חוק הסיעוד שנחקק לפני 20 שנה נועד לסייע למשפחות בטיפול בקשישים לכמה שעות עבודה בשבוע. הטיפול בקשישים איפשר לנשים נשואות, מטופלות בילדים וכאלו שילדיהן בגרו אך לא היתה להן הכשרה כלשהי לעבוד בעבודה חלקית ולהשתכר מעט.

בשנות התשעים החלו להביא את מהגרות העבודה לעבודה ולינה בבית הקשישים. מהר מאוד הן הפכו להיות מבוקשות יותר בשל השירות הצמוד של 24 שעות שממנו נהנתה גם המשפחה. העסקת נשים זרות מבוקר עד לילה הוסברה כ "הפתרון האידיאלי" בהשארת הקשיש בקהילה, ובמתן שכר גבוה לעובדות המגיעות מהעולם השלישי בו השכר נמוך מאוד. המדינה הפריטה את מוסדות הסיעוד ובתי האבות ובשל העלות הגבוהה משפחות רבות מעדיפות להשאיר בידי המטפלות הזרות קשישים סיעודיים קשים מרותקים למיטה וחולי אלצהיימר, שהשהיה במוסדות טיפוליים מתאימה להם יותר. סבסוד שירותי רווחה בעבודה זולה עומד בסתירה לאכיפה מרתיעה. ובאין אכיפה אנו עדים זה שנים לתופעות קשות של עושק, סחר בבני אדם, וניצול מיני. כמובן, לא כולם אך די באלו המתלוננות כדי להבין את הניצול הציני שעושה המדינה בנשים הזרות.

הפגיעה בעובדות הזרות היא גם במשפחות. על פי אמנות בינ"ל חוקי העבודה בכל מדינה חלים על כל העובדים המועסקים בתחומה ללא קשר למעמד האזרחי. לפיכך, העובדות זכאיות לפחות לתשלום שכר מינימום וכל הזכויות הסוציאליות הנלוות. בשנה האחרונה עודכן שכר המינימום. אך המשכורות ששולמו בדולרים ירדו מאוד, בהמרה לשקלים. מאחר ומשרד התמ"ת לא מצא לנכון להבהיר למשפחות שהשכר צריך להיות בשקלים, לקחנו משימה זו על עצמנו והפצנו באמצעות העובדות מכתב למעסיקים בו פירטנו את גובה השכר ואת סכום הניכויים המותרים. המכתב אכן, עזר במידת מה, בעקבותיו גם חברות הסיעוד עדכנו את המשפחות. זוהי מעמסה כספית לא קלה לרוב המשפחות. בנוסף לשכר הן גם אמורות להוסיף תשלומים עבור כלכלה וביטוחים שונים. הקצבאות שמקבלים הקשישים לא עודכנו במקביל לעליית שכר המינימום והמעבר לתשלום בשקלים. משפחות לא מעטות מתקשות או לא מוכנות להוציא את הסכום הנדרש בחוק לעובדות והן משלמות פחות. העובדות מצידן מיודעות מאוד לזכויותיהן והן תובעות את המעסיקים לתשלומים לאחר הפסקת עבודתן. אלפי תביעות כאלו ממלאות את בתי הדין לעבודה, ההליכים המשפטיים גוזלים זמן והרבה כסף, שיכלו להימנע אם המדינה היתה נוקטת בצעדי אכיפה והרתעה.

חוק הכניסה לישראל והסדרי ההעסקה למהגרי העבודה קבעו כי השהיה בארץ לצרכי עבודה מותנית בעבודה אצל מעסיק מסוים. עובדות לא יכלו לעזוב מעסיקים גם אם פגעו בהם מחשש שלא יוכלו לעבור למעסיק אחר. בשנים האחרונות הוגמשה "הכבילה למעסיק" בעקבות עתירות לבית המשפט העליון של ארגוני הסיוע למהגרי עבודה. כיום העובדות יכולות לעזור מעסיק. ובתנאי שתמצאנה מעסיק חלופי תוך חודש עם אפשרות להארכה בחודש נוסף (ויזה ב/2).

