מינוין של יועצות למעמד האשה ברשויות המקומיות מסדיר את נושא מעמד האשה ברמת ההצהרה בלבד – אומרת גבי בר זכאי. המעבר לרמת המעשה צריך לבוא לידי ביטוי בהקצאת תקציבים, בשיתוף בוועדות משמעותיות כגון ועדת מכרזים, וכן, מה לעשות, גם בפרט שהגברים מתייחסים אליו כמובן מאליו כאשר זה נוגע להם – גמול הולם בעבור עבודת היועצת. על הנשים להיאבק להסדרת מעמדן בכל הכוונים – בשירות המדינה, במגזר העסקי והפרטי, בפוליטיקה ובכל תחום אחר
בפברואר 2000 הועבר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת חוק הרשויות המקומיות – תפקיד יועצת לענייני מעמד האשה. בכפוף לחוק, מ-14.2.2000 מכהנות במשרדי הממשלה כ-45 יועצות למעמד האשה. היועצת במשרדי הממשלה והרשות המקומית מקבלת מינוי לתקופה של שנתיים, וניתן להאריכו בכל פעם בשנתיים נוספות.
להלן אעמוד על ההישגים המעטים בתחום מעמד האשה, למרות העשייה הרבה. הפער בין העשייה להישגים נובע מהקשיים הרבים העומדים בדרכה של היועצת לענייני מעמד האשה ברשויות המקומיות, ואותם אפרט בהמשך. עם ההישגים ניתן למנות את החוק למניעת הטרדה מינית, ביזמת דר' אורית קמיר מהאוניברסיטה העברית, ירושלים, בו אדון בהרחבה. כמו כן ניכרים הישגים רבים מבחינת המודעות הציבורית לנושאים הקשורים לנשים. עם זאת, אנו עדיין רואים נשים מעטות בלבד בתפקידים בכירים, היעדר שותפות מלאה בתהליכים של קבלת החלטות והיעדר תקציבים.
הנחת היסוד היא, כי שיפור מצבן של הנשים בשירות המדינה ישפיע גם על מעמדן במגזר הפרטי. עלינו, הנשים, להתגייס למאבק ולפעול בכל הכוונים – בשירות המדינה, במגזר העסקי והפרטי, בפוליטיקה ובכל תחום אחר.
מצליחות, למרות התנאים
היועצות למעמד האשה במשרדי הממשלה ממלאות תפקיד זה בנוסף לתפקידן הרגיל. הגמול הייחודי הניתן להן על עבודתן הנוספת הוא דרגה זמנית נוספת והקצבה של שעות נוספות. רוב היועצות עובדות מעל שיא התקן שלהן, ולכן הן מקבלות תוספת של 25% בלבד לדרגתן הקיימת (על פי עו"ד רבקה שקד). בנוסף לגמול הנמוך, נתקלת עבודתן של היועצות בקשיים רבים נוספים:
אחת הציפיות מן היועצות היא, שהן תפגושנה את כל עובדות משרדן – משימה בלתי אפשרית (בשירות המדינה כ-35,000 עובדות, ומספר היועצות הוא, כאמור – כ-45); כמו כן, בדרך כלל עובדות היועצות בתנאים בלתי אפשריים מבחינה תקציבית. פעמים רבות תלויה מידת הצלחתן במידת שיתוף הפעולה של גורמי מפתח במשרד, כגון: הדרכה, רווחה, מנהל אדמיניסטרטיבי ואחרים. על פי רוב הן נסמכות על תקציבים של מחלקות אחרות.
למרות תנאים אלה, נעשות במשרדי הממשלה פעילויות הדרכה והסברה במגוון רחב של נושאים הקשורים למעמד האשה, זכויות ותנאי העבודה. במאמץ רב מצליחות היועצות לארגן פעולות הדרכה להעצמת נשים בתחומים כגון: שוויון הזדמנויות, שוויון בין המינים, הטרדה מינית, אלימות כלפי נשים, בריאות נשים וכו'. הפעילויות מיועדות לעובדות המדינה בכל הרמות. היועצות ממלאות את תפקידן על אף הקשיים, מתוך אמונה בנושא ובצדקתו.
על פי החלטת הכנסת, משרת היועצת ברשויות המקומיות היא משרה בתשלום, אולם חלק מהיועצות עדיין לא מקבל שכר. הפעילות נעשית, על פי רוב, בעבודת התנדבות, והקצאת התקציבים שונה מרשות לרשות.
בין רמת ההצהרה לרמת המעשה
היעדר תקציב ייחודי לפעילות בנושא והיעדר גמול הולם ליועצת משפיע לרעה על מעמדה של היועצת לענייני מעמד האשה בהיררכיה המשרדית, על מעורבותה בתהליכי קבלת החלטות בארגון ועל החשיבות שמייחסת המערכת לנושא מעמד האשה. נושא מעמד האשה נותר חשוב ברמת ההצהרות, אולם, כאשר מגיעים לנושא התקציבים והסמכויות נתקלים בגישה שונה. שינוי הסדר החברתי בהתאמה לסדר יום פמיניסטי נתפס כמאיים, ורוב הגברים מתקשים לקבלו. הרשות הממלכתית לקידום מעמד האשה לא מפרגנת לצורך ולחשיבות של תפקיד הממונות במשרדי הממשלה ופועלת, לעתים, ללא תאום עמן. תקציבים לנושאים ספציפיים, כמו מאבק באלימות כלפי נשים, מועברים מתקציבן של היועצות.
