בהשוואה בין תוצאות המשפטים של גברים שרצחו את נשותיהן לנשים שרצחו את בעליהן נמצא, כי הנשים זוכות בייצוג פחות טוב, דרגת הרצח הנקבעת בבתי המשפט חמורה יותר כאשר הנדונה היא אשה ותקופות המאסר הנגזרות ארוכות יותר.

בבואי להכין את ההרצאה סקרתי חומרים, ולמרבה הפתעתי מצאתי, שחלק גדול מהמאמרים עוסק ברציחתן של נשים בידי גברים ואין כמעט התייחסות לרצח בידי נשים. הדבר מעורר תהיות רבות.

יש להפריד בין סוגים שונים של נשים רוצחות:

1. נשים הרוצחות מטעמים אידאולוגיים: לוחמות, טרוריסטיות, חברות מחתרת;
2. נשים הרוצחות מטעמים עבריינים: בצע כסף, השתתפות בכנופיות פשע וכדומה;
3. נשים הרוצחות מטעמי קנאה;
4. נשים הרוצחות בעת התקפים פסיכוטיים (בעיקר את ילדיהן).

בעשורים האחרונים מתגלה תופעה מדהימה: מספר הולך וגדל של נשים הרוצחות את בני זוגם המתעללים. בעקבות הגידול העצום במספר נשים הרוצחות במשפחה, החלו חוקרות וחוקרים, משפטניות ומחוקקים, לבחון את ההתייחסות לנושא, להשוות את יחס הרשות השיפוטית לרוצחות ואת משך גזרי הדין, ובעיקר לבדוק אם אין להכיר במקרים אלה כהריגה או כהגנה עצמית. הסטטיסטיקה של ה FBI מצביעה על כך , שברוב המקרים, קביעת דרגת הרצח והענישה חמורות יותר כאשר האשה רוצחת את בן זוגה בהשוואה למקרים בהם גבר רוצח את בת זוגו. כמו כן, משך תקופות המאסר הנגזרות על נשים ארוכות יותר מתקופות המאסר הנגזרות על גברים.
בעת ביקורי בכלא  'בדפורד הילס' שבמדינת ניו יורק, שוחחתי עם נשים שרצחו בני משפחה. האחת, אשה חרדית, שרצחה את בתה התינוקת. היה ברור לכל כי היא חולת נפש קשה ומקומה בבית חולים. אחרת היו נשים שסבלו במשך תקופות שונות מהתעללות קשה של בן זוגן. אחת מהן, ששהתה 13 שנים במאסר, נידונה על רצח הבעל, אותו מצאה מבצע מעשה סדום בילדם בן השלוש. בעת ביקורי נדחתה בקשתה לערעור. בנה בן ה 16 לא ידע על קיומה. לבקשתה, גידלה אותו אחותה כשהיא מספר לו שהיא אמו הביולוגית.
מחקרים שונים שנערכו בארצות הברית מצביעים על העובדה, כי נשים שהרגו את המתעללים בהן עשו זאת כהגנה על חייהן או חיי ילדיהם, וכי רבות נשארו במערכת בגלל שכאשר אמרו שברצונן לעזוב אותה או כשניסו לעוזבה היו נתונות לאיומים ואלימות קשה.
בכלא נווה תרצה שוהה אשה שסיפורה ידוע. בעת שהגנה על עצמה מפני החותן והחותנת שלה, הכתה בראשו של התוקף בקרש והוא צנח ומת. האשה, עולה חדשה שלא דיברה עברית, 'זכתה' בייצוג משפטי גרוע ביותר. שלא כמו במקרה הידוע של כרמלה בוחבוט, שזכתה בתהודה ציבורית ששינתה את גזר הדין מרצח להריגה ואת תקופת המאסר לשלוש שנים בלבד, יושבת אבגניה על רצח, ועד היום טרם זכתה בחנינה, למרות פניות חוזרות ונשנות לנשיאי ישראל  ושדולה של חברות וחברי כנסת, ארגוני נשים ואנשי ציבור.
מתברר, שבניגוד לגברים רבים הרוצחים את נשותיהן, ייצוגן של נשים, שבדרך כלל אין בידיהן אמצעים כספיים, אינו נתון בידי משפטנים מהשורה הראשונה. בשנים 1992 – 2000 נרצחו בישראל 169 נשים על ידי בני זוג ובני משפחה. בתקופה זו רצחו שלוש נשים את בני הזוג. ידוע לנו מעדויות אישיות, כי נשים נוספות נרצחו על הרקע המכונה 'חילול כבוד המשפחה' במגזר הערבי, אך אף לא אחד הורשע, משום שהרציחות דווחו כתאונות, אסונות או התאבדויות. דבר זה מוביל לקבוצה נוספת של רוצחות בתוך המשפחה – נשים השותפות לרצח אחיותיהן או בנותיהן, מרצון או בניגוד לרצונן.
על פי מחקרים שנעשו בחו"ל מתברר, שחלק ניכר מן הנשים הרוצחות הן אמהות לילדים. כאשר הן נאסרות, נשלחים ילדיהן למוסדות ולפנימיות, המשפחה מתפרקת, בדרך כלל, והעלויות לחברה מדהימות. הילדים סובלים באופן נפשי ומחוסר יכולת להשתלבות חברתית, וזקוקים לטיפול רפואי ונפשי מתמשך. טיפול מוקדם ומניעתי של נושא  אלימות במשפחה יכול היה למנוע חלק מהרציחות בידי נשים וגברים כאחד, על כל הסבל והטראומה הכרוכים בנושא לפרט ולחברה.

אסיים בסיפור שלא הסתיים ברצח:

למקלט לנשים בהרצליה הגיעה פנייה של פרקליטת מחוז, שביקשה שנקבל אשה שפצעה אנושות את בעלה בסכין. לאחר שמצאנו כי היה זה מקרה של הגנה עצמית, הסכמנו לקבלה לניסיון. כאשר הגיעה  האשה התברר כי היא עולה חדשה מחבר העמים, אקדמאית, הנשואה לאלכוהוליסט אלים המתעלל בה קשות. לאחר זמן קצר הצטרפו אליה שני ילדיה. האשה שהתה אצלנו למעלה משמונה חודשים, למדה עברית, התאקלמה היטב, ילדיה השתלבו בבתי ספר בעיר והם קשורים מאוד לאמם. לאחר שנים קבע בית המשפט שעליה לבצע חצי שנה עבודות שירות. בתום תקופה זו עברה קורס מתנדבות, וכיום היא מתנדבת בקו החירום שלנו ועוזרת לנשים אחרות במצוקה. האב נפטר לאחר שנים כתוצאה מאלכוהוליזם.

רות רזניק היא יו"ר ל.א. לחימה באלימות נגד נשים