פרלמנט נשים מס' 52 התקיים באולם התרבות של מושב רגבה. נושא הפרלמנט היה הפריפריה והמרחק מהמרכז מנקודת מבט פמיניסטית. האזנו להרצאות על בעיות הפריפריה עם דגש מאד קטן על הנושא הפמיניסטי. הבעיות הן כל כך קשות שקשה להפריד בין נשים וגברים במאבק לתיקון ולשינוי המצב.

הרמן בונץ, מנהל קרן פרידריך אברט בישראל פתח את הפרלמנט בדברי ברכות וציין שלא משנה מה מספר המשתתפים, מעטים או רבים, בכל מקרה לשיח ולדיון בפרלמנט יש חשיבות. הדברים נאמרו בעקבות מספרם המועט של המשתתפים. ד"ר אסתר הרצוג ברכה בשם פרלמנט הנשים וקרן הנעימה לנו בשיר ששרה לא לפני שמאמרה את שורת המחץ של הערב: "היכן שאת נמצאת שם הוא המרכז. ולא משנה אם את בתל-אביב או ברגבה..".

את הפרלמנט פתחה פרופ’ בתיה קריסטל רופאה, מנהלת היחידה לנפרולוגיה וליתר לחץ דם, בבי"ח לגליל המערבי, נהריה. פרופ’ בתיה קריסטל, נתנה סקירה קצרה על אי השוויון בבריאות הציבור בפריפריה לעומת המרכז תוך דגש על שני תחומים:
1. אי שוויון בבריאות האוכלוסייה.
2. פערים במשאבים המוקצים לאוכלוסייה המתגוררת בצפון הארץ.

הנתונים היו מתחום תוחלת החיים, תמותת תינוקות, שחרור מאשפוז כללי בבית החולים ובכולם מצבה של האוכלוסייה בצפון היה פחות טוב מזה שבתל אביב או מהמוצע הארצי או ממרכז הארץ. הנתונים לגבי צפון הארץ ודרומה הם זהים: תוחלת חיים נמוכה יותר, שהות קצרה יותר בבית החולים ותמותה יחסית גבוהה יותר של תינוקות. מנקודת מבט פמיניסטית הנתון המאלף הוא שלמרות שתוחלת החיים של הנשים גבוהה יותר מתוחלת החיים של הגברים, ביחס למדינות אחרות בעולם, הנשים בישראל מצויות במקום פחות טוב מהגברים בישראל! הגברים בישראל נמצאים במקום שישי בהשוואה למדינות אחרות ונשים נמצאות במקום השביעי. בגברים – לפני ישראל נמצאות יפן עם תוחלת חיים הגבוהה ביותר , אוסטרליה , שוויץ, שוודיה, קנדה אחרינו נמצאות ארה"ב, צרפת. בנשים נמצאת צרפת יחד עם שאר המדינות בתוחלת חיים גבוהה מישראל.
הפערים במשאבים המוקצים לאוכלוסייה בצפון הארץ הם מאד גדולים. עם שעור המיטות ל1000 איש בחיפה, ירושלים ותל אביב נע בסביבות ה- 2.66 הרי בצפון הארץ ובדרומה השיעור עומד על 1.58. פער עצום ישנו במספר המיטות ל"סיעוד מורכב" (שוב ל1000 נפש) בתל אביב 8.1 ובצפון 2.29. בטיפול נמרץ ילדים שוב פערים גדולים בתל אביב ובירושלים כ- 2.1 ובצפון 0.7. הפער בעמדות ניתוח הוא: ירושלים 8.9, בתל אביב 7.8 , בחיפה 7 ובצפון 3.5! מספר הרופאים לאלף נפש בתל אביב 4.7 , ממוצע ארצי 3.4 ובצפון 2.2.

ברור שנתונים אלו משפיעים על איכות החיים ועל מצב בריאותם של תושבי הצפון. פרופ’ בתיה קריסטל מוחה על העדר רופאים שמוכנים לבוא ולהשתקע בצפון, משרות יש אך אין מועמדים. בציטוט שהיא מביאה אומר ד"ר יוסי קורן: "לא רוצים לבוא אלינו בגלל המרחק, היעדר תגמול על הנסיעות הארוכות. יש צורך להקים בקריית שמונה מרפאת סוכרת, אך לא מצאנו מי שיפעילה".

הפער בין הפריפריה והמרכז רק הולך ומתרחב עם השנים. יש צורך דחוף להקים בית ספר לרפואה בצפון שימשוך סטודנטים ואנשי סגל. בית חולים אוניברסיטאי מושך תמיד כוחות טובים. יש צורך להקים מכוני מחקר ומעבדות מחקר בכדי להביא כוח עבודה מיומן ומקצועי. החזון של פרופ’ בתיה קריסטל הוא באימוץ בית חולים ממרכז הארץ את בתי החולים בצפון הארץ. אימוץ שיביא לשיתופי פעולה ולהעלאת קרנם של בתי החולים בצפון. אנו חייבים לייצר מנופי שינוי על ידי השקעות ממשלתיות, ארגוניות ופרטיות למיזמים שיכולים להטות את כף המאזניים ולהביא "בריאות לפריפריה".