מסתבר שמציאת מעסיק חלופי אינה עניין קל. בשנים האחרונות מוכנסים עובדים לסיעוד במספרים גבוהים ללא הגבלה, בניגוד לענפים אחרים (חקלאות, בניין) בהם נקבעו מכסות. תמריץ נוסף להבאה מסיבית של עובדים חדשים הוא דמי התיווך הגבוהים שגובים המתווכים השונים, הנעים היום בין 5,000 ל- 9,000 דולר לכל עובד ומגיעים להערכתנו, לפי סקרים שביצענו בקרב עובדות למאות מיליוני דולרים. הערכות אלו נתמכות גם על ידי גורמים רשמיים. במרוץ להבאת העובדים משתתפים גם גורמים פליליים המוכנים אפילו לשלם למעסיקים על מנת להביא עובדים על ההיתר שניתן להם. עובדים רבים המגיעים מגלים שאין להם מעסיק. אלו צפויים למעצר וגירוש אם לא ימצאו מעסיק אחר. חברות כוח האדם וסוכניהם מציעות אותם לקשישים סיעודיים קשים, ולטיפול בשני קשישים בבית אחד. העובדים לא יכולים לברור את המעסיקים והם נאלצים לקבל את מה שהוצע להם. המקרה של מ.ט שטופל על ידינו באחרונה ממחיש זאת היטב. עם הגעתה לארץ גילתה מ.ט. שהחברה שהביאה אותה לא משבצת אותה למעסיק. לאחר שבועיים של ייאוש דאגה, מצאו לה מעסיקה. בבואה לבית המעסיקה היא הוחתמה על הסכם עבודה בו נכתב שהיא אינה רשאית לצאת מהבית מלבד ל- 12 שעות, פעם בחודש. היא לא יכלה להרשות לעצמה לסרב וחתמה. במהלך תקופת עבודתה כמעט ולא יצאה מהבית. בתה של המעסיקה הגיעה מדי יום להוציא את האשפה. היא טיפלה בקשישה חולת אלצהיימר. לאחר שנתיים ושלושה חודשים הניחה בפני משפחת המעסיקה מכתב התפטרות. למחרת הגיעו שוטרים ולקחו אותה למעצר בחשד להתעללות בקשישה. אותם שוטרים ביקשו שנעזור לה לאחר שהבינו שהייתה כאן עלילה. כך הגיעה אלינו. הבנו ממנה שהמשפחה גם לא אפשרה לקשישה לצאת מחוץ לבית.

לפני שלוש שנים הוגשה עתירה לבג"ץ בשם האגודה לזכויות האזרח בדרישה ממשרד להעמיק את פעילות ההרתעה של מעסיקים ולבטל היתר העסקה למעסיק שנמצא כי פגע בעובדת זרה. העתירה הוגשה בעקבות ריבוי מקרים של התעללות קשה של מעסיקים ובני משפחותיהם בעובדות. מעושק ועד כליאה ואונס. משרד התמ"ת התחייב ליצור מנגנון לשלילת היתרים ממעסיקים עושקים ופוגעים והעתירה הוסרה. הכלי של שלילת היתרים התברר כאפקטיבי והוריד את מספר המקרים הקשים. בשנה האחרונה התברר לנו, לאחר שלא קיבלנו תשובות על מקרי התעללות ששלחנו לתמ"ת, של הלנת שכר סדרתית וניצול מיני, כי המשרד החליט להפסיק את שלילת ההיתרים. התשובה שקיבלנו הייתה כי שר התמ"ת אלי ישי הורה להפסיק את שלילת ההיתרים כי מדובר ב"פיקוח נפש". המשמעות היא שמעסיקים ובני משפחותיהם שהתעללו בעובדות יוכלו להמשיך ולפגוע בעובדות אחרות שתגענה.

הפסקת שלילת ההיתרים כמו אי-הגבלת ההכנסה לארץ של עובדים חדשים נועדה ליצור מצב בו הביקוש עולה על ההיצע ולכן למרות החוקים הנאורים העובדים נאלצים להסכים לתנאים קשים ושכר נמוך. כך כאמור, מסבסדת הממשלה את ענף הסיעוד.

חנה זוהר, עמותת "קו לעובד"