פרויקטים של עסקים קטנים לנשים, כמו "משכית" שנוסדה ב-1954 על-ידי רות דיין, היו קיימים בעבר. אולם מרביתם נוהלו על ידי נשים מבוססות יוצאות אירופה-אמריקה, שהפרויקטים הביאו להן הצלחה מסחררת. לעומתן, התופרות, הרוקמות ורוקעות התכשיטים, נותרו בדרך כלל פועלות אלמוניות. בפרויקטים הנוכחיים הנשים מחלצות מתוך שגרת היומיום תודעה ומחאה. זו אולי לא מחאה הנלמדת בלימודי מגדר באוניברסיטה, אך זו מחאה פמיניסטית
'נשים מבשלות עסק' הוא פרויקט ראשוני וחלוצי שנועד לתת מענה לנשים במצוקה כלכלית. הפרויקט מציע אלטרנטיבה ריאלית למחסור החמור בתעסוקה, וזאת באמצעות קורס המנצל כישורים נשיים ייחודיים לצורך יצירת מקור הכנסה עתידי. מתכון הקורס הורכב בהקפדה רבה. מתוך שלושים המפגשים שיועדו לקורס שמונה הוקדשו לתהליכי העצמה אישית, שלושה עשר מפגשים עסקו בהיבטים הכלכליים של העסק ותשע סדנאות התמקדו בבישול גרידא. במהלך המפגשים נחשפו הנשים למגוון רחב של נושאים, ביניהם: תקשורת בין-אישית, אסרטיביות, ניהול, תמחיר, שיווק, שדרוג מאכלים, לימוד מתכונים ייחודיים, סידור שולחנות ועוד. התכנים הללו מעניקים לנשים אינפורמציה, כלים וכוח – השילוש הקדוש הדרוש ליצירת מקום תעסוקה אלטרנטיבי.
מגמות ביזמות עסקית – אל הפרויקט 'נשים מבשלות עסק', מצטרפים בשנים האחרונות פרויקטים רבים מן הסוג הזה. כאלו הם: פרויקט התפירה והרקמה המסורתיים, שמפעילה עמותת "Sidreh" בעיירה הבדואית לאקיה בנגב, פרויקט "אלמז" (יהלום באמהרית), המכשיר נשים מן הקהילה האתיופית בלוד, למלאכות תפירה שונות. הפרויקט מספק פרנסה לנשים עולות מאתיופיה, ועוסק גם בשימור האומנות האתיופית המסורתית, שהולכת ונעלמת במציאות הישראלית הדורסנית. לכאורה, פרויקטים מן הסוג הזה היו קיימים בישראל גם בעבר. חנות הבגדים והתכשיטים "משכית", שנוסדה כבר בשנת 1954 על-ידי רות דיין, היא דוגמה לפרויקט מסוג זה. החנות ביקשה לפתח אפשרויות תעסוקה בעיקר לעולות מארצות המזרח. בו זמנית היא רצתה לגבש גם קו עיצוב מקורי, שייתן ביטוי לרוח התרבותית הייחודית של מדינת ישראל הצעירה. אולם, בניגוד לפרויקטים העכשוויים, מרבית המפעלים הללו נוהלו על ידי נשים מבוססות יוצאות אירופה-אמריקה, שאף זכו בעקבות הפרויקט להצלחה מסחררת. לעומתן, התופרות, הרוקמות ורוקעות התכשיטים, נותרו בדרך כלל פועלות אלמוניות. בפרויקטים הנוכחיים, הנשים מחלצות מתוך שגרת היומיום תודעה ומחאה. זו אולי לא מחאה מן הסוג שנלמד בתוכנית לימודי המגדר באוניברסיטה, אך זו עדיין מחאה פמיניסטית, ופמיניזם זה הרי לכולן.
