מדי שנה מוברחים ממדינה למדינה ברחבי העולם 4 מיליון נשים וילדים. כ-10 מיליון מועסקים בזנות. על פי דו"ח ה-CIA שהתפרסם לפני כחודש, כ-50,000 נשים וילדים מוברחים לארצות הברית מדי שנה לשם עיסוק בזנות. לישראל מוברחות כ-3,000 נשים בשנה. אם משווים את אוכלוסיית ארצות הברית לאוכלוסיית ישראל, מקבלים בישראל תופעה הגדולה פי 2.5 מהתופעה בארצות הברית. תעשייה זו מגלגלת כמה מאות מיליארדי דולרים בעולם. בישראל בלבד מגלגלת התעשייה כ-2 מיליארד דולר בשנה. ארגוני הפשע מלבינים את הכסף הגדול שעובר מיד ליד, משקיעים אותו בכלכלת המדינה, קונים את הפוליטיקאים, התקשורת והתעשייה, משתלטים על כלכלת המדינה והורסים את הדמוקרטיה, אם היא קיימת, והחברה כולה יוצאת גפסדת. לאורך ההיסטוריה עד היום נמצא, כי גורמי שלטון עומדים מאחורי תעשיית הזנות, וכי יש הסתה, מניפולציה וניתוב של תחושת אי שביעות רצון מהשלטון, העלולה להסתיים במרד, לעבר צורת פורקן שאינה מסכנת את השלטון. תהליך זה התפתח בזמן העתיק באמצעות הזנות במקדשים, והוא מתקיים עד בתי הבושת הממוסדים של ימינו.
הגבר כקרבן
מחקרים רבים בעולם גורמים לנו להבין, שהזונה היא קרבן של החברה הפטריאכלית, אך עדיין אין אנו מבינים שגם הגבר הוא קרבן של שטיפת מוח פטריאכלית. מחקר מעמיק שביצע החוקר סוון אקסל מנסון באוניברסיטת גוטבורג בשוודיה (1999) בדק מהיכן נובע הביקוש לזנות ומהם הצרכים של הלקוח. המסקנה הנובעת מהמחקר היא שהלקוח, כתוצאה מחינוך מיני קלוקל ותהליך הפנמה של גבריות בחברה הפטריאכלית, משלם על הזכות לקבל יחס אינטימי, כאשר בפועל הזנות היא רק אוננות של הגבר בתוך האשה, ואין כאן יחסים בין שני בני אדם. יש הטוענים, שהחברה צריכה לספק את הצרכים הטבעיים של הגברים. תפעילו את מרכז החשיכה שלכם ותענו על השאלה: האם טבעי הוא שיתייחסו אל הגברים כאל נרקומנים שאינם מסוגלים להתאפק? האם אין הם מסוגלים למצוא דרכים לסיפוק צורכיהם ללא שימוש בנשים כבנייר טואלט? רבים טוענים ש"אין גבר כמעט שלא הלן לזונות. רוב הגברים הלכו לזונות. רוב הגברים משתמשים". על פי מחקר שעשה הוועד למלחמה באיידס בצרפת ב-1994, כ-68% מהגברים לא ביקרו אצל זונה. ככל שעולה רמת ההשכלה כך הולכים פחות לזונות. במחקר שנערך באוניברסיטת גוטבורג בשוודיה התוצאות היו דומות. ככל שהמסחר במין מתרחב, כך מתחזקת התפיסה המוגבלת של היחסים בין המינים ושל המיניות הגברית. כלומר: ככל שיש יותר זונות, כך נתפסים הגברים כיצורים הדורשים להתרוקן. גם אם אי אפשר לבטל לגמרי את המסחר במין בשלב הראשון, יש לשנות את היחס אליו. הטיעון, שזנות תמיד הייתה קיימת, ותמיד תישאר, אינו נכון. לדוגמה שוודיה.
