מאחר ויש לגברים כל-כך הרבה כוח בידים אז בואו נסתדר לבד. זה יכול להיות הרבה יותר נכון אם נשים יבחרו את הנשים והגברים יבחרו את הגברים.
כשאנחנו מדברים בציבור הדתי על השתלבותן של נשים בחיים הפוליטיים, אנחנו מתייחסים לאיזו חרדה פנימית שמלווה אותנו, גברים ונשים בחברה הדתית. אני סבורה שזאת חרדה שצריכה ללוות את כל החברה הישראלית, אבל אני מתייחסת פה לקבוצת השייכות המצומצמת שלי. שאלת המשפחה מלווה אפילו נשים בעמדות מפתח. גם האיש הדתי וגם האישה הדתית לא יכולים לנתק את התפישה שלהם ואת הזהות האישית שלהם ממקומם בתוך המשפחה. החיבור העמוק למשפחה מוטמע בתוך חינוכם ותפישתם של האיש והאישה הדתיים. לכן, ההתעסקות בשאלת האישה בפוליטיקה, נבחנת תמיד לאור השאלה הזו. לנשים שיצליחו בתחום המשפחתי יש מקדם הצלחה בכניסתן לפוליטיקה. גם נשים, שנכנסות למסלול של עסקנות ציבורית מגיל מאד צעיר, והצליחו לבנות את עצמן שם בדיוק כמו גברים צעירים, יכולות להצליח בתוך המערכת הציבורית-פוליטית. יחד עם זאת, זה לא מסלול חיים שגברים ונשים דתיים רוצים לראות את עצמם בתוכו. נשים לא רואות עצמן נכנסות למסלול חיים ציבוריים בגיל 20-35, תקופה שהיא מאד אינטנסיביות בבניית הזהות שלהן והמשפחה שלהן ובהתפתחותן ההשכלתית והמקצועית. אישה דתית לא יולדת שני ילדים בשנות ה-20 המוקדמות לחייה וגומרת את התפקיד, ואחר-כך זוכה לשנים פנויות רבות. היא מתחילה ללדת בסביבות גיל 20-25, כחלק מתהליך קבוע בהתפתחות שלה ושל משפחתה. לעולם כל מה שהיא עושה משולב במערכות חיים מאד אינטנסיביות של בני משפחתה. אני אמא ל-9 ילדים. ילדתי ילד ראשון בגיל 23, גמרתי תואר ראשון עם ילדה אחת התחלתי לעבוד ונולדה ילדה 3 ו-4, ואז התחלתי ללמוד לתואר שני. כל הזמן עבדתי ונולדו עוד שלושה ילדים ואז עשיתי תואר שני במסלול נוסף. שבועיים אחרי הלידה באתי ללימודים עם התינוקת שישבה איתי. בהפסקה ניגש אלי אחד המרצים ושאל: זאת הראשונה שלך? אמרתי לו: כן, בפעם ה-7. אז הוא פשוט הלך, הוא לא ידע מה להגיד.
האישה הדתית חיה חיים מאד אינטנסיביים, בעולם ערכים מורכב. היא צריכה כל הזמן לחשב את סולם הערכים שלה ואינה יכולה להרשות לעצמה לשלם מחירים שהם בתחום המשפחה. רק כשהמצב קשה ללא נשוא היא מוכנה לשלם את המחיר. לכן, נשים בפוליטיקה, בחברה הדתית, יכולות להצליח כשהן עוברות את המסלול הזה. זה נותן להן בשלות וערך מיוחדים כנציגות של החברה הדתית בכנסת. לדעתי, אם אישה דתית בפוליטיקה תעסוק בענייני כלכלה וביטחון כמו כל החברים שלנו בכנסת, הגברים הדתיים והלא דתיים, זה יהיה חסר משמעות שהיא אישה. מבחינתי, יכול גם גבר לייצג את הנושאים הללו, בדרך המוכרת. אני מצפה שאישה שתיבחר לכנסת תעסוק בכל הנושאים באופן אחר, באופן שמביא את העולם שהיא חווה אותו, עם כל המורכבות והאינטנסיביות ועם האיכויות שאנחנו מייחסים לנשים ומטפחים אותן, כמו: נאמנות, נתינה, רגישות, אהבת אדם (אמא לא יכולה לגדל ילדים בלי אהבה). מאחר ואלה כל-כך חסרים בחברה שלנו. הגברים יכולים היו גם כן להיות כאלה, אבל הם אינם מתחנכים להיות כאלה. לכן, מאחר שאנחנו כן רכשנו את היסודות הללו במהלך חיינו, כשאנחנו נכנסות לפוליטיקה אנחנו אמורות להיות מחויבות לעולם הערכים הזה. כדי להתעסק עם אותם דברים ולהתייחס אליהם מאותן נקודות מבט כמו הגברים, לא הייתי עושה מאמצים עצומים לשים נשים במקומות ריאליים בכנסת.
אנחנו חברה שמעצימה נשים. נשים ברוך השם מועצמות בחברה יותר מגברים. אני לא מגדירה את עצמי כסקטור שמעונין לקדם נשים. יש לי בנים ואני שייכת לסקטור של האמהות, שיש לו אינטרס לעזור למין האנושי, שמרכיב נשים וגברים. אנחנו צריכות להתחיל לדאוג לפער העצום המתפתח בין גברים ונשים. דבר זה אופייני גם לחברה החילונית ולא רק לחברות שמרניות. יש פער בין גברים ונשים ביכולת לגלות עצמם ואת הזהות שלהם. זה מדאיג אותי כאישה וכאמא. יש לי בנות שאני רוצה שיתחתנו עם אנשים הראויים להן ולכן רוצה לדאוג גם להעצמת גברים. כוח הזרוע והשלטון זה לא עצמה. מפלגה דתית לעולם תצטרך לשריין מקום לאישה והדבר צריך להיות מובנה בתפישת העולם ובתקנון של המפלגה. הדבר מתבקש מתוך הערכה למה שנשים עושות בין גיל 20-35, וכהוקרה על עשייתן, נשמר להן המקום לזמן שירצו להיות שם.
ההיסטוריה הציבורית היא שאלה יבשה על המחנה הפוליטי שאליו האישה משתייכת, עם איזה צד היא מזדהה. אני עבדתי קשה בכדי שהמקום החמישי במפד'ל ישוריין לאישה. זה היה מעשה היסטורי וזה היה מקום ראלי ומכובד, לפני שהסקרים התחילו לתת למפד"ל 3-4 מנדטים. אמרתי לחברים שאם הם רוצים שזאת תהיה אני, הם חייבים לשריין מקום 5, כי אם זה השיריון יחול על מקום 7 או 8 אני לא אתמודד, כי אני לא אהיה קישוט באף רשימה. המהלך הצליח בגלל התגבשות של תנועת האישה הדתית לאומית, אמונה ושל קבוצות נוספות, שהסכימו ללכת על המהלך הזה. אחת הסיבות שלא נבחרתי היא העובדה שהייתי מזוהה עם דמות מסוימת בפוליטיקה של המפד'ל. אנשים אחרים מאד חרדו מהגדלת הכוח של היו'ר אפי איתם, בחמישיה הראשונה ולא רצו שהאישה שתיבחר תהיה זו שתחזק את כוחו. הם עשו הכל כדי שלא אבחר. מאחר ויש לגברים כל-כך הרבה כוח בידים אז בואו נסתדר לבד. אני אומרת: יש לכם 4 מקומות ולנו מקום אחד בלבד, אז תנו לנו לבחור את הנציגה שלנו בעצמנו. אני חושבת שזה יכול להיות הרבה יותר נכון אם נשים יבחרו את הנשים והגברים יבחרו את הגברים.
