כדי להצמיח מנהיגות של נשים יש לטפח שיתוף פעולה ולהצמיח רשתות שיתוף ארציות
"אני לא מאמינה שנשים טובות מגברים. אנחנו לא הרסנו את פסי הרכבת, לא השחתנו את הממשל ולא עשינו עוד הרבה דברים לא קדושים שהגברים עשו. מצד שני, אנחנו חייבות לזכור שלא היתה לנו הזדמנות" ג'יין אדמס (1869-1935), פמיניסטית אמריקנית.
האם במינוי ממונה או יועצת למעמד האשה ניתנת ההזדמנות?! לדעתי העניין מורכב מאד, חלקו קשור בממסד (מדיניות וחוקים), חלקו קשור במודעות ובשיח הציבורי ובחלקו קשור בנו הנשים.
למרות השינויים במודעות ובשיח הציבורי עדיין קיימת התנגדות גדולה לפמיניזם בקרב נשים. הרבה מחקרים מצביעים על הקושי של נשים לאמץ את התפישה הפמיניסטית. אנו, הממנות והיועצות, חלק מקהל הנשים ואין ספק שהתפישות האישיות שלנו משפיעות ומעצבות את אופן הפעילות הציבורית שלנו. כשנחקק חוק היועצות למעמד האישה היו נשים שותפות בחקיקת החוק. כאשר בודקים את הסעיפים בחוק מוצאים בו נקודות שמעידות על התפישות שלנו, כנשים. למשל, היועצת כפופה לראש העיר (שברוב המקרים הוא גבר), היועצת ממלאת את התפקיד בנוסף לתפקידה בעירייה, ולא מוקצה לו תקן. החוק לא מקנה ליועצת כלים סמכותיים, כדי שתוכל לפעול באופן עצמאי. ברוב המקרים המינוי הוא אישי, על-ידי ראש העיר.
כשנשאלה השאלה מדוע הנשים, שהשתתפו בתהליכי גיבוש והגשת החוק, הסכימו לנוסח הקיים של החוק, נשמעה הטענה שהיו שתי אפשרויות: או לקבל את החוק איך שהוא ולהיאבק על שינויים בו בהמשך, או שלא יחוקק החוק כלל. מדוע ציבור הנשים שותק ולא תובע את השינוי המתבקש בחוק? לדעתי, הסיבה קשורה לאופיו של הקול הנשי, הסלחני והוותרן. אנחנו עדיין חוששות להיתפש כלוחמות, אנטי גבריות, לא נשיות וכוחניות. יש לנשים, כמובן, כוח אישי רב, אך כוחן החברתי קולקטיבי עדיין חלש. לכן, השפעתן על התהליכים החברתיים של קבלת החלטות, קביעת מדיניות וחלוקת משאבים, היא מעטה. ההבניה החברתית הדיכוטומית בין ה"גברי" וה"נשי", מאפשרת לשמר את הסטאטוס קוו ומכבידה על סיכויי השינוי החברתי, שנשים שואפות לו.
בשנים האחרונות גוברת המודעות לבעייתיות הזו בקרב קבוצות נשים שונות. צמיחתן של קבוצות להעצמת נשים ותמיכה הדדית ביניהן, היא אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה "העצמה" לנשים. נשים מיומנות בהעצמת הזולת, בן זוגן, ילדיהן, הבוס שלהן. הן פחות מצליחות לתרגם את השפעתן וכשרונן לדאוג לאחרים, לכוח המחזק את עצמן. מתוך החוגים וההתכנסויות האלו מתגבשות ומתארגנות קבוצות נשים פורמליות ובלתי פורמליות, הלומדות להכיר בערכה של ההתנהגות ה"נשית", ובלגיטימיות להתנהג בצורה "גברית", עם נכונות לשלם את המחיר שהרבה מאתנו חוששות ממנו.
אלו חלק מהעקרונות שממונה או יועצת צריכה ליישם בתוך הקהילה, ובאמצעותם לקדם את המנהיגות ולעקוף את המחסומים: לבחור את האישה המתאימה לתפקיד המתאים, לטפח שיתוף פעולה בין נשים וקבוצות, כדי לעצב מסגרות פעילות משותפות, יש לבנות רשת פעילות של נשים ברמה ארצית.