עיסקי הפשע
בתעשייה קיים גם הסוחר (סרסור). מי הוא הסוחר? בענף קיימים כל הסוגים והגדלים של חברות עסקים קטנים, בינוניים וגדולים, כאלה המנפיקים בבורסה ועד עסקי יבוא ויצוא בין לאומיים המוכרים בקורספונדנציה. יש מיתאם בין עיסקי ההברחה השונים: זנות, תיירות סקס, פורנוגרפיה, סמים, נשק, אלכוהול וכו'. אפשר להצביע על הקשר בין רשתות הברחת הסמים לרשתות הברחה של סחורות אחרות, וניתן לאמץ את החוקים הכין לאומיים נגד הברחת סמים גם מול ארגוני פשע בין לאומיים וטרוריזם. דרך לטיפול בנושא הוצעה על-ידי המערכת המשפטית הבין לאומית כאשר הועלה הרעיון של חשיפת הסודות הבנקאיים וחשבונות הקשורים כהלכנת כספים. דרישה זו הושמעה בועדה הכלכלית חברתית של האו”ם ב-16.4.92. כלומר, המדינות החברות בקהילה הבין לאומית חייבות לאמץ תכניות פעולה יעילות, כדי לגלות את העבירות על החוק, לאפשר החרמת הרווחים של פעילויות לא חוקיות ולהילחם בארגוני הפשע הבין לאומיים. חוסר תיאום והרמוניה בין החוקים השונים של המדינות השונות יוצר ריק משפטי, שיש למלאו כדי להילחם בארגונים אלה: לאפשר חקירות (באמצעות יורופול ואינטרפול), מבצעי עלייה על עקבות הארגונים והחרמת הרווחים של הסחר הזה. יעילות בתחום זה לא תתאפשר אם המדינות תפעלנה רק בתחום אחריותן, ללא תכנית פעולה משותפת של קואופרציה בין לאומית בין מדינות.
איסור הלבנת הון
באחרונה התברר (גלובס, 9.4.2000), כי "ישראל תיחשב כמסייעת לפשע המאורגן אם לא תאסור בחוק הלבנת הון שחור." האיום הגיע מכוח המשימה הפיננסי המיוחד שהקימו שבע המדינות המתועשות (G7). כוח המשימה הודיע לשר המשפטים, יוסי ביילין, על כוונתו לשגר לישראל וועדת ביקורת בין לאומית, כדי לבדוק אם המדינה עומדת בקריטריונים שקבע הארגון לשיתוף פעולה במאבק הבין לאומי נגד הלבנת ההון. אנחנו רואים עד כמה קשה להעביר את החוק נגד הלבנת הון, כי העסק מגלגל בארץ מיליארדי דולרים בשנה. במאמר נוסף שמופיע בגלובס (השבוע עסקים פוליטיים, 5.4.2000), מצביע צבי לביא על הקשיים שיש לח"כ ציפי לבני, ראש הוועדה אד הוק לטיפול בחוק לאיסור הלבנת הון להעביר אותו לקריאה שניה ושלישית. "הצעת החוק שניסחה הממשלה, אחרי סחבת והתלבטויות ממושכות, נועדה לשבור את מעגל הקסמים של מנגנון הלבנת ההון שמקורו בפשעים (סמים, הברחת נשק, סכר בזנות, הימורים), ותכליתו התעצמות הפשע המאורגן בעיסקאות שוחד אישים במערכת הפוליטית והכלכלית. היחידה לחקירות בינלאומיות העריכה בוועדה של ליבני, כי העסק מגלגל בארץ מיליארדי דולרים בשנה. מיליארד לפחות של ברוני הסמים. יש לה מדגמים. למשל, שתי העברות בחודשים האחרונים של כ-50 מיליון דולר כל אחת. הכסף השחור, דווח לוועדה, מולבן בעיסקאות נדל'ן, בתכשיטים וחפצי ערך, אך בעיקר בהפקדות בנקאיות, בקרנות נאמנות או תחת מסמכי הלוואות מפוברקים של תאגידים ישראליים."
