מהו הקשר בין דיכוי הנשים לבין הפגיעה בטבע, וכיצד ריפוי היחסים בין נשים לגברים משפיע על השמירה על כדור הארץ. אקו-פמיניזם הינו מונח אשר טבעה לראשונה פרנסואז דובון לפני 35 שנים בספרה "פמיניזם או מוות". דובון חיברה את האקולוגיה לפמיניזם מתוך הבנה ששתי גישות משמעותיות אלה דומות במובנים רבים, מבוססות על הנחות זהות ומאפשרות שיפור בעצם התמיכה זו בזו.

החיבור בין אקולוגיה לבין פמיניזם נולד מתוך האמונה שמנטליות חברתית אשר מובילה לדיכוי ולשליטה בנשים קשורה באופן ישיר למנטליות החברתית אשר מובילה לניצול ולהרס הסביבה. כיום, שולט עדיין המבנה הפטריארכלי בחברה האנושית, ועל פי שילה קולינס עומד מבנה זה על ארבעה עמודים איתנים אשר מזינים ומשפיעים זה על זה: גזענות, ניצול חברתי, סקסיזם, הרס הטבע. האקו-פמיניזם בוחן את הקשר בין המבנה הפטריארכלי ויסודותיו לבין מצבו של כדור הארץ. מוקד הבעיה האקולוגית, על פי תפיסה זו, נעוץ בגישת העליונות והנפרדות של המין האנושי מן המערכת הטבעית. מאז עלית המונותיאיזם, האנושות איננה תופסת את עצמה כחלק מן הטבע, אלא כנבדלת ועליונה, וכבעלת "זכויות יתר". מותר לעליונים לכבוש ולהעביד את הנחותים מהם, לרמוס את ערכם, לנצל את משאביהם עד תום. תפיסת העליונות האנושית על הטבע זהה לתפיסה של עליונות הגבר על האישה וכל עוד גישה זו שולטת ביד רמה, אין סיכוי אמיתי, על פי האקופמיניסטים, לשינוי משמעותי במצב כדור הארץ . החברה האנושית פועלת ומתנהגת בתוך מסגרת של תבניות קבועות, הרגלי חשיבה, אמונות, ערכים ודעות. התפיסה הפטריארכלית רואה את הזכר כשולט היחיד. כל מה שמזוהה עם הזכרי באופן מסורתי הוא הסטנדרט ולו הערך הגבוה יותר.

ההירארכיה ברורה וידועה לכל:
גבר – גבוה, אשה – נמוך
לבן – גבוה, שחור – נמוך
אדם – גבוה, חיה – נמוך
רוח- גבוה, גוף – נמוך

הגיון זה, בו תמיד שולט הגבוה בנמוך, מפתח דומיננטיות זכרית גלויה וסמויה כאחד. ואמנם, מי למעשה ניצב דרך קבע בראש הפירמידה ושולט בטבע ובאנשים אחרים אם לא הגבר הלבן האדוק בדתו. ומי נחשב לנחות יותר אם לא הגוף, החיה, השחור, האשה. מי דוהר בפראות על חוף הים הרגוע אם לא המאצ’ו על הטרקטורון הפולט סירחון שלו שדווקא נהנה לדרוס כלבה הנובחת עליו (זאת ראיתי במו עיני). לפי האקו-פמיניזם, כל עוד פרדיגמה זו היא המגדלור האנושי לא נוכל לעצור את הרס הטבע. מכאן שיש להתחיל את התיקון והריפוי על ידי זיהוי הצורך בשיתוף פעולה רציף ויצירתי בין מובילות השינוי החברתי הפמיניסטי לבין פועלי האקולוגיה.

תנועת האקו-פמיניזם המתפתחת בעשרות השנים האחרונות בעולם המערבי מראה לנו דרכים כיצד לצאת ממלכודות הפטריארכליות ואיך לשנות פרדיגמות מזיקות. העקרונות האקולוגיים, השעונים על תפיסות מדעיות מכובדות, אומרים שהכל בתבל מחובר ומשפיע זה על זה ושכדור הארץ הינו מערכת אקולוגית אחת מורכבת ומגוונת ביותר. ידוע היום שלכל חלק ולו הקטן ביותר במערכת אקולוגית יש ערך שוויוני ונחיצות לקיומה. כמו כן ברור שבמערכת אקולוגית בריאה חייב להיות גיוון, ובגיוון נמצאת האחדות. זוהי למעשה תפיסה נשית ביסודה, אפילו אימהית. במקום הדואליות, ה"או-או" אשר מוביל לשלטון בכוח של החזק על החלש, מתקיימת תפיסת ה"גם וגם", כשם שהאם מסוגלת להזין את כל הילדים, כשם שאישה מבצעת את מניפת הפעולות בד בבד. האקו-פמיניזם מקבל את השראתו מתרבות האלה הקדומה, אשר בה על פי מחקרים רבים התקיים שוויון ערכי בין הגבר לאשה ברוב רובדי החיים, כולל הדת והמדינה. בזמנים עתיקים אלה, לפני עלית המונותיאיזם ושלטון הזכר, לא היה ניתוק כה קר בין הטבע לאדם, האנשים חשו עצמם כילדי האדמה והיא לא נוצרה למען צרכיהם. האדם לא קיבל מנדט לשלוט ביסודות הטבע ובמשאביו, אלא נולד, חי ומת כחלק מן המחזוריות הטבעית המכובדת והמקודשת. לא מפליא אם כך לראות שהסמל האלוהי המשמעותי ביותר של אותה תקופה, לאורך עשרות אלפי שנים, היה דמותה של הנשיות: גופה, תכונותיה ומיניותה של האשה. אחת האלות הנחשבות ביותר במצרים העתיקה הייתה האלה מאאת, שגילמה את יסוד האמת, המוסר והסדר הבסיסי של הדברים: חוקי הטבע והאלים. לאחר מותו נשפט האדם בידי אלים ולבו נשקל — בכף האחת של המאזניים רטט לבו ובכף האחרת הונחה בקלילות נוצה, סמל האמת. המת היה ניצב לפני האלה מאאת ומצהיר על פעולותיו בימי חייו, בעיקר – כל מה שנמנע לעשות כדי שלא להזיק ולא להפריע את הסדר הבסיסי של החיים, שנקבע בחוקי האלים.