המדיניות הכלכלית הנהוגה בישראל בשנים האחרונות פגעה קשה באזרחים בעלי הכנסה בינונית ונמוכה. כושר ההשתכרות של נשים, שמהוות רוב בשכבה זו, נפגע באופן משמעותי. המדיניות הכלכלית פגעה ברשת הביטחון הסוציאלי, במערכת הקצבאות ובשירותים החברתיים של המדינה (חינוך, בריאות ורווחה). המיתון והאבטלה גברו. הופרט וצומצם כוח האדם הממשלתי (נשים מהוות כ- 66% מהמועסקים בשרות הציבורי). הממשלה נמנעה מלהתערב בעקיפת תשלום שכר המינימום ובפגיעה בתנאים הסוציאליים של עובדים (רובן נשים) בשכר נמוך על ידי חברות כח-אדם ומעסיקים פרטיים.
בשנת 2003 שכר נשים לחודש עבודה עמד על 62% משכר הגברים ושכר נשים לשעת עבודה עמד על 83% משכר הגברים. גורמים אלה ונוספים, והפוטנציאל של פיתוח עסקים זעירים על ידי נשים, המתבססים על כישורים ויכולות מוכחים שלהן, הם ברקע הפרויקטים לפיתוח עסקים קטנים של נשים. אלו משמשים מענה יעיל במיוחד למאבק בעוני (לפי ממצאי הסקר האחרון של ביטוח לאומי כ-18% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני). כיום פועלים למעלה מארבעים ארגונים לשינוי חברתי בתחום פיתוח וקידום עסקים קטנים. הם מפעילים מגוון פרויקטים לאוכלוסיות הנחשבות מוחלשות: נשים, אוכלוסיה המתגוררת בשכונות מצוקה, נשים פלשתיניות, מזרחיות, מהגרות מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה ועוד.
בין הארגונים החברתיים העוסקים בתחום זה: העמותה להעצמה כלכלית לנשים, שאותה הקימה קבוצת נשים חיפאיות שהיו פעילות במשך שני העשורים האחרונים בארגוני נשים ובעיקר "אשה לאשה"- המרכז הפמיניסטי בחיפה. הקבוצה הקימה בשנת 1997 את העמותה, במטרה לסייע לנשים מעוטות יכולת כלכלית להגיע לעצמאות וליציבות כלכלית, לפי אסטרטגיית ה"יוזמה הזעירה" (Microenterprices), בתוכנית הנקראת "עסק משלך" (על משקל "חדר משלך" של וירג'יניה וולף). התוכנית הופעלה במקומות שונים בארץ, במגזרים שונים של האוכלוסייה ויש בה את כל סוגי העסקים. עד היום נפתחו כ-35 קבוצות, שבהן השתתפו כ-720 נשים, מתוכן 118 פתחו עסק זעיר, 52 פיתחו את העסק הפרטי הקיים, 200 נשים סיימו את ההכשרה ויש להן פעילות יוצרת פרנסה בבעלותן, הוגשו קרוב ל-200 בקשות להלוואות בסכום כולל של שני מליון שקל.
ארגון "קול האישה" פיתח שלושה פרויקטים שונים: 'עסק משלך', 'נשים מבשלות עסק' (שני פרויקטים בקרית היובל ובלב העיר) ו'מתעסוקה לתעסוקה', שמטרתם היא לתת מענה למגוון צרכים הנגזרים ממצוקה כלכלית. שלושת הפרויקטים מכילים שלב הכשרה, הכולל גם העצמה אישית, ושלב מתמשך של ליווי ותמיכה בתהליך היישום. שני השלבים משלבים תהליכים קבוצתיים ופרטניים. קרוב ל-100 נשים לקחו חלק במהלך השנה בתוכניות אלו, בשלבי ההכשרה או היישום. ארגונים נוספים הפועלים לקידום עסקים קטנים של נשים הם אלו: "המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי" ו"סביבה תומכת-לקידום נשות עסקים בישראל".