"תרומת" הגלובליזציה
מהי המשמעות של האיום של הכסף השחור על המדינה? עד כמה יכולים סכומי עתק אלה לשנות מדיניות של ממשלות לאור הגלובליזציה והשינויים בכלכלות העולם? העולם עבר באחרונה שינוי מדהים ממש, מבחינת האופן שבו מדינות מבקשות לממן את עסקיהן. בעבר, כשמדינה הייתה זקוקה לכספים, לא עלה בדעתה כלל לפנות לגורם פרטי כדי לגייס כסף. זה קרה גם מסיבות פוליטיות, שלא אפשרו לפנות לגורם פרטי, וגם משום שבעבר שוק ההון רוכז בידי ממשלות. היום הכל התהפך. הגלובליזציה שינתה הכל. מרכז הכובד עבר מהדרגים הפוליטיים אל שוק ההון ואל השוק הפרטי. כדי להבין בדיוק את התהליך נעקוב אחר הדרך שבה מתגלגל הכסף מהיד של הלקוח עד חשבון הבנק של היבואן/יצואן:
שלב א'
תמיד מדובר בכסף מזומן, שאותו מקבל ה”מעביר". אין פה הוכחה או עקבות. הסנדקים מחזיקים תמיד סכומים גדולים של מזומנים שצריך להלבין בדחיפות.
שלב ב'
הכסף עובר למתווכים, המשתפים פעולה דרך חברות בנות רבות: חלפני כספים, רווחי קזינו, קניית תשתיות למסחר במזומן עבור חברות משפחתיות. גם בנקים משתפים פעולה.
שלב ג'
לאחר הלבנת הכסף מפקיד אותו הבנק בחשבון נקי (באירופה. בארץ אין בעיה להפקיד את הכסף בחשבון רגיל – אף אחד לא מתרשם מהפקדת סכומי עתק במזומנים). בין המתווכים יש חברות מכובדות: בנקים, בתי קזינו באירופה ואמנים ידועים באירופה. לפני שנים מספר נאשם הבנק (BCCI (Banque de crédit et commerce internationale בהלבנת הון שחור, ו-40 מעובדי הבנק נעצרו (לה מונד, 13.10.89). הכסף הועבר לחברות פיקטיביות שמיקומן בגני עדן פיסקאליים, או לחברות משתפות פעולה, המפקידות את הסכומים בחשבונות בנק ע"ש חברות מכובדות.
שלב ד'
הבנק חוזר ומפקיד את ההון בהשקעות רווחיות: נדל"ן, בונדס, קרנות הון סיכון, השקעות פיננסיות בתעשייה וכו'. אין אפשרות להתחקות אחרי מוצא הכסף מחוסר משאבים המוקצים להליך המשפטי הארוך המתחייב במשימה זו. יש בנקים המשתתפים במאבק לאיתור הון שחור, אך מדובר בעיקר בהון מרווחי תעשיית הסמים. בתעשיית הזנות והברחת הנשק אין נוגעים עדיין, אם כי באחרונה התבשרנו כי ה-CIA הוציא דו"ח בן 78 עמודים בנושא הסחר בבני אדם בארצות הברית. עם צאת הדו"ח התחייבה ממשלת ארצות הברית לקחת על עצמה את הטיפול בנושא במשנה מרץ, אם כי פקידי ממשל הביעו סקפטיות מסוימת לגבי מימוש ההבטחות בזמן הקרוב. (הארץ, 3.4.2000, תרגום מאמר שהופיע בניו יורק טיימס, מאת ג'ואל ברינקלי).
איום על הדמוקרטיה המערבית
בריחת הקפיטל של מדינות העולם השלישי גורמת למדינות אלו להיות עניות יותר. אך גם הדמוקרטיות של העולם המערבי מאוימות. עקב האפטיה הגלובלית וחוסר היזמה של הקהילה הבין לאומית בלקיחת צעדים להפסקת ההברחות, מתחזק מעמדם של ארגוני הפשע הבין לאומיים. ארגוני פשע אלה בוחרים באנשים בעלי עמדות מפתח במדינות המפותחות )שופטים, פוליטיקאים, גנרלים בצבא, נשיאי מדינה וכו'(. בשיטות שונות מצליחים לגרום להם להיות חייבים לארגון, ואז מאיימים עליהם בדרכים שונות אם לא יעשו להכרה בצרכי הארגון.