דיברות האלה מאאת
לא הייתי כעסן
לא גרמתי רע לאנושות
לא הכאבתי
לא גרמתי לזולת לבכות
לא הייתי אלים
לא הרעתי לבעלי-חיים
לא שדדתי עניים
לא זיהמתי מים
לא הרסתי שדות
לא התנהגתי בחוצפה
לא שפטתי בפזיזות
לא עוררתי ריב
לא גרמתי לאחר לרצוח עבורי
לא גרמתי לאחר לעבוד קשה מדי בשבילי
לא הייתי עד שקר
לא כבשתי אדמה
לא רימיתי במשקל
לא הנחתי לזולת לרעוב
לא הרביתי את הוני אלא מרכושי
לא גנבתי רכושם של אחרים
לא מנעתי חלב מפי תינוקות

האין אלה דיברות אקו-פמיניסטיות בהחלט? ולוואי שהיינו יכולות ויכולים לעמוד בהן. כיום, תנועת האקו-פמיניזם חוזרת לכבד ולקדש את האלה – האם הגדולה – אמא טבע ככוח היוצר ובורא החיים. גברים ונשים בכל העולם מחזירים לאלוהות את פניה הנקביים ואת תכונותיה המיוחדות: עוצמה של שיתוף פעולה ולא של כוחניות, שאיפה להרמוניה, כבוד לשונה ולאחר, קידוש החיים, הבנה של ערך הנתינה ללא רווח מיידי. תכונות אלה הכרחיות וחיוניות להבראת מצב האנושות והאדמה. פעילות האקו-פמיניזם בעולם מחברת, למשל, בין גילוי זיהומים בחלב אם וברחם לבין מאבק בפסולת מזהמת. בארה"ב, התנועה נאבקת במימון יתר לצרכי צבא ובהפניית המשאבים לנושאים "נשיים" כמו מעונות וחינוך. בהודו נלחמו נשים נגד כריתת עצים ולמעשה תרמו גם למניעת הרס התרבות האותנטית. רק החודש התגייסה אשת ראש הממשלה הקנייתי לתנועת הנשים בארצה ששבתו שביתת מין נגד השחיתות והאלימות. ארגון אישה לאשה בחיפה עוסק בהעלאת המודעות בישראל ויש קבוצות נוספות בארץ העוסקות בנושאים הנושקים לאקופמיניזם, אך הפעילות הינה ממש בחיתוליה ואיננה מגיעה לידיעת הציבור הרחב. בכל העולם נשים מגלות את עוצמתן במקביל להתפתחות התנועות הירוקות ואין ספק שברגע שיבינו את זהות המטרות וישתפו פעולה, השינוי המיוחל יואץ למען אמא אדמה והחברה כולה.

התובנה האקו-פמיניסטית עדיין איננה נחלת הכלל ולצערי איננה חלק משום מצע פוליטי. קשה מאד לשנות תבניות כה שורשיות, הנוחות למחצית מן האנושות לפחות למראית עין. אך ברור שאלה תבניות חולות שאינן יעילות עוד. על הנשים להתמלא באומץ ובביטחון עצמי ועל הגברים להבין שלא יפסידו דבר אלא ירוויחו, משום שרק דרך שיתוף פעולה אמיתי ללא כוחניות אפשר יהיה למצוא ולהמציא פתרונות חדשים לבעיות הקשות העומדות בפני האנושות – מן המחסור במים ועד לשלום.

איריס יוטבת היא חלוצת העצמה נשית, מנחה מומחית לנשיות ולמיניות, מחברת הספר "סוד אשה – חשיבה חיובית נשית להצלחה", ממקימות "דרך אם" ו"דיאדה"