נכסי ציבור ועבודות במיליוני שקלים נמסרים לחברים, ברובם מהצבא, שליוו את ראש העיר בבחירות. הגברים לא רק דואגים זה לזה הם גם פוגעים במי שמנסה להפריע להם במעשי השחיתות.

כישוריהן  של  נשים  אינן  נופלים  מאלה  של  גברים.  ההפך  הוא  הנכון. ובכל זאת, קיימת חשדנות רבה  לגבי יכולתה של האישה לנהל מערכות ציבוריות גדולות. המעניין הוא שדווקא אישה מתאימה, בזכות תכונותיה וכישוריה לנהל ברמת השלטון המקומי. שכן, בשלטון המקומי באים לידי ביטוי באופן כל-כך טבעי כל אותם תפקידים שנשים עושות ביום-יום, באופן שוטף, בהיותן אלו שמנהלות את הבית. יתר על כן, נשים  עוסקות ומבינות יותר מהגברים בתחומים כמו: רווחה, חינוך, איכות החיים, תרבות, תקציבים (רוב הנשים  מנהלות את חשבון הוצאות  הבית). כמו  כן, לנשים יש חשיבה יצירתית בנושאי כלכלה, צבא וביטחון. הבעיה מתחילה בהתארגנויות הגבריות. אמנם לנשים יש את ארגוני הנשים. אך אלו לא יכולים להיאבק על  שוויון הזדמנויות. כל מה שהם עושים, לצערנו, הוא להנציח את מעמדה השולי של האישה. המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה, אינן רואות בנשים יעד לחיזור פוליטי. הן מחזרות אחרי גנרלים עם רקע ביטחוני.  גנרלים הם, מבחינתם, ערובה ודאית להצלחה אלקטורלית, אפילו אם אין להם קבלות. נשים רבות אינן מאמינות בכוחן ומפקירות את השטח הפוליטי לגברים. קשה להן להאמין שהן יכולות להנהיג,  לנהל ולהוביל מערכות ציבוריות, בדיוק כשם שהגברים עושים זאת. הן משלימות עם מעמדן הנחות  ומעדיפות  לראות עצמן כ"קורבן" של אפליה. נשים אינן מאמינות שיכול לבוא שינוי, במיוחד לנוכח המצו'איזם הגברי, השולט בחברה. גם הן נופלות בפח וחוששות מהדרגות הצבאיות, על כתפי הגברים. נשים  התרגלו  לראות את עצמן במקום השני.

לו  הייתי מלקטת את כל המקרים בהם אני נתקלת מידי יום ביומו, כאישה וכחברת מועצת עיר, במצו'איזם, הפוגע בנו, הנשים, קשות, יכולתי לכתוב ספרים עבי כרס. במאבקי הציבורי-פוליטי אני פועלת בעיר חדרה, כדי למנוע  את ההתנהלות המושחתת ואת המינהל הבלתי תקין, המנוהל כולו על ידי גברים, רבים מהם יוצאי צבא. אני רואה, למגינת ליבי, כיצד נמסרים נכסי ציבור, במיוחד נדל"ן, למקורבים, כיצד נמסרות עבודות במיליוני שקלים ללא מכרזים, לחברים שליוו את ראש העיר בתקופת הבחירות, אותם חברים, הבאים  ברובם, מחברויות בצבא. כאשר הכל נעשה בתוך קליקה גברית ואין מי שיפצה פה ויתלונן. וככה, ביחד, הם  עושים ככל העולה על רוחם, מקדמים גברים, מזלזלים בנשים ומונעים מהן לצבור כוח. הם מתייחסים לחוק כאל המלצה בלבד ומיתממים בבתי משפט, ואומרים: לא ידענו, לא הבנו, לא היתה לנו כוונה פלילית במעשה שבגינו נתפסנו ב"קלקלתינו". מאחר וכל התפקידים הבכירים נמצאים בידי גברים, החל מראשות העיר, סגנות, מנכ"לות ותפקידי מנהלי אגפים והיות שהמשרות מובטחות לאותה קליקת הגברים, המקפידים על נורמות של "שמור לי ואשמור לך", מאד קשה להתמודד מול החונטה הזו. כאישה, הנמצאת  במיעוט, ולא שייכת ל"קליקה", המחייבת לציית למוצא פיהם, אני הופכת להיות נטע זר, לא שייכת, מי שעושה צרות, לא נותנת יד לגניבות ולשוד נכסי ציבור, מתעקשת על מנהל תקין, שקיפות ציבורית, טוהר מידות ועוד. ומכאן קצרה הדרך להתנכלות אישית מצד הגברדיה הגברית, בראשותו של ראש העיר. מתנכלים לי באופן אישי, פוגעים בשמי הטוב ומעלילים עלילות חסרות  שחר. כך קורה במיוחד כאשר אני פונה למבקר המדינה ולמשרד הפנים ומבקשת לחקור "מתנות", הניתנות לקבלנים/חברים. אז אני מתוקפת על ידי סוללת עורכי דין, התובעים אותי ו/או תובעים שאתנצל כי  פגעתי בלקוחותיהם.

פנים רבות יש להתנכלויות כלפי, החל באיומים טלפונים, המושמעים נגדי ונגד בני משפחתי ועד נקמנות פיזית,  כמו: פנצ'רים ברכבי הפרטי, שפיכת צבע בכניסה לביתי. כאשר, ראש העיר, יגאל סדן, מעולם לא גינה  התנכלות זו ואף התייחס אל ההתנכלויות בסלחנות רבה. בכך נתן עידוד להמשיך ולפגוע בי (עד שאהיה ילדה טובה וממושמעת…). 95% מהרשויות המקומיות מנוהלות על ידי גברים ורבות מהן נמצאות בקריסה, או על סף קריסה. רובן ככולן נמצאות בגירעון כספי גדול. אין ספק בעיני שנשים יכולות להציע אלטרנטיבה עדיפה על המצ'ואיזם הגברי, שגרם להשחתת השלטון המקומי וניוונו.

חדוה יחזקאלי היא חברת מועצת העיר חדרה