הדרישה למיסוד הזנות
דרישה למיסוד הזנות היא הוכחה לכך שיש רצון לשיתוף פעולה בין המערכת השלטונית הפורמלית, המעוניינת בפיקוח ובמעורבות וכמובן בניכוס חלק מסכומי העתק המתגלגלים לבין ארגוני הפשע הבין לאומיים. למשל, הניסיון האקטואלי בישראל למסד את הזנות. הפיכת תעשיית הזנות לחוקית תאפשר לסרסורים וליזמי הסחר הבין לאומי הזה להפוך לאנשי עסקים חוקיים. מיסוד הזנות בהולנד איפשר לרווחי הזנות ומוצריה להיחשב לכ-8000 מהתל"ג, ולמדינה להפוך למרכז בין לאומי של סחר בבני אדם. מיסוד הזנות לא מונע את הזנות הלא ממוסדת, כמו בגרמניה, למשל, שם רק 12% מהזונות עובדות באזורים שמפקחת עליהם המדינה, בעוד שרוב הזונות מעדיפות לעסוק בעיסוקן ללא הסדרה מאשר לעבוד תחת פיקוח המדינה. המיסוד של הזנות לא מונע את הסחר בנשים, להפך. למשל, בהולנד )על פי מחקר של אװוזזווזנ(, 1994( שיעור הנשים המוברחות והעוסקות בזנות הוא מן הגבוהים באירופה )אמסטרדם – 4000, רוטרדם – 65%, אוטרכט – 5000(.
על פי הסטטיסטיקות של גופי מחקר הקשורים לקהילייה האירופית, מאז 1994 עלו המספרים לכ-טיסו. מספר הזונות עולה במדינות בהן הזנות ממוסדת. לשם השוואה נבחן את המצב בשוודיה, שם חוקקו חוקים גם נגד לקוחות ולא רק נגד סרסורים, בצרפת, שם החוק הוא נגד הסדרת הזנות, ובהולנד שם הזנות מוסדרת:
בשטוקהולם יש כ-200 זונות על מיליון תושבים. בפריז יש כ-6,000 זונות על 9 מליון תושבים, ובהולנד יש כ-30,000 זונות על 16 מליון תושבים, רובן לא חוקיות ומוברחות לתוך המדינה. אם נבדוק את הנתונים הללו נראה שבשטוקהולם יש זונה אחת על 5,000 איש. בפריס יש זונה אחת ל-500,ו תושבים, ואילו בהולנד, בה הזנות ממוסדת, יש זונה אחת ל-500 תושבים.
במדינות שבהן הזנות ממוסדת, האווירה הנוחה והחוקית מקלה על הסרסורים, המבריחים ובעלי בתי הבושת לפתות נשים לנסות "עבורה" זאת. גברים, שבעבר לא סיכנו את עצמם ולא העזו לקנות סקס, רואים את הזנות כמקובלת. בנוסף, האפשרות החוקית מעודדת את גידול הסקטור הלא חוקי. בגרמניה משמשות חוות הארוס כמגנט למספר פעילויות לא חוקיות אשר התפשטו לאזורים הסמוכים ו94 אחושטנ((.
המצב בישראל
נשים מיובאות לישראל מרוסיה, אוקראינה, אזרבייזן, מולדובה, קזחסטן ועוד. לא תמיד הן יודעות למה, וגם כאשר הן יודעות הן אינן מודעות לשיטה הנהוגה בארץ – מכירה ממכון למכון – ולרוב גם לא מקבלות את מה שהבטיחו להן.
סיפורים על עבדות מין בישראל החלו להופיע ב-1989. בידיעה שפורסמה ב-23.12.1998 )?ו/( דווח כי משטרת ישראל הודיעה שגילתה רשת מבריחים שאילצו נשים מהגרות לא חוקיות מאוקראינה לעסוק בזנות. חברי הארגון באוקראינה זייפו דרכונים של זוגות יהודים שלא התכוונו לעלות לישראל, ונתנו אותם לזוגות אחרים. דוברת המשטרה, לינדה מנוחין, מסרה, כי עם הגעת הזוגות לישראל אילצו את הנשים לעסוק בזנות. מעריכים, כי ארגוני פשע שמקורם ברוסיה הבריחו לישראל כ-10,000 נשים המועסקות בזנות בעשור האחרון, וכי תעשייה זו מגלגלת 450 מיליון דולר בשנה )מלני אורהנט (ואםשזץא בװןעוץאעפ 16108314 ישראל אשררה את האמנות הבין לאומיות של 1948 זכויות אדם(, של 1989 )זכויות הילד( ושל 1949 אמנה לחיסול הסחר בבני אדם וניצול המועסקים בזנות(. העבירות המופיעות בחוק הישראלי הן שידול האישה לעיסוק מנות, סרסרות, ניהול והחזקת בתי בושת, איסור כפייה.
אם ייאכף החוק הקיים בישראל כלשונו, חייבת המשטרה לאסור את הסרסורים ולא את הזונות. אלא, שבחלק גדול מן המקרים לעולם לא ייפתחו תיקים לעבריינים עצמם – הסרסורים ויבואני הנשים. ואם נפתחו תיקים – עד שיגיעו למשפט
יעברו מספר שנים, וייתכן שהתיקים לעולם לא יגיעו לבית המשפט. על פי דו"ח המשטרה מ-999ו ידוע לנו, כי בשנת 1997 נפתחו 279 תיקי חקירה, הוגש כתב אישום ב-44ו תיקים, ו-96 הגיעו למשפט. בשנת 1998 נפתחו 370 תיקי חקירה, הוגש כתב אישום ב-187 תיקים, ו-35 הגיעו למשפט. בשנת 99 נפתחו 506 תיקים, הוגש כתב אישום ב-289 תיקים, והגיעו למשפט 5 בלבד.
על פי דו"ח המשטרה לשנת 1999, בתל-אביב בלבד יש 150 בתי בושת. במשטרה אומרים: ידינו כבולות, אין משאבים, אין מקום בבתי הסוהר, אין לחץ ציבורי, אין אינטרס.
מנגד עומדת הצעת החוק למיסוד הזנות של הח"כ אברהם פורז )הנחשבת בעיני רבים לליברלית ונאורה(, ואשר עיון מדוקדק בה גורם לחלחלה וצמרמורת. תיקון פורז יאפשר ליזמים וליבואנים לפעול תחת חסות החוק ולפתח את עסקיהם באישור המדינה.
עד כה הושתקה התופעה של סחר נשים בישראל. מדי פעם פורסם מאמר, או שודרה כתבה במדיה,
אך ללא תוצאות. באחרונה, בעקבות לחץ ציבורי גדול, הבטיח השר שלמה בן עמי לפעול כנגד הסרסורים, אך מפקדי משטרה מודים כי ידיהם בבולות. רב פקד שוקי כללי אף אמר, בכתבה ב”מבט שני" לפני כחודשיים, שאין אינטרס לחסל את התופעה.
מי הגורם שיש לו אינטרס לשמר את התופעה של סחר בנשים בישראל? למה ממשיכים לדבוק במדיניות שנמנעת מלפגוע בסרסורים ובסוחרי הנשים ואינה מאפשרת את אכיפת החוקים הקיימים על המבריחים, היבואנים והסרסורים? למה עוצרים את הנשים המועסקוח בונות וכולאים אותן בבתי הסוהר במשך חדשים, אך לא עושים מאומה בעניין בעלי בחי הבושה והסוחרים?
האם בגלל העשרת מספר אנשים ואפשר לישראל ליפול בידי ארגוני פשע בין לאומיים, שיהרסו את הדמוקרטיה הישראלית?
לא צריך לשנות את החוק, צריך לשנות את המדיניות, וצריך להפוך את האמנה שאותה אישררה ישראל לחוק מדינה!!!