היועצות אינן שותפות לעבודתן של ועדות שיש להן קשר ישיר למעמד האשה. כך למשל, השיתוף בוועדות מכרזים הוא תנאי להפיכתה של העדפה מתקנת מסיסמה למעשה. כדי לצקת תוכן בסיסמה יש לשתף יועצות למעמד האשה בוועדת מכרזים כדי שתהיה להן השפעה על קבלת נשים לתפקידים כאשר בתפקיד העומד לדיון אין ייצוג הולם לנשים, וכאשר כישוריה של האשה המתמודדת אינם פחותים מאלה של הגברים המתמודדים. מכל הסיבות שמניתי לעיל יצאנו בקריאה לנציב שירות המדינה, למשרד האוצר ולהנהלות המשרדים להסדיר את תנאי עבודתן ואת הגמול שמקבלות היועצות למעמד האשה, לשתפן בתהליכי קבלת החלטות במשרדים כמו ועדת מינויים, ועדות מכרזים, ועדות הדרכה, ועדות רכב וכדומה, ולהקצות סעיף תקציבי ייחודי לנושא מעמד האשה.
יש ללמד ולהפנים חשיבה פמיניסטית, סולידריות נשית, רשת תמיכה נשית, הקצאת כוח אדם ותקציבים ושילוב גברים בחשיבה זאת. יש לדאוג לכך, כי נושא מעמד האשה ותפקיד היועצת יהוו חלק בלתי נפרד מהמערכת הארגונית ומתהליכי קבלת ההחלטות בה.
הטרדה מינית
ההטרדה המינית פוגעת בשוויון ויוצרת אפליה בין גברים ונשים. החוק למניעת הטרדה מינית, שחוקק ביזמתה של דר' אורית קמיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ירושלים, הוא אחד ההישגים הבולטים בתחום מעמד האשה. כדי להבין את הקשר בין הטרדה מינית לחוסר שוויון יש להכיר את ההתמודדות של הזרמים השונים בפמיניזם עם סוגיית השוויון:
פמיניזם ליברלי: הפמיניזם הליברלי טוען לדמיון המצדיק שוויון. לתפיסתו, הנשים דומות לגברים והן זכאיות לאותן הזכויות. לדעת האוחזות בגישה זו, הפער בין גברים לנשים נובע מהמסורת הפטריאכלית שיש לבטלה, וכי יש לתת לנשים את כל הזכויות המשפטיות שניתנו לגברים.
פמיניזם תרבותי: הפמיניזם התרבותי התפתח מאוחר יותר, והוא שם דגש על שונותן וייחודן של הנשים. קרול גיליגן, בספרה, 'הקול שונה', מייצגת זרם זה. היא טוענת לאבחנה ברורה בין חוויותיהן וצורכיהן של הנשים לעומת אלה של הגברים.
פמיניזם רדיקלי: הפמיניזם הרדיקלי מבקר את שתי הגישות דלעיל, וטוען כי יש לאפשר לנשים למצות הפוטנציאל המגוון שלהן. קתלין מקינון, מההוגות הבולטות בתחום המגדר, מסבירה, כי הטרדה מינית אינה עניין פרטי או מקרי, אלא דפוס המסייע לשמר ולהנציח את המבנה הפטריאכלי של החברה שבו עומד הגבר בראש התא המשפחתי והאשה כפופה לו ומהווה את רכושו. לדעתה, הטרדה מינית היא ביטוי למנגנון חברתי-פטריאכלי של ריבוי נשים, אשר נועד להנציח את המצב הקיים של עליונות הגבר בחברה. לכן, הטרדה מינית היא שלב בדרך להשגת שוויון שיש לזהותו ולבער אותו.
הטרדה מינית אינה קשורה רק להופעה החיצונית או לאברי הגוף, אלא היא גם כל צורה של אפליה על בסיס של מין. על כן, החוק למניעת הטרדה מינית מתייחס לפגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיות ובשוויון בין המינים.
הכנסת אימצה את ההכרה שמדובר בתופעה חברתית רחבה ונפוצה שיש להוקיעה ולטפל בה באופן ענייני ומעמיק. על פי החוק, זו עברה משמעותית, עבירה פלילית ועוולה אזרחית. פעמים רבות שמה החברה דגש על התנהגות הקורבן. החוק למניעת הטרדה מינית דורש שינוי בסדרי עולם, שינוי בנורמות התנהגותיות ובדפוסי חשיבה (ונוכחנו בכך במשפט יצחק מרדכי). הנשים הן אלה שצריכות לעמוד בראש המפנימים את המסר, שהאשה היא הקורבן, ושעל הדיון להתמקד בהתנהגות המטריד. תפקיד היועצות למעמד האשה הוא החדרת דפוסי שינוי והעברתו של מסר חברתי שונה.
