תהליך החינוך מקבע אצל התלמידים הירארכיות חברתיות בנושאי רוב ומיעוט לאומי, גברים ונשים, הטרוסקסואלים מול הומו-לס-בי-טראנסיות, מוצא אתני, מבטא מקומי או זר, היסטוריה שלטת או מוכפפת, גודל חשבון הבנק של ההורים, מגבלות הנובעות משמירה על קוד התנהגות דתי, מול חילוניות, יחסי מרכז ופריפריה, וגורמים אחרים, הממיינים את האזרחים במדינה לשווים ושװים־יותר. דברים אלה אומרת פרופ' סמדר לביא, אנתרופולוגית חברתית, שחקרה את החברה הבדואית ועוסקת בסוגיות אתניות.
מרבית החברות בעולם הן עדיין חברות חקלאיות, או חברות המייצאות מהגרי/ות עבודה עקב התמוטטות כלכלתן, שהייתה מושתתת על חקלאות, אשר אינה רווחית כיום. בחברות אלה, רמת ההשכלה הכללית מוגבלת, וחינוך, הנוטה להיות זר (כמו בית ספר בריטי במלזיה או בית ספר אמריקאי בפיליפינים) הוא פריווילגיה של המעמד העליון בלבד, במיוחד של בניו. לכן, חינוך המעמדות העליונים בחברות אלה הוא, לעתים, גם עסק כלכלי מופרט, שהקניין האינטלקטואלי שלו, ולפרקים גם כוח ההוראה, מיובא מהמערב אל העולם השלישי.
הקשר בין איכות החינוך לגובה תשלום הארנונה
בחברות תעשייתיות ופוסט-תעשייתיות, מנגנוני גביית המסים מהווים חלק מן החובות האזרחיות. בהרבה מקרים איכות החינוך נקבעת לפי גודל תשלום הארנונה. במקומות בהם תשלומי הארנונה נמוכים, יזכו התלמידים לחינוך נחות יותר מאלה בהם תשלומי הארנונה גבוהים.
בחברות (פוסט) תעשייתיות, ההשכלה הפורמאלית לכאורה אמורה להיות זמינה לכל ילדיהם של משלמי המסים, ולכן אמורה להוות אלמנט היוצר שוויון חברתי. אך לא כך הדבר. כיום, ברוב המדינות המתועשות, מושתתת מערכת החינוך הציבורי על עולם המושגים הניאוליברלי שמרני, המצדד בביקורת על מדינת הרווחה, הנובעת מעולם המושגים של הניאו-ליבראלים-שמרנים, שהתגבש החל בשנות השמונים בארצות הברית ובבריטניה. עולם זה מנסח את היחסים הכלכליים בין המשפחה מדינה, ומשקף את העמדה המוסרית של הימין החברתי־כלכלי בנוגע למשפחה הנורמטיבית: זוג הטרוסקסואלי חילוני, נשוי, לבן, דל צאצאים, מן המעמד הבינוני ומעלה. מטרת החינוך בחברות אלה היא לגרום להשתלבות האזרחים/יות בתהליכי הייצור והצריכה, על הדיפרנציאציה שבתהליכים אלה. לשם כך נדרשים האזרחים לרמה מסויימת של שליטה בקריאה, כתיבה ומתמטיקה. שליטתם באנגלית יוצרת גם היא דיפרנציאציה במידת הנגישות שלהם להון כלכלי ותרבותי.
קיבוע הירארכיה חברתית ועידוד הקונפורמיות
תוך כדי תהליך החינוך הפורמאלי של האזרחים, עקב הפיקציה של השוויון אותו יוצר התהליך, אמורה גם מערכת החינוך לגבש אצלם תודעה אזרחית. למעשה, תוך כדי תהליך החינוך מתקבעוח אצל התלמידים ההירארכיות החברתיות בנושאי רוב ומיעוט לאומי, גברים ונשים, הטרוסקסואליות מול הומו-לס-בי-טראנסיות, מוצא אתני, מבטא מקומי או זר, היסטוריה שלטת או מוכפפת, גודל חשבון הבנק של ההורים, מגבלות הנובעות משמירה על קוד התנהגות דתי, מול חילוניות, יחסי מרכז ופריפריה, וגורמים אחרים הממיינים את האזרחים במרינה לשווים ושווים יותר.
מה מרויחה המדינה הפוסט־תעשייתית ממערכת חינוך המונים בעלת עלויות נמוכות, שלצדה מערכת חינוך מופרטת, הממומנת על ידי הורים בני המעמד העליון?
בתי הספר במדינות פוסט-תעשייתיות מתיימרים לערוך אינטגרציה חברתית בין אוכלוסיות של מהגרים ואוכלוסיות של מקומיים. למעשה, בתי הספר מהווים מסגרת יעילה למשמוע ושיטור אוכלוסיות מהגרים אלה, על ידי ריכוזן במקום ספציפי, וחשיפתן החד צדדית לנראטיב הלאומי של הארץ אליה היגרו, הנכפה עליהן הר כגיגית.
עקב רצונם של תלמידים, ובמיוחד תלמידות, להיות 'מקובלים' בכיתה ועל המורים, בתי הספר, במיוחד בגיל ההתבגרות, מעודדים קונפורמיות חברתית, במקום לעודד יצירה אינדיווידואליסטית. לכן, מהוים בתי הספר אמצעי לפיקוח חברתי, ובמיוחד להשלמה עם הסטטוס קוו הפטריארכלי של תפקידי מגדר מסורתיים.
בתי הספר מספקים שירותי שמרטפות. לכלכלת המדינה. זול יותר לדחוס 40 ילדים בכיתה, ולשחרר את האם לעבוד בעלויות נמוכות, מאשר לשלם לאם עבור העבודה של הטיפול בילדיה. זול יותר לכלכלת המדינה להעסיק נשים מאשר גברים בתור מורים/ות, בהתחשב בפערי השכר הקיימים במדינת הלאום ה(פוסט) מודרנית בין גברים לנשים.
בתי הספר מעודדים את ההיעדרות של חשיבה ביקורתית. התלמידים הפאסיביים מתוגמלים על ידי המורה, אלא אם כך עולה היצירתיות שלהם בקנה אחד עם הנראטיב הלאומי ההגמוני.
המבנה הביורוקרטי-הירארכי של בית הספר מהווה שיקוף של המבנה הביורוקרטי-הירארכי של מדינת הלאום, בה האזרחים ממעטים להשתתף בתהליך הפוליטי. לכן, באופן פרדוקסלי, מעודד בית הספר את התלמידים לקחת אחריות אישית מועטה על ידי תהליך החיברות שלהם אל האזרחות במדינת הלאום המודרנית.
ניתוב ההסללה על פי המצב הכלכלי
החברה הפוסט־תעשייתית מאופיינת בהתמחות מקצועית. במסווה זה עוברים התלמידים, לכאורה לטובתם, 'הסללה'. למעשה, ההסללה מנותבת לפי המצב הכלכלי של הוריהם, המאפשר או שולל מהם גישה לחינוך פרטי. כמו כן מנותבת ההסללה לפי מיקומם הגיאוגרפי במרכז או בשולי מדינת הלאום. פקטורים כמו מוצא אתני או מגדר מהווים גם הם כלי למיון התלמידים למסלולים השונים.
ההסללה פותחת את הדלת להפרטת החינוך. החינוך הפרטי יוקרתי יותר, ובו נחשפים התלמידים לרשתות של כוח והשפעה של הורי חבריהם, או לרשתות מנוחשלות כוח והשפעה, ולומדים גם הם איך להתרשת או מהו מיצובם בנוף החברתי של מדינת הלאום. עם זאת, גם בבתי ספר פרטיים או פרטיים-למחצה, מתועלת היצירתיות והביקורתיות של התלמידים אל קונפורמיות של השלמה עם המבנה התרבותי-מעמדי-מגדרי של מדינת הלאום. המיצוב של התלמיד/ה בבית הספר מופרט ומתוקצב, וקובע במידה רבה את אפשרות גישתו לחינוך אוניברסיטאי יוקרתי, המהווה מקפצה נוחה לעולם היזמות והניהול בדרגים העליונים, לעיצוב הסביבה החוקית והחוקתית של החברה, או לעיצוב השיח האינטלקטואלי הציבורי של המדינה.
