינוי חברתי הנעשים בשדה החינוך כמו פרוייקט אומץ, מהפך, פרוייקטים של חברת המתנ"סים, או בתי ספר כמו ביאליק וכדומה. אני טוענת, שחינוך המביא לשינוי חברתי, כשייעשה על ידי מורים, ישפר את מעמדם החברתי ואח הכבוד אליהם.