כאמלה מוסא יזמית שהקימה עסק של שרותי קייטרינג בסחנין סיפרה על דרכה והצלחתה בהקמת העסק. זו ההזדמנות להודות לכאמלה על האירוח הנפלא שעשתה לכל באות הפרלמנט. בסלסלות קש ענקיות היו מטעמים מעשה ידיה של כאמל. סלט מטבוחה, דברי מאפה מלוחים ומתוקים. תה צמחים עם קינמון וג’ינג’ר וקפה שחור מהביל. כאמלה החלה את הקריירה שלה כעובדת ניקיון בקיבוץ תובל. שם החלה את עבודתה במטבח של הקיבוץ וגילתה שהיא טובה בבישול ומשם הייתה הדרך קצרה לאירוח קבוצות בביתה שבהם סיפרה את סיפורי המקום עם הסעדה של האורחים. העבודה הייתה קשה, ביום העבודה בקיבוץ ובערבים ובסופי שבוע אירוח קבוצות. בתחילת הדרך לבעלה היה קשה לראות אישה עובדת מחוץ הבית ומנסה להרים בנוסף עסק עצמאי. כיום כשהיא שותפה עם אחותה וחברה שהיא יהודייה בעלה מפרגן לאורך כל הדרך. החברה שבבעלותן נותנת שרותי קייטרינג בכל הארץ.

ד"ר יהודית אברהמי-עינת דיברה על איך נתפשות נשים בפריפריה בעיני הנשים במרכז. ד"ר יהודית אברהמי עינת היא ראש המחלקה להוראה ולימודים כלליים במכללת אורט בראודה בכרמיאל. יהודית חיה בשני מקומות בו זמנית בכרמיאל וברעננה. "על המכונית שלי שתי מדבקות של עיריית רעננה ועיריית כרמיאל, אני חיה בפיצול אישיות. כשקיבלתי את התפקיד לפני שמונה שנים ועברתי לגור בכרמיאל אמרה חברתי ד"ר אראלה שדמי שאני עושה טעות ושורפת לעצמי את כל הגשרים. תמיד רציתי לעבוד ולקדם את הפריפריה. אם זה היה לפני שנים רבות זה היה בדמות פרויקטים שהיום ברור לי שזה היה מנקודת מבט מתנשאת ואני אפילו מתביישת. ההבחנה הייתה שהנשים בפריפריה לא מבינות, לא יודעות יש להביא להן את האור את העצמה ואת התמיכה". זו לדעת יהודית התנשאות לשמה. היום אחרי שמונה שנים של עבודה בכרמיאל היא חצויה.

"היום כשאני בשבתון במרכז לא המשכתי את שכירות של דירתי בכרמיאל. החיים שלי במרכז יותר מלאים ואם לא היה לי עוגן במרכז לא הייתי יכולה להמשיך לעבוד בפריפריה". הבעיה היא הקשר- הייתי שמחה לו בכל אירוע בצפון היו מגיעים גם אנשים מהמרכז. חיזוק לדבריה קיבלה יהודית מהקהל כשאחת הנשים הביעה מצוקה דומה. סמדר סיני, מנהלת היחידה לקידום הנשים בתנועה הקיבוצית שהנחתה את הפרלמנט אמרה שהחוויה שלה היא שונה והיא שעושה דרך הפוכה. נוסעת כל יום כשעתיים לעבודה בתל אביב בכל כיוון ומוצאת את מקומה בפריפריה ולא מרגישה שלא תוכל לתפקד בלי המרכז. "כל חווית התרבות שמתרחשת במרכז מגיעה גם אלינו לצפון" מסכמת סמדר את השיחה.

סגרה את הפאנל ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית קלינית ראש התכנית ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית תל חי. לד"ר אביגיל "בטן מלאה" על תפקוד המשטרה, הפרקליטות וגופים תומכים בנשים שחוו אלימות מינית. המודעות לנושא היא נמוכה ביותר, הדעות הקדומות והסטיגמות גורמים לכך שחלק גדול מהנשים שחוות אלימות מינית לא מטופלות ולא מגיעות להגיש תלונה במשטרה.
מנגד נשים שמחליטות להילחם ולהיחשף עוברות מסע ייסורים. זה מתחיל בתחנת המשטרה. בתחנות המשטרה החקירה נעשית על ידי חוקר ולא חוקרת ולא על ידי אנשים שעברו הכשרה לנושא כעובדים סוציאליים. קבלת הפנים במשטרה היא עם הערות המטילות ספק באמינותן של המתלוננות. "מה את מספרת לי את סיפור הזה. זה לא יכול להיות…אם לבוש כזה סקסי מה את מתפלאת…" וכו. החוקרים מבקשים מהבנות "עדות מסייעת" למרות שהחוק בפרוש לא דורש זאת. מכאן עובר התיק לפרקליטות וכ-75% מהתלונות נסגרות מחוסר עניין לציבור. סגירת התיקים היא בלי לידע את הנפגעות ובכך נגרם להן נזק כפול.

ד"ר אביגיל מור מציינת לשבח את "מרכז סיוע לנפגעות אונס" כתובת שאליה פונות הנפגעות. אך לצערה הרב המרכז פועל ללא תמיכה כספית נאותה ותמיד קיים החשש שהוא ייסגר. בבית חולים פוריה בעפולה פועלת מחלקה בראשות הד"ר נסיה לנג ושם מקבלות הנפגעות יחס מעולה. אחת הנשים מהקהל סיפרה שבקרוב תפתח מחלקה שכזו בבית החולים בנהריה.

כמו כן דיברה בפאנל דליה אייל מנהלת עמותת "מעברים" שאחראית על ארגון תכנית ארצית לתעסוקה בפריפריה.

פרלמנט נשים אורגן על ידי נילי אלון היועצת לקידום מעמד האישה ומ"מ מזכיר המועצה המקומית מטה אשר. חבל שלמושב הפרלמנט הגיעו כל כך מעט נשים. כמו כן הדגש על נקודת מבט פמיניסטית לא עלה בכל הדיונים. מסתבר כנראה שהבעיות של הפריפריה הן מעבר לנושא הפמיניזם.

התקציר נכתב על-ידי זהבית אורלב שהיא עורכת תוכן