תכנון מנקודת מבט נשית, כמוהו כמדד אצבע לתכנון עיר טובה, שהרי עיר טובה היא עיר הרגישה למגוון אוכלוסיותיה וקהילותיה. הנשים, המנהלות משק בית בכפיפה אחת עם ניהול הקריירה, עושות שימוש אחר במרחב ובזמן העירוני. הן לא רק נוסעות מהבית לעבודה. הן מסיעות ואוספות, וקונות, ונפגשות, ויוצרות... הן צורכות את העיר ואת שירותיה באופן יומיומי ושוטף. אז [...]
אני כל כך שמחה להשתתף בפרלמנט הנשים הראשון, האחד והיחיד בארץ. בעיני תכנון עיר במבט נשי הוא למעשה תכנון שוויוני. אין הבדל בין תכנון עיר מתוך ראייה של צמצום פערים לבין ראייה מגדרית בתכנון עיר. בניו יורק גילו שנשים יוצאות מוקדם יותר מהעבודה כי הן מרגישות חסרות ביטחון לנסוע בסאבויי אחר הצהריים ולכן הגבירו את האבטחה [...]
אנחנו 52% מהאוכלוסייה ואנחנו צריכות להתמודד, לפרגן, ולהתמיד, גם כשלא מצליחים. רק 12% נשים חברות במועצות יישובים בכל הארץ. היעד לבחירות הקרובות הוא להכפיל ואף לשלש את שיעור הייצוג של נשים ברשויות המקומיות. בהמשך למסקנות ועדת בוגי יעלון משך השירות ייקבע על בסיס תפקידים ולא מגדר. החוק הקובע את גיל 17 לזכות לנישואין מאפשר נישואי בוסר של [...]
בשנת 2010, לראשונה בהיסטוריה של המין האנושי, מחצית מאוכלוסיית העולם ניהלה את חייה במסגרת התיישבות אורבאנית. התחזית הינה שעד שנת 2050 כ-70% מאוכלוסיית העולם תעבור מישובים כפריים לישובים עירוניים. מחקרים רבים מצאו קשר הדוק בין רמת אורבאניות לשכיחות מחלות כרוניות. כשבוחנים את ההשפעה של כל אותם גורמים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ותרבותיים, המעצבים את בריאותנו בתוך [...]
ביום ראשון, 8.7.12, התקיימה השקת פרויקט גבעתיים "עיר ידידותית לנשים" במסגרת פרלמנט הנשים המושב ה-72, בנושא "תכנון עיר ממבט נשי". את הפרויקט מובילה איריס אברהם, סגנית ראש העיר גבעתיים בשיתוף עם צוות היגוי של נשים מגבעתיים. האירוע התקיים במעמד חברת הכנסת, וסגנית השר לקידום צעירים, סטודנטים ונשים במשרד ראש הממשלה, גילה גמליאל. שותפה לארגון הערב [...]
נשים ששרדו את השואה מביאות אל תוך חווית האימהות שלהן את הפגיעה, את חווית הנטישה, האובדנים, הטראומות, החרדות וההדחקות. אבל הן מביאות איתן גם את הכוחות והעוצמות שאפשרו להן לשרוד. בנות ואמהות הן סוגיה מורכבת. כל אימא ובת מודעות למורכבות הקשר הזה. אבל כשנוסף למשוואה גם "השואה" ברקע הקשר הזה מקבל עומק מיוחד במינו. "השואה" לא [...]
מתוך: צחוק של עכברוש \ נאוה סמל למה לספר דווקא לנכדה? מדוע לא לבת? בתה של האשה הזקנה, שהיא כבר לא צעירה ועדיין לא זקנה, נפסלה כנמענת אפשרית של הסיפור. לא ברור מי פסל אותה. האשה הזקנה העדיפה לדחות את הסיפור, כל פעם באמתלה אחרת, שכן בכל מועד נדמה היה לה שהסיפור עלול לאיים על שלום [...]
אמא סיפרה את סיפורה. ילדה בת 10, עם ההורים ואחותה בגטו, ההורים מחליטים להציל אותה ושולחים אותה אל משפחה נוצרית בכפר סמוך... מסתתרים אצל משפחה אחת בבור שהם חופרים, מתחת לדיר החזירים הצמוד לבית. אימא הייתה ילדה בבור ובמובנים מסוימים שתינו "היינו בבור" הרבה שנים. למה בחרו דווקא באימא שלי ולא באחותה הבכורה? איך היא ידעה לאן [...]
אמי ואני איננו הדוגמה הקלאסית לדינמיקה של דור ראשון ושני לשואה. עניין השתיקה וההשתקה לא היו קיימים אצלנו, מתוקף העובדה שאמי עסקה בנושא וכתבה עליו, כך שאצלנו בבית אף פעם לא רבץ עניין השואה כסוד אפל. לא הייתי צריכה ללכת על בהונות ולפחד לגעת בנושא מחשש להכאיב, כפי שקרה לרבים מבני ובנות הדור השני. אמי טענה [...]
בני ובנות "דור שני" קיבלו מסר לא מודע מהוריהם שעליהם לחוות את השואה על ידי הַדְמָיָה שהם היו "שם". זוהי מערכת סימביוטית שהניצולים ובניהם מצויים בה והיא מתבטאת בצורך כפייתי של בני ובנות "דור שני" לחזור אל השואה ולצאת ממנה חיים שוב ושוב. סביר להניח כי ניצולות שהפכו מיד לאחר השואה לאמהות, העבירו לבנותיהן את הטראומה [...]