אילה שטגמן, 06/01/11
איילה שטגמן דוברת השדולה בכנסת למען זכויות הילדים: ישראל שיאנית עולמית בהוצאת ילדים מביתם ומשפחותיהם. אין הגדרות של מהו ילד בסיכון. אין חוק בתי אומנה. ועדות ההחלטה החורצות גורלות, פועלות ללא חוק. במרכזי החרום יש רק אנשי רווחה ולא אנשי מקצוע מתחומים נוספים. התקציב המאושר למשרד הרווחה להשמה חוץ ביתית של ילדים בסיכון הוא 700 מיליון שקל וביחד עם תרומות וסכומים נוספים מגורמים אחרים מדובר במיליארדי שקלים. לוא העבירו 50% מהסך הנ"ל לשירותי קהילתיים היו נפתרות בעיות למאות אלפי ילדים ואלפי ילדי פנימיות היו חוזרים הביתה.
משרד מבקר המדינה קיבל בקשה לבדוק באופן יסודי את התנהלות גורמי הרווחה והמדיניות שלהם בנושא של ילדים ונוער בסיכון. מקימת השדולה בכנסת "למען זכויות ילדים" ודוברת השדולה, איילה שטגמן, נפגשה השבוע עם בכירים במשרד מבקר המדינה וחשפה בפניהם כשלים מערכתיים בנושא ילדים ונוער בסיכון, המורחקים מביתם ממשפחותיהם לפנימיות סגורות למיניהם על ידי גורמי הרווחה.
בפגישתה עם נציגי משרד המבקר ביקשה איילה שטגמן לבדוק בין השאר את הנושאים הבאים:
מהי ההגדרה של ילדים בסיכון; מהם הקריטריונים להגדרת ילד בסיכון; מדוע מדינת ישראל היא שיאנית בהוצאת ילדים מביתם מסביבתם הטבעית והשמתם בפנימיות סגורות למיניהם (75.000 ילדים נמצאים בישראל מחוץ לביתם, כאשר 40.000 ילדים מוגדרים בסיכון וכשני שלישים הם ילדי מצוקה כלכלית); האם ילדים עניים הם ילדים בסיכון; מדוע להעניש את הילדים במצוקה כלכלית כפל כפליים: גם היותם עניים וגם לנעול אותם מאחורי סורג ובריח בפנימיות. שואלת שטגמן.
בנוסף ביקשה איילה שטגמן מאנשי משרד מבקר המדינה לבדוק האם ילד שהשמתו בפנימית טיפול פסיכיאטרית אכן נבדק על ידי מומחים בתחום הרפואה הפסיכיאטרית והאם לאחר בדיקות ואבחנות אכן מקומו שם; מדוע אין חוק בתי אומנה; האם כל אחד שזקוק לכסף יכול לשמש אומנה; האם ילדים שנמצאים במשברי נישואין הם ילדים בסיכון; מדוע גורמי הרווחה שוללים השמת ילדים בסיכון אצל המשפחה המורחבת;
בפגישתה עם אנשי משרד המבקר ציינה איילה שטגמן, כי ועדות ההחלטה פועלות ללא חוק. לא ברור לדבריה מי מנהל ויושב בוועדות ההחלטה אשר חורצות גורלות של ילדים ומשפחות, וממליצות לבית משפט להרחיק ילדים מביתם. ברוב המקרים בתי המשפט מהווים חותמת גומי להחלטות הוועדה. לדבריה, בוועדות החלטה יושבות ומחליטות פקידות סעד ועובדים סוציאליים, שאין להם הכשרה מקצועית מתאימה להחלטות כה גורליות – כמו פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ובריאות הנפש.
איילה שטגמן ציינה כי לא ברור מהם מרכזי חירום וכיצד הם פועלים. לא ברור מי מאבחן ומחליט להשמה חוץ ביתית ילדים והגדרתם כילדים בסיכון. במרכז חירום נמצאים אך ורק אנשי מקצוע מטעם הרווחה, מדגישה איילה שטגמן, כלומר הם אלה שבוחנים, מאבחנים וממליצים, בבחינת "החתול שומר על השמנת".
לדבריה התקציב המאושר למשרד הרווחה להשמה חוץ ביתית של ילדים בסיכון עומד על יותר מ-700 מיליון שקל, עיקר התקציב באחזקת ילדים בסיכון מחוץ לביתם מגיע ממשרד החינוך. כספים נוספים מגיעים לפנימיות מתרומות, הסוכנות היהודית ועוד, כתוצאה מכך סך ההשקעה הציבורית באחזקת ילדים בסיכון מחוץ לביתם
מסתכמת במיליארדי שקל.
די בכך שיועברו 50% מתקציבי הפנימיות לשירותים קהילתיים, כדי לפתור את עיקר הבעיות של מאות אלפי ילדים בסיכון בקהילה ובמקביל לאפשר לאלפי ילדי פנימיות לחיות בקרב בני משפחותיהם.
איילה שטגמן העלתה בפני אנשי המשרד בקשה לבדוק מדוע יש חוסר שקיפות בנדון. כל ניסיון למצוא מידע בנושא השמת ילדים, נתקל במסך של חשאיות. מדוע לא מפרסמים כמה ילדים מתאבדים בפנימיות, היא מקשה. גם אמהות שילדיהן הוצאו מחיקם מתאבדות ואין פרסום על כך.
עוד עלתה בפגישה השאלה מדוע אין לילדים ייצוג אזרחי. יוצא שהילדים מיוצגים ובו זמנית גורלם נקבע על ידי אותה המערכת, ללא ייצוג בלתי תלוי המשמיע את קולם האישי ובוחן את מצבם מנקודת מבט שונה מזו של המדינה.
איילה שטגמן ביקשה מאנשי משרד המבקר לבדוק מדוע לא קיימת ערכאה שיפוטית לעבירות של פקידי הרווחה. יש בתי דין למשמעת לעובדי רשויות מקומיות, ועדת אתיקה לעורכי דין, לרופאים, מח"ש לשוטרים, צריך לדבריה, שתהיה ערכאה גם לאנשי רווחה.
ידוע, היא אומרת, על מקרים שהאמהות מאוימות שילדיהם יוצאו מחזקתן כאשר הן באות לבקש סיוע, במידה ולא יצייתו לגורמי הרווחה. מדוע אמהות חד הוריות אשר פונות לעזרה מרשות הרווחה, המדיניות ברוב המקרים היא להגדיר את הילד בסיכון ולהוציאו מידי האם החד הורית. היא שואלת. כתוצאה מפחד מפני גורמי הרווחה פן יוציאו את ילדיהם, יש חשש מצד הורים לפנות אליהם. מדוע הוצאת ילדים נעשית בליווי שוטרים, אם באישון לילה, או מגני ילדים ומבתי ספר באור יום,בפרהסיה. חמור מזאת אומרת שטגמן, מדוע כאשר הכתובת על הקיר לא מונעים אסונות כמו הרצף של רצח ילדים בידי הוריהם בשנתיים האחרונות.
לדברי איילה שטגמן הובטח לה בפגישה עם אנשי משרד המבקר, כי הנושאים הכבדים שהועלו אכן ייבדקו.