אין עוררין על כך שהחברה הערבית עוברת שינויים ניכרים בעשורים האחרונים ביחסה לנשים, בשיפור מעמדה, ברכישת השכלה גבוהה, בהכרה בזכות בחירת בן זוג, בזכות היציאה לשוק העבודה, בזכות הצמיחה וההעצמה. אי לכך, היינו מצפים שגיל הנישואין יהיה במגמת עלייה. אולם, המחקרים מעידים על מגמה הפוכה, כך שנישואי הבוסר הולכים ומתפשטים בחברה הערבית. תופעה זו מעוררת דאגה, בשל ההשלכות הקשות של נישואים אלה על עתידה של האישה, על המשפחה, הילדים והחברה בכללותה. לתופעת נישואי בוסר יש סיבות שונות. המצב הכלכלי שבו שרויה המשפחה הערבית גורם במקרים רבים לאבות למנוע מבנותיהן להשלים את השכלתן. באמצעות חיתון הבנות הם יכולים להתפטר ממעמסת מחייתן. גם לגורם המשפחתי יש חלק נכבד בתופעת הנישואין המוקדמים של בנות: אבות רבים ממהרים לחתן את בנותיהם, כשהם מתעלמים משיקולים רציונליים, בתקווה שבכך הם שומרים על כבוד המשפחה. כמו כן, הם חרדים מכך שהבת תישאר רווקה והיא עלולה ליצור קשרים אסורים עם גברים.
יש גם גורמים הקשורים בנערה עצמה, המביאים לנישואי בוסר. הנערה המתבגרת "בוחרת" בנישואים האלה כברירת מחדל וכפתרון לבעיותיה, מצוקותיה ותנאי מחייה קשים. היא "בוחרת" להתחתן בגיל מוקדם מגבר בוגר ממנה בשנים רבות, בתקווה שיהווה עבורה את דמות האב "החסר", ובצפייה שהוא יספק לה מפלט מבעיות גיל ההתבגרות ומהמתח הקשור לפיקוח הנוקשה של ההורים ושל החברה. נערות ש"בוחרות" בנישואים אלה, עושות זאת בתקווה שישפרו את מעמדן החברתי, מפני שהחברה מסתכלת אל האישה הנשואה מתוך כבוד עצום. כאשר הנערה מתארסת היא משיגה את המרחב הפרטי שלה, ומוצאת בכך הזדמנות לצאת מהבית לבלות עם ארוסה, דבר שאינו מתאפשר בזמן שהותה בבית המשפחה. הנקודה החשובה בהקשר זה היא שנישואים מוקדמים מתרחשים בתקופת גיל ההתבגרות, שהוא טעון בקשיים, לחצים, מתחים, קונפליקטים, תהפוכות ושינויים פנים-אישיים. מציאות זו מעלה תהיות שונות, כמו: מהן ההשלכות של כניסת נערה מתבגרת – שטרם עברה את השלב הקשה של ההתבגרות, אשר רק עם סיומו המוצלח היא תצליח לגבש את זהותה האינדיבידואלית ולעצב את אישיותה העצמאית – להיכנס למסגרת הנישואים? כיצד היא תוכל להיות במסגרת זו שותפה מלאה בבניית קן משפחתי, שדורש נשיאת אחריות שהיא מעל ליכולתה של נערה מתבגרת? כיצד יכולה נערה שרק לפני שנים מעטות הייתה ילדה לתפקד כאישה? כיצד יעמוד גופה של ילדה לעמוד במעמסת ההיריון, הלידה וגידולו של תינוק? חיי הנישואים תובעים מהנערה נשיאת אחריות כבירה, ויכולת הסתגלות לשינויים גופניים, סביבתיים וחברתיים, דבר המחייב אותה גילוי רב של בגרות, ידע ושליטה במטלות החיים הרבות. רקימת מערכת יחסים אינטימית עם בן הזוג, כמו גם החזקת בית וגידול ילדים – אינם "משחק ילדים". חוסר בגרותה של הנערה ואי-הכנתה לעמידה במטלות החיים הכבדות, יש בהם משום גרימת עוול לה, לבעלה, לילדים ולחברה בכללותה. מצב זה עלול ליצור מתחים ומשברים בין בני הזוג, אשר תוצאותיו אכזבה, דיכאון, משבר נפשי, אלימות מילולית ופיזית וגירושים. כתוצאה ממצב עגום זה, שבו אין ביכולתה לשאת בכובד אחריות הנישואים, נופלת האישה קורבן למשברים נפשיים, חרדה, דיכאון, תסכול ותחושת ערך עצמי נמוך. כך מתנפץ לו חלום החיים המושלמים עם בן הזוג ה"גואל", שהופך להיות בעיניה לרודן, עושק, מתעלל ולסיוט בלתי נסבל. כך הופך "החלום המתוק" לחוויה מתסכלת, מאכזבת ומייגעת, שגורמת לנערה לאבד את הטעם הטוב של הנישואים, לאבד את היכולת להביע רגשות חיבה ואהבה לבעלה ואף לחסום אותו מלהביע את רגשותיו בפניה
