המנהיגות של נשים היא לא ייחודית. נשים רבות, המגיעות לעמדות מפתח, מאמצות התנהגויות "גבריות". נשים פמיניסטיות הבינו שכדי לשנות את מעמדן של נשים בחברה הן חייבות לשנות את הסדר הקיים כולו.
המושג מנהיגות משמש במובנים שונים. אני אתייחס למנהיגות מלשון הנהגה, הובלה, כיוון, הכוונה, ובהמשך לכך, כפועל יוצא ממנה התנגויות המצופות מהמנהיג: קבלת החלטות, קביעת מדיניות, אסרטיביות, נחישות, יכולת לתקשר באופן חיובי, יכולת להמשיג ולפתח רעיונות, תוקפנות,העזה, לקיחת סיכונים, תחרותיות וכיוצא בזה. בהסתכלות על נשים בחברה המערבית ובניתוח התנהגותן (רב המחקרים נעשו במערב), הגיעו חוקרים למסקנות שההתנהגויות הנזכרות לעיל לרוב לא מאפיינות נשים.
האם נשים מנהיגות בצורה אחרת? ואם כן, כיצד?
בתהליכי החיברות של נשים בחברה, ההתנהגויות שנזכרו לא זוכות לחיזוק, בדרך כלל. לעומתן מחוזקות אצלן התנהגויות כמו: חמלה, דאגה לזולת, הכלה, שיתוף, ראיה הוליסטית (לא אגואיסטית), פתרון בעיות לא באלימות ועוד.
האם נשים מביאות אתן להנהגה תכונות חדשות? ואם כן, איך זה משפיע על המנהיגות? ואיך ההנהגה הזו משפיעה על החברה ובמיוחד על הסדר הקיים?
המנהיגות של נשים היא לא ייחודית. הרבה נשים המגיעות למנהיגות ולעמדות מפתח מאמצות לעצמן התנהגויות הנחשבות ל"גבריות". כדי להגיע לעמדותיהן הן דרכו על אנשים, כולל נשים, בדרכן למעלה, כלומר התנהגו בצורה המנוגדת להתנהגות הנחשבת "נשית". יתר על כן, בהיותן בעלות כוח הן משתמשות בו לקדם את עצמן ואת מטרותיהן ללא חמלה, והכח משחית גם אותן. זאת אומרת אין כזה דבר כמו מנהיגות של נשים. יש מנהיגות כוחנית הירארכית, פטריארכאלית, שמאומצת ע"י גברים ונשים כאחד. מנהיגות מסוג זה אם היא מאיימת אז היא בודאי מאיימת על האישים-נשים בצמרת ואם משנה אז היא משנה אישים-נשים במנהיגות ולא מאיימת על שום סדר קיים, אלא משמרת את הסדר כל עוד הוא משרת את האינטרסים של בעל-בעלת הכח.
השאלה מי מעוניין בשינוי הסדר הקיים ואיזה מנהיגות דרושה לשינוי?
נשים פמיניסטיות הבינו שכדי לשנות את מעמדן של נשים בחברה וכדי לאפשר לנשים שותפות מלאה הן חייבות לשנות את הסדר הקיים:
– הסדר הקיים בבית, וחלוקת התפקידים בתוכו.
– הסדר הקיים במשפחה והנורמות הפטריארכליות בו.
– הסדר הקיים בחברה, אשר לא דואגת לחלשים-ות בתוכה.
– הסדר הקיים בחברה, אשר מעודדת אלימות ותחרותיות (ראו את חביבי הקהל ב"רצים לדירה").
– הסדר הקיים בחברה, אשר מקצצת בתקציבים המיועדים לשכבות המוחלשות והשוליות.
– הסדר הקיים בחברה, המאפשר להכניס מיעוט גדול יחסית לשוליים.
– הסדר הקיים, המאפשר ומעודד התבטאויות והתנהגויות גזעניות (דרך אגב אין לגזענות צבע, גזענות היא גזענות)
– הסדר הקיים, המאפשר דיכוי וניצול אוכלוסיות שלמות.
– הסדר הקיים במדינה, כל מדינה ובמיוחד מדינה כובשת כמו ישראל.
– הסדר הקיים במדינה, כל מדינה ובמיוחד מדינה שמגדירה את עצמה כמדינת לאום, כאשר חי בה חלק ניכר מלאום אחר.
– הסדר הקיים בעולם, אשר צפונו חי מנישול אוצרות של דרומו.
נשים פמיניסטיות הבינו שמנהיגות חייבת להיות אחרת, כדי לשנות באמת את הסדר הקיים. הן הבינו שהמנהיגות חייבת להתיחס לכח בצורה אחרת, כח עם האחר ולא כח על האחר. הן הבינו את חשיבות השיתוף, האסרטיביות, הנחישות, פתרון הבעיות הפתוח הלא-אלים. הן הבינו את חשיבות השלום, הצדק החברתי והשוויון. הן הבינו את חשיבות החמלה, הדאגה לזולת, ההכלה, הראיה ההוליסטית (לא אגואסטית), תקשורת בונה, המשגה ופיתוח רעינות, העזה ולקיחת סיכונים. הפמיניסטיות הבינו שעליהן להכיר בעובדה שכל החיים שלהן הן מקבלות החלטות, קובעות מדיניות, ברמה הביתית, ושהגיע הזמן להשתמש בידע הרב שנצבר אצלנו, אצל אמהותינו וסבתותינו, ולצאת מהארונות הביתיים אל העולם, שהגיע הזמן להחזיר את הכבוד האבוד של הידע הנשי ולהשמיע את הקול של כל אלה שהושתקו במשך כהונת הסדר הקיים. הן הבינו שיש להשמיע במיוחד את קולן של נשים שמשלמות את מחיר הסדר הקיים: נשים המורחקות ממעגלי קבלת ההחלטות, נשים מוכות, מובטלות, מדוכאות, נשים בעלות אורינטציה מינית לא הטרוסקסואלית, נשים החיות תחת כיבוש בתנאים תת-אנושיים. הן הבינו שהגיע הזמן להשמיע את קולם של הילדים–ות. הן הבינו שעם אשר כובש עם אחר אינו יכול להיות חופשי וכי האישי הוא פוליטי. פמיניסטיות פלסטיניות כמוני, הבינו גם שהפוליטי חייב להיות אישי ולכן אי אפשר לפצל מאבקים ואי אפשר לחכות, שאסור לנו לייפות את המצב, שהרי הכביסה המלוכלכת תרקב בלי אור ואויר ולכן אנו חייבות לפעול כדי לשנות את הסדר הקיים כולו.